"יהודה יהודה, יא יהודה", אלו הקולות הראשונים ששמעתי כשצלצלתי למוזיקאי והגיטריסט יהודה קיסר. תוך כדי שהוא עונה לי, הורעפו עליו מחמאות על ידי עוברים ושבים במהלך אתנחתה מההופעה ברחוב בכניסה לשוק הכרמל בתל אביב. "כל תגובה כזו מרגשת אותי. יש אנשים שקוראים לי אושיה או אייקון".



"אני אומנם צנוע, אבל עבדתי מספיק שנים בשביל להיות ראוי לכינוי כזה, וזה עדיין לא מובן מאליו עבורי בכלל", אומר קיסר. "הייתה לי זכות להיות בתקופה החלוצית של המוזיקה המזרחית, שהשפיעה ועדיין משפיעה דורות על גבי דורות. היום גם ילדים יודעים מי אני".



בשבוע הבא ייערך לכבודו מופע מחווה במועדון לבונטין 7 בתל אביב, שחוגג 12 שנות קיום. "אני שמח שזה מופע מחווה ולא מופע התרמה", צוחק קיסר. "בעבר עשו לי מופע התרמה, ועכשיו, כשזה מופע מחווה, זה מרגש ומשמח אותי, כי זה לכבוד פועלי ולא מתוך רחמים או נדבה. אגב, יצא לך לשמוע את מחרוזת הפזמונים הנוסטלגיים הים־תיכונית החדשה שהקלטתי?"



וכך, תוך כדי שיחה, קיסר משגר אלי לוואטסאפ את המחרוזת המזכירה נשכחות. "אני מתגעגע לתקופה ההיא", הוא מצהיר. "זאת התקופה הכי יפה שלי, ואני חי אותה גם היום. בהופעות שלי עם 'הקיסרים' אנחנו חוזרים ומחיים את אותם שירים נהדרים, שהפכו לנכסי צאן וברזל. אגב, במופע המחווה, 'הקיסרים' ישירו איתי את השירים, ועוד אורחים נהדרים ומוכרים שבאים לחלוק לי כבוד: נצ'י נצ', לירון עמרם, צליל דנין ודקלון".





לפעמים נדמה שקיסר (64) תמיד היה שם. הוא חולל את המהפכה המזרחית עם "צלילי העוד" אי שם בסבנטיז. הוא גילה את זוהר ארגוב והפך ליד ימינו עד יומו האחרון. הוא ניגן עם מרגול, ג'קי מקייטן, חיים משה ודקלון, וכמובן היה שם גם כשאייל גולן ושרית חדד פרצו כמטאורים בשמי המוזיקה הישראלית המסולסלת.



"זאת זכות גדולה ומבורכת לראות כל כך הרבה כישרונות ולעבוד עם כל כך הרבה זמרים לאורך שנים רבות", הוא מספר אך מסייג: "מה שחבל לי זה שהמוזיקה המזרחית היום כמעט נמוגה מהעולם. היום המוזיקה הזו משויכת למקצבים לטיניים ולפופ. המזרחית האמיתית כמעט נעלמה. זה קרה גם עם המוזיקה הטורקית, שדחקה הצידה את המוזיקה המזרחית".



מה הפתרון לדעתך?
"אני כל הזמן מנסה לשכנע זמרים שאני מופיע איתם לפנות ליוצרים האמיתיים של המוזיקה המזרחית, למשל ציון שרעבי, שלמה כישור ומשה נגר, ולהקליט שירים שלהם כדי לשמר את המוזיקה הזו. בקצב הזה אני לא יודע עד כמה המוזיקה המזרחית החדשה תוכל להתקיים, וזה כואב לי".



אתה מרגיש שינוי בתפקיד הגיטרה החשמלית בימים עברו לעומת היום?
"בטח. אם תאזין להקלטות הישנות, תראה שהגיטרה החשמלית תופסת תפקיד בולט. זה החל כבר עם אריס סאן בשנות ה־60. היום הרוב זה דרך מחשב או סינטי, וכמעט ולא משתמשים בגיטרה חשמלית כמובילה של שיר, וחבל. אין תחליף לסאונד האמיתי".



בדצמבר 2017 קיבל קיסר פרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות. "הטלפון ממירי רגב נגע לי מאוד ללב. כיף לדעת שמוקירים את פועלי", הוא אומר.




זה סייע לך כלכלית?
"האמת היא שמאחר שזה כסף של המדינה, האוצר ניכה לי מתוך ה־50 אלף שקלים, 35 אלף על חובות שהיו לי למס הכנסה וביטוח לאומי, ונשארו לי ביד רק 15 אלף. זה לא סידר אותי כלכלית, אבל נתן לי קצת אוויר".

ולמרות הזכייה, אתה עדיין מופיע ברחוב. לאחרונה ראיתי אותך מופיע בכניסה לשוק הכרמל.
"נכון, פחות בשביל הכסף, אלא יותר בשביל הנשמה. אני אוהב לשמח אנשים ולנגן להם בגיטרה. זה מחיה לי את הנפש, אז למה לא?".

מה היית עושה אלמלא הפכת לגיטריסט?
"הייתי מכונאי או טכנאי מכשירים. אני אוהב להתעסק בעניין הטכני של דברים. אגב, לפני שהייתי גיטריסט – הייתי מתופף, אז אולי הייתי זורם גם לכיוון הזה". 

יהודה קיסר - מופע מחווה, 23 ביולי, שני, 20:00, לבונטין 7, תל אביב