בימינו, אמנים מבצעים יכולים לראות רווח נאה מאוד מהקלטת להיטים בביצועם, בעקבות צפיות ויראליות ביוטיוב, ביצוע שירים בקריוקי והשמעת שירים ברדיו ובטלוויזיה. אומנם להצלחת שיר יש לא מעט פרמטרים - הטקסט, הלחן, העיבוד והביצוע - אך לא פעם הפרמטר האחרון מתעלה על שלושת הפרמטרים הראשונים; ישנם מבצעים שבביצועם הופכים את השיר ללהיט, ואילו היה מבוצע על ידי אמן אחר, לא בטוח כי השיר היה מצליח כל כך. חשוב להדגיש כי ההגדרה ל"מבצע" אינה פירושה רק הזמר או הזמרת ששרים בהקלטה, אלא גם חבורת הנגנים המתועדים בהקלטה.
אלא שחוק זכויות מבצעים ומשדרים שנחקק בכנסת בשנת 1984, ונועד להבטיח את זכויותיהם של האמנים המבצעים, אינו מאפשר להם לקבל תמלוגים עבור יצירות שבוצעו לפני חקיקתו. לפי החוק, כל המשמיע או מציג לציבור מוזיקה ישראלית או קטעים אורקוליים שהוקלטו אחרי יולי 1984 בהשתתפות אמנים מבצעים ישראלים (שחקנים, זמרים, רקדנים, מוזיקאים וכו') חייב לשלם תמלוגים לארגון היציג של בעלי זכויות המבצעים.
הארגון היציג המטפל בגבייה זו הוקם במשותף על ידי עמותת "עילם", הגוף המגן על זכויות המבצעים של המוזיקאים הישראלים, וארגון "אשכולות", המגן על זכויות האמנים והמבצעים פרט למוזיקאים, והוא גובה תמלוגים מכל מי שמשמיע או מציג את ביצועיהם של האמנים המבצעים לציבור. אלא שלפי החוק, כאמור, כל שיר או יצירה שבוצעו והוקלטו לפני שנת 1984 אינם מוגנים על פי החוק, וממילא כל המשתמש בהם אינו חייב לשלם למבצעים תמלוגים על השמעות ברדיו, בטלוויזיה או באמצעי כלשהו.
כך למשל, כל שידור או השמעה פומבית של השירים שהקליט אריק איינשטיין לפני 1984 לא מזכים אותו או את מנהלי עיזבונו בתמלוגים על השמעות שיריו (ובהם "אני ואתה", "עטור מצחך", "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", "אמא אדמה" ועוד), שלא לדבר על הקלטות שבהן השתתף בהרכבים כמו החלונות הגבוהים או שלישיית גשר הירקון.
זאת ועוד, אמנים כמו יהורם גאון, יהודית רביץ, נורית גלרון, שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, צמד הדודאים, זהר ארגוב, אהובה עוזרי, צלילי הכרם, צלילי העוד, ג'ו עמר, חוה אלברשטיין, כוורת, בנזין, תיסלם, אבנר גדסי, חיים משה, שימי תבורי ורבים וטובים נוספים - אינם מקבלים כלל תמלוגים על שירים שהקליטו לפני שנת 1984, כשלחלקם דווקא שנים אלו היו שנות הזהב הפוריות בקריירה. חשוב להדגיש כי אין מדובר בזכויות יוצרים על השירים (מילים, לחן ועיבוד), שכן מזכות את האמנים בתמלוגים עוד מקום המדינה בחסות אקו"ם, אלא בתמלוגים לאמנים מבצעים בלבד.
בעת האחרונה יצאה עמותת "עילם" למאבק במטרה להביא לשינוי החוק, שרבים מהאמנים המבצעים כלל אינם מודעים לקיומו. "זה פשוט לא הגיוני שאמנים מבצעים לא מקבלים את הזכות הראויה להם", אומר אושיק לוי, ממנהלי ארגון "אשכולות". "זה לא נתפס שעל שירים שהקלטתי כמו 'חוזה לך ברח', 'בלדה לשוטר' או 'יונתן סע הביתה' אני לא מקבל תמלוגים. מפני שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לתת לאמנים המבצעים גרוש, אנחנו מקזזים מההכנסות שהם מקבלים על שירים שהקליטו אחרי 1984 ומעבירים להם לשירים שהם ביצעו מלפני 1984 לפי כמות השמעות הרדיו. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות, אבל תחשוב שאם החוק היה מאפשר לנו ללקט תמלוגים עבורם על שירים משנות ה־50, ה־60 וה־70, התמלוגים היו פי שניים ואף יותר. קח אמנים ותיקים כמו ישראל יצחקי (זמר פופולרי משנות ה־50 - ד"פ) או אפילו גבי שושן ז"ל, שרוב הקריירה שלהם הייתה לפני 1984; אילו היו מקבלים תמלוגים הוגנים, היו יכולים לנשום קצת לרווחה מבחינה כלכלית. המצב הזה הוא בושה וחרפה".
"זה מקומם שעל הדבר הכי בסיסי כמו ביצוע שיר, המבצעים לא מקבלים תמלוגים על ביצועם", אומר המוזיקאי והזמר חנן יובל. "עד שנודע לי על הכתבה הזו, ובעקבותיה ביררתי את העניין, לא העליתי בדמיוני שדבר כזה מופרך יכול להיות. באף מקום בעולם אין מצב שאמנים לא מקבלים זכויות המגיעות להם על ביצוע שירים שהפכו נכסי צאן ברזל בארצותיהם. זו מערכת המשפט והממשלה שמרשות לדבר בלתי הגיוני כזה לקרות. למשל, על השיר 'ליל חניה', שביצעתי בפסטיבל הזמר עם ירדנה ארזי ואפרים שמיר, מי היה מאמין שבכל ההשמעות שהוא נוגן ומנוגן מדי שבוע - הוא אינו מזכה אותנו בתמלוגים? יש פה פשלה מאוד רצינית של המחוקק הישראלי".
"אני לא יודע איך נוצר מצב כזה שאנחנו לא מקבלים תמלוגים ראויים על חומרים שהקלטנו", אומר גם הזמר משה הלל. "רוב הקריירה שלי הייתה בשנות ה־70 עם להיטים כמו 'הנער עם הבנג'ו', 'אל תירא ישראל', 'לא הבל היופי לא שקר החן' ועוד. ולחשוב שבכל פעם שהם מושמעים אני לא זוכה בזכות בסיסית לתמלוגים - זה פשוט מחליא אותי".
חלק קריטי בהצלחה
למבצעי שירים יש כאמור חלק חשוב בהצלחת שיר. "יש אמנים שהם אלו שאחראים להצלחת שיר", טוען יובל. "כשהלחנתי את 'אני וסימון ומואיז הקטן', אני לא בטוח שאם מישהו אחר מלבד יוסי בנאי היה מבצע אותו, הוא היה הופך לקלאסיקה. אותו דבר עם השירים שהקלטתי עם 'השלושרים' והשיר 'לכל איש יש שם' שחוה אלברשטיין, למשל, הקליטה. למבצע יש חלק קריטי בהצלחת שיר והפיכתו ללהיט ואף קלאסיקה".
כך לדוגמה, השיר "ים של דמעות", שביצעה בשנת 1971 זמרת בשם אווה פרנסיס, לא זכה להצלחה כמו ביצועו של זוהר ארגוב משנת 1984, שהפך אותו לקלאסיקה. אותו דבר גם עם השיר "חנה'לה התבלבלה", שבוצע כבר בשנות ה־40 על ידי שחקן התיאטרון אברהם ניניו, אך רק בשנות ה־70 הפך ללהיט בזכות הביצוע של צלילי הכרם ולסירוגין צלילי העוד. גם "שיר השוק", שביצעה במקור להקת "מועדון השעות הקטנות" בצפת בשנת 1960, לא זכה לשום השמעה רדיופונית, אך שנה לאחר מכן, כשלהקת התרנגולים ביצעה אותו, הוא הפך קלאסיקה.
החוק המדובר אומנם נחקק בשנת 1984, אך מהנתונים העדכניים שהגיעו לידי "מעריב המגזין" מ"עילם" ומ"אשכולות" עולה כי בסקר אינטרנטי של 100 האלבומים הטובים ביותר שהוקלטו בישראל, נמצא כי 56% מתוכם אינם מוגנים בזכויות מבצעים ואינם מזכים את מבצעיהם בתמלוגים. "זה מצב אבסורדי שלא רק מזלזל באמנים המבצעים, אלא אף פוגע בהם לעת בגרותם", מסביר עו"ד דני גוטפריד, יו"ר איגוד המוזיקאים ומנכ"ל "עילם". "ואין לנו עם מי לדבר. בכל השדולות והמפגשים שנערכים בכנסת אנחנו מציעים את שינוי החוק, כך שיכסה ויגן על כל הביצועים שהוקלטו במדינה החל משנת 1948 כדי לדאוג לפרנסה ולפנסיה של האמנים הוותיקים שרובם נמצאים בשנות בגרותם במצב כלכלי דחוק, וכל פעם זה נופל".
"גם נגנים כמו יגאל חרד, יהודה קיסר ועוד, שבנגינה שלהם הביאו את הסאונד הייחודי שהפך לחלק מהמרקם של הפסקול הישראלי, לא זכאים לקבל על שידור והשמעת ביצועיהם תמלוגים", מסביר המוזיקאי וסמנכ"ל עילם יוסי מנחם. "לחלק מהאמנים ההכנסה הזו של תמלוגים היא קריטית והישרדותית. אפילו שני השירים הראשונים שזכו באירוויזיון, 'אבניבי' ו'הללויה', לא מזכים את יזהר כהן וגלי עטרי (ולהקת חלב ודבש) בתמלוגים על השמעות בארץ. המצחיק הוא שעל השימוש בשירים אלו בחו"ל, חברות התמלוגים הזרות דווקא כן משלמות תמלוגים".
"לא היה לי מושג שאני לא מקבל כסף על שירים שהקלטתי כשניגנתי עם 'צלילי העוד', זוהר ארגוב, ג'קי מקייטן ועוד", אומר גם המוזיקאי יהודה קיסר. "זה משהו שמגיע לי ולכל חבריי הנגנים והמבצעים. איך יכול להיות שזוהר ארגוב לא זכאי לתמלוגים על השירים שלו שמושמעים נון־סטופ? לא ייתכן. ניסיתי לדבר עם שרת התרבות באופן אישי, והיא אמרה שזה בידי משרד המשפטים והאוצר בלבד".
לא חי את התקופה
בשנת 2017 פנו "עילם" ו"אשכולות" למשרד המשפטים עם הצעת חוק, בסימן 70 שנה למדינה, שלפיה יש לשנות את החקיקה משנת 1984 לשנת 1948 כדי לדאוג למבצעים ולעשות עמם את הצדק. הדגש שהושם באותה הצעת חוק הוא כי התמלוגים יינתנו למבצעים על הקלטותיהם מלפני 1984 לא באופן רטרואקטיבי, אלא אך ורק מרגע חקיקת החוק החדש והלאה. אלא שההצעה נפלה.
"החוק למעשה והשאיר ללא כל הגנה יותר מ־50% מהביצועים הקלאסיים של אמני ישראל", נכתב בהצעת החוק ההיא. "מצב עניינים זה פוגע במיוחד באמנים הוותיקים והמבוגרים שהחברה חייבת להם רבות על תרומתם הגדולה לתרבותה. דווקא בערוב ימיהם של האמנים המבצעים הללו, כאשר הכנסותיהם מהופעות מצטמצמות ביותר, הם כמעט לא פעילים על הבמה ומגיעים למצבים של מצוקה כלכלית, כשהם זקוקים במיוחד לכל מקור הכנסה שיכול לאפשר להם 'זקנה מכובדת', הם מוצאים עצמם מנושלים מזכויותיהם. בעקבות הוראת החוק שהיה אמור להעניק להם זכויות, נמנעת מהם האפשרות לקבל תמלוגים בגין השימוש ה'חופשי' שעושים כולם בביצועיהם המוקלטים והמצולמים, תמלוגים שעשויים היו להוות הבטחת הפנסיה שלהם".
כמו כן, הצעת החוק ההיא הביאה רשימה חלקית של ביצועים, שנכנסו זה מכבר לקלאסיקה של הזמר העברי, והם מושמעים תדיר, אך אינם מזכים כאמור את מבצעיהם בתשלום תמלוגים בגין השימוש בהם, למשל, "הולך נגד הרוח" של שלום חנוך; כל שירי להקת גזוז; "על כל אלה" של יהורם גאון; כל שירי להקת תמוז; "כמו צמח בר", "את תלכי בשדה" ו"אדבר איתך" של חוה אלברשטיין; "איך זה שכוכב", "נח", "כלבלב הו בידי בם בם" ו"מקום לדאגה" של מתי כספי; רפרטואר הדודאים - ישראל גוריון ובני אמדורסקי, רפרטואר צמד הפרוורים, שיריה של אהובה עוזרי, "הפרח בגני" של זוהר ארגוב, "פמלה" של בעז שרעבי ועוד רבים.
"לא שמעתי או ידעתי על החוק הזה עד עכשיו", מודה הזמרת אילנית. "רוב השירים שהקלטתי היו בשנות ה־60 וה־70, ואני בעד שאמנים ותיקים שמתקשים לנשום כלכלית וזקוקים לכסף הזה, יזכו לתמלוגים ראויים".
"מזלנו שאנחנו לא נשמעים לחוק הזה", מבהיר אילי גורליצקי, מנכ"ל "אשכולות", "ודואגים מכלל עוגת התמלוגים להפריש קצת תמלוגים גם לאמנים שביצעו שירים לפני 1984, אף שלפי החוק לא מגיע להם. למשל, שושנה דמארי ז"ל, בשנותיה האחרונות, חיה רק מהתמלוגים האלה, ואני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו לא הייתה מקבלת את המעט הזה. זה רק עיוות אחד משפע של עיוותים בחוק שהוא ישן, שלא חי את התקופה של הטכנולוגיות החדשות, ובעטיין היינו אמורים לקבל יותר תמלוגים כמו שמגיע לנו".
תגובות
ממשרד התרבות והספורט נמסר בתגובה: "חוק זכויות מבצעים ומשדרים, לרבות סוגיה זו, נמצא בסמכותו הבלעדית של משרד המשפטים. אנו רואים באמנים והאמניות הוותיקים חלק בלתי נפרד מנוף התרבות הישראלית, בזכות עשייתם היצירתית לאורך השנים. משרד התרבות רואה חשיבות רבה בהכרה והוקרה של האמנים הוותיקים ופועל רבות במטרה לתת ביטוי והערכה לפועלם העשיר באמצעות הפסטיבלים והאירועים שבהובלתו ובתמיכתו, כפי שבא לידי ביטוי בטקס המשואות המסורתי, הפסקול של המדינה, אירועי 'לא לדאוגוסט' וטקסים ואירועים נוספים רבים. יודגש כי המשרד שוקד בימים אלה על טיוטת תיקון רוחב שתתמרץ מוסדות תרבות להעניק זכויות סוציאליות לאמנים ואמניות. כמו כן, יצא המשרד בקולות קוראים לפרסים בסכום כולל של מעל מיליון שקלים, על מפעל חיים לאמנים ואמניות ותיקים".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "מבדיקה שערכנו עולה שהצעת החוק הובאה לוועדת השרים לענייני חקיקה (שקובעת אם הממשלה תתמוך בהצעת החוק או לא), והיא החליטה שלא לתמוך בה".
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "ככלל, אמנים זכאים לתמלוגים בעבור לחן ומילים גם מלפני שנת 1984, וזאת בין היתר בגין עבודת חלק מהמבצעים המוזכרים בפנייתכם. הצעת החוק מהווה חקיקה רטרואקטיבית, מאחר שהיא לא עולה בקנה אחד עם מצב שוק המוזיקה לפני שנת 1984. המשמעות הכלכלית של הצעת החוק היא העמסת נטל כספי על הציבור".
מהמשרד לשוויון חברתי נמסר בתגובה: "השרה לשוויון חברתי היא היחידה עד כה שפעלה בנושא רווחתם של האמנים הוותיקים מתוך הבנה כי חייהם אינם קלים, וככל שמתבגרים, מתרחקים מאור הזרקורים. וכמי שעסקו כל חייהם הבוגרים באמנויות הבמה, יש כאלה הנותרים כמעט ללא יכולת להתפרנס בכבוד. בהנחייתה, מפעיל ומתקצב המשרד לשוויון חברתי זו השנה השלישית את מיזם 'שמחה' - אמנים ותיקים למען אזרחים ותיקים. במסגרתו מממן המשרד יותר מ־300 מופעי תרבות של אמנים ותיקים לאזרחים ותיקים ברשויות המקומיות, בהיקף של 4.5 מיליון שקל בשנה. מדי שנה משתתפים מאות אמנים ותיקים במיזם זה. החוק המדובר ראוי ויופנה למשרד האמון על התרבות בישראל במסגרת סמכויותיו בנושאים אלה. המשרד לשוויון חברתי ימשיך לדאוג לרווחתם של האזרחים הוותיקים, ובהם גם האמנים הוותיקים".