"כבוד נשיא המדינה, רובי ריבלין, הוא בן דוד ראשון של אמא שלי", מספר המוזיקאי ירמי קפלן. "אחד הזיכרונות שחקוקים במוחי עד היום הוא שרובי בעצמו אסף אותי מהאונייה בנמל חיפה כשעליתי עם המשפחה הציונית שלי לארץ והסיע אותנו לביתו בירושלים. כיום כשאני שומע שאנשים אומרים שרובי שמאלני אני צוחק. כל החיים הוא ימני, על סמך מה הם מחליטים ככה?
"גם כשההשקפות שלנו שונות, תמיד בשיחות המשפחתיות קיבלנו את הדעות של האחר. אני זוכר שמתישהו בשנות ה–80 אמא שלי תלתה על המרפסת מדבקה של 'העם עם הגולן', אפילו שהיא הצביעה אז למערך. כשחברי התחילו לצחוק ושאלו אם אנחנו מהליכוד, הבנתי שבארץ קשה לנו לקבל את הדעות של האחר. אתה יכול לא לקבל את הדעות של האחר, אבל אתה לא יכול לבטל אותן לחלוטין כי הן לא תואמות לדעות שלך. ולא, אני לא ימין ולא שמאל, אני נוטה לכיוון המרכז בעיקר.
"מטריד אותי שאין כבר תרבות של קשב בארץ. כיום נהוג לחשוב שמי שלא מסכים עם הדעה שלך, צריך לרמוס אותו, להכפיש ולהשליך אותו. אין חופש דעה. ראבק, אנחנו צריכים להיות מדינה דמוקרטית, אבל כל אחד רק זורק בוץ וחרא על השני. זה מבאס אותי".
את הדברים הללו אמר קפלן כששאלתי על דעתו לגבי המצב החברתי בארץ וכיצד הוא משפיע עליו כאומן. פייר? הופתעתי. מניסיוני, כשאומנים נשאלים שאלות פוליטיות, הם מזכים את המרואיין בתשובה קצרה, מתומצתת ודי דיפלומטית. אבל בשיחה עם קפלן הרגשתי את ההפך. מדובר באדם כן, נחרץ בדעותיו ובעיקר כזה שמאמין בדברים שיוצאים מפיו.
"הכנות ואמירת הדברים כפי שאני רואה וחושב אותם הן חלק מהמהות שלי ושל היצירה שלי", הוא מסביר. "אני מושפע ביצירה שלי מהמצב החברתי, וברור שאני מבואס מהמצב כיום, אבל בהופעותי אני דואג להעביר את משנתי בדמות מונולוגים לקהל ומלמד אותם להכיל אחד את השני ולכבד במקום לתקוף ולשנוא. כשאתה מגיע להופעה שלי, אתה לא בא סתם להופעה, אתה בא לשיעור ולחוויה".
קפלן (56), שלאורך הראיון מתגלה כמטיף לאחווה, אהבה וכבוד הדדי, טוען כי זו הסיבה לכך שהאולמות בהופעותיו מלאים תמיד. "אין מקום שבו הופעתי והקהל לא יצא נלהב ונרגש. אני לא מדבר אל הקהל מלמעלה, אני לפעמים אוהב לבלבל ת'מוח ולחפור, תופס מישהו מהקהל ופשוט מדבר איתו. זה חלק מהשואו. הזרימה הספונטנית והבלתי מתוכננת הזו".
מי שהפך את התלתלים הג'ינג'יים לטרנד וחתום על להיטים כמו "מודדת", "הדפוק הזה", "כבר עכשיו" ו"היא האחת", נחשב לאחד הילדים הנצחיים של הרוק הישראלי, אף שהחל את קריירת הסולו שלו לקראת אמצע שנות ה־30 שלו, גיל די מאוחר לכל הדעות. "זה קטע שהתחלתי מאוחר לנגן", הוא מסכים. "למרות זאת אני לא מסתכל על הנגנים הצעירים שעמם הופעתי וניגנתי לאורך השנים כמישהו בוגר מהם. אני מדבר איתם כבן גילם ואף פעם לא מייחס לגיל חשיבות כשמדובר במוזיקה. אולי זה מה ששומר אותי צעיר ואנרגטי".
ג'רמי בארץ הקודש
הוא נולד בשיקגו ב–3 בספטמבר 1961 בשם ג'רמי דוד קפלן, בנו של במאי הטלוויזיה אירווינג קפלן, לימים מבמאי תוכניות הטלוויזיה המיתולוגיות של החינוכית ("זהו זה", "רחוב סומסום", "Here We Are","Neighbours"). לדבריו, כבר מילדותו אהב מוזיקה.
"כשהייתי בן 6 ביקשתי מהורי מערכת תופים. הם קנו לי מערכת צעצועים של ילדודס, מצ'וקמקת כזאת. אחרי שבוע בן הדוד שלי הקטן ממני שיחק בתופים וקרע אותם. הייתי הרוס. אני זוכר את הנסיעה הביתה באוטו כשהייתי בכיתה א' כשהתנגן ברדיו השיר 'Dizzy' של טומי רו. קטע התיפוף שם קנה אותי וקרע אותי. נורא התלהבתי בתקופה ההיא משירים כמו 'Can’t Buy Me Love' של הביטלס, 'Light My Fire' של הדורז.
"הלהקה האהובה עלי בילדות בארצות הברית הייתה המאנקיז. בדיעבד זו הייתה להקה שניגנה די גרוע, אבל הייתי מטורף על השירים שלהם. הייתי מאוהב במתופף שלהם שהיה גם זמר - מיקי דולנז. כיום כשאני מאזין לשירים, אני מבין שהוא היה מתופף די חרא".
ביולי 1969, בהיותו בן 8 עלתה משפחת קפלן לישראל. לאחר עצירה קצרה בירושלים בחסות רובי ריבלין, עברה המשפחה להתגורר בשכונת נוה אביבים שבצפון תל אביב. "למרות שהמעבר לישראל נעשה בשל אידיאולוגיה ציונית, עדיין מצאתי את עצמי פחות מתחבר למוזיקה ישראלית", הוא נזכר. "האלבום העברי הראשון שהיה אצלנו בבית היה תקליט של פסטיבל הזמר והפזמון העברי משנת 1969. בשלב מסוים היה עוד תקליט של להקת הנח"ל. האלבום הראשון שבאמת חיבבתי היה 'פלסטלינה' של שלום חנוך ואריק איינשטיין.
"מי שעיצבה את הטעם המוזיקלי שלי אז הייתה אחותי הגדולה ליסה, שדאגה שישלחו לה מארצות הברית תקליטים חדשים. כך הגיעו אלינו תקליטים של לד זפלין, הדורז, The Who, קרוסבי סטילס ונאש, ניל יאנג ועוד. למעשה, לשירים האלה בעיקר התמכרתי".
למרות חיבתו למוזיקה, באותה תקופה חשב קפלן דווקא על קריירה של שחקן. כאחד מילדי הפלא של תוכניות הילדים של החינוכית, הוא שיחק בסדרות שביים אביו כמו "Here We Are" ו""Neighbours, יחד עם אחיו אהרון. "הרבה מתבלבלים וחושבים שאני הילד עם הסולם מ'Here We Are' אבל לא, זה אהרון אחי. אני זוכר שלחצתי על אבא שלי שייתן לי לשחק, כי קסם לי התחום הזה, אבל הוא לא רצה שיאשימו אותו בפרוטקציות ודרש שאהרון ואני נעשה אודישנים כמו כולם ובסוף התקבלנו".
בקולנוע הגיח לתפקיד קטן בסרט הישראלי "מבצע יהונתן" ובמערבון "פנטום קיד". "אהבתי את עולם הזוהר. להיות על הסט, לשחק ושהילדים מבית הספר מכירים אותך, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות גדולה מדי".
במקביל ל–15 דקות התהילה שלו כנער, למד בתיכון אליאנס בתל אביב ועם הגיעו לגיל 15, לאחר לא מעט תחנונים, הוריו קנו לו מערכת תופים אמיתית. "חסכתי כסף מהעבודה בטלוויזיה, ממתנות בר המצווה ולבסוף הורי השתכנעו וקנו לי התחלה של מערכת".
באליאנס הכיר נער שלמד שנה מתחתיו, רמי קלינשטיין שמו. "לרמי ולי היה מכנה משותף: שנינו נולדנו וגדלנו בארצות הברית ושנינו נמשכנו לאותה מוזיקה. כבר אז הוא היה מוכשר כמו שד. אני זוכר שהוא השמיע לי שירים שהלחין והתמוגגתי. אחד השירים נקרא 'מוכר העיתונים'. רמי הציע לי להצטרף אליו כמתופף ללהקה שהוא רצה להקים ואז הצטרף גם אהרון אחי כגיטריסט ובהמשך סופח גם דורי אמריליו (הבן של המלחין מוני אמריליו) כבסיסט. קראנו לעצמנו 'ליקוי חמה'".
הלהקה הופיעה בעיקר בפאבים קטנים ברמת השרון עם שירים מקוריים, ובשנת 1978 זכתה במקום הראשון בתחרות הזמר של "עיר הנוער" עם השיר "בין האצבעות". הפרס היה הקלטת שלושה שירים באולפן ההקלטות טריטון, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה קפלן נכנס להקליט באולפן. "נחשבתי מתופף מדליק וטוב, אבל בכל פעם כשניסיתי לשיר קולות באולפן, רמי היה מסתובב אלי זועף ואומר: 'לא, לא! אל תשיר!', כי הייתי מזייף ולא נשמעתי כל כך טוב".
הדפוק הזה
עם גיוסו לצה"ל בשנת 1979, קפלן לא נטש את המוזיקה אלא הוסיף לנגן עם קלינשטיין ואחיו, אך עם שחרורו החליט לסיים את הקטע המוזיקלי ופנה ללימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. "אחרי שנת לימודים החלטתי לנסוע לטיול של אחרי צבא יחד עם מרסיו, חבר ברזילאי מהצבא. לאחר חצי שנה בברזיל עברנו למיאמי, שכרנו ואן וטרפנו את ארצות הברית. הגענו לקליפורניה, שם מרסיו הכיר בחורה באקראי ולימים התחתן איתה. אני נשארתי בוואן ומצאתי את אהבת חיי: המוזיקה.
"כדי להתפרנס קצת מרסיו ואני היינו צובעים בתים בלוס אנג'לס ותוך כדי צביעה עלו לי מנגינות בראש. אז למעשה התחילה הקריירה שלי כמוזיקאי. הדבר הראשון שעשיתי זה להשיג פסנתר צעצוע ולנגן את שלושת השירים הראשונים. הקלטתי אותם על קסטה ושלחתי לרמי קלינשטיין. אחד מהם הפך ברבות השנים ולאחר שינויים לשירי 'כמה נדבר', שנכלל באלבומי הרביעי. גם הבסיס לשיר 'מודדת' התהווה בתקופה שלי בארצות הברית".
עם חזון מוזיקלי בראשו, החליט קפלן להישאר בארצות הברית ולנסות את מזלו כמוזיקאי, למורת רוחם של הוריו. "הייתה תקופה של חודשיים שלא דיברנו, כי הם לא קיבלו את הרצון שלי להיות מוזיקאי ולנטוש את הלימודים. הם היו בטוחים שאני מחוק מסמים. זה היה טמטום מצדי לא לדבר עם ההורים, אבל הייתי חדור מטרה", הוא מסביר.
החזרה שלו לארץ התרחשה לאחר שחווה ניסיון אונס אלים בגיל 24. "לילה אחד בחור שחור שהכרתי תקף אותי בצורה קשה", הוא משחזר. "הוא ניסה לקיים איתי יחסי מין והחטיף לי מכות. ברגע האחרון הצלחתי להימלט דרך החלון. מיד צלצלתי להורי וביקשתי שישלחו לי כסף לחזרה לארץ".
עם שובו החליט להשתלב בסצינת המוזיקה המקומית. מכיוון שאחיו אהרון החל לעבוד באותה תקופה בחברת התקליטים הליקון וחברו רמי קלינשטיין כבר הוציא בחברה את אלבום הבכורה המצליח שלו ("ביום של הפצצה"), השתכנע מנכ"ל הליקון רוני בראון, להקליט את קפלן. כך, באותה תקופה יצאו שניים משיריו הראשונים: "מחפשת" ו"תפוס אותי". באותו זמן כבר נטש לרגע את התופים ועבר לגיטרה.
"השירים לא היו להיטים שגרתיים ולכן לא שודרו כל כך ברדיו. 'מחפשת' הגיע למקום ה–19 במצעד הפזמונים של רשת ג'. בשבילי זה היה אחלה, אבל בשביל רוני בראון זה היה כישלון. פעם אחת הופעתי באיזה פאב ושרתי את השירים, ואיזה זוג צעק: 'מה הוא שר? הוא שר כמו צפרדע!' וטרחו לספר לי את זה".
למרות הכישלון היחסי של שיריו הראשונים, "מחפשת" תפס את תשומת לבו של ברוך פרידלנד מייסד להקת תופעת דופלר, שהזמין את קפלן להופיע עם להקתו. "איתם הייתה ההופעה הרשמית הראשונה שלי כזמר ושם קמה להקת 'הפיצוץ' שכללה את נגני תופעת דופלר. הפכנו לאחת הלהקות הבולטות במועדון הרוקסן", הוא מתגאה.
לצד ההופעות עם הפיצוץ חבר קפלן למפיק המוזיקלי אייל קצב, והשניים החלו לעבוד באולפני טריטון על סקיצות חדשות לשירים שכתב והלחין בעצמו, בהם "שרוף את זה" ו"לשקר ולשמוח", שייכללו באלבומו הראשון. הוא העביר את הסקיצות לרוני בראון, שתשובתו זכורה לו עד היום. "הוא אמר לי: 'מה נעשה עם זה? זה אינדי! מה, נמכור עשרת אלפים עותקים? מה אתה רוצה להיות נקמת הטרקטור מספר 2? עזוב אותך, זה לא ישנה את החיים שלך ולא ישנה את החיים שלנו'. אני זוכר שכל כך התרגזתי וכעסתי עליו. גם כי אהבתי את נקמת הטרקטור וגם כי חשבתי שלמכור עשרת אלפים עותקים מהאלבום הראשון זה הישג. באותו רגע עזבתי את הליקון".
החדר האינטימי שלי
כשהוא מאוכזב ומיואש וללא גב מחברת תקליטים, החליט קפלן בשנת 1987 לחזור לארצות הברית. הוא גר בבוסטון, שם שכר חדר בדירת שותפים והמשיך להקליט סקיצות לשירים שלו. אחרי שנה, עם נישואיו של אחיו אהרון, חזר לישראל.
"באותה תקופה אחותי הכירה לי בסיסט שהופיע בפאב תל אביבי שבו נהגה לשתות. זה היה חמי רודנר. הפכנו לחברים ממש טובים והחלטנו להקים הרכב שייקרא 'ניצולי הפיצוץ'. חמי הביא איתו את הגיטריסט אסף שריג שהופיע איתו באיפה הילד? ומתופף צעיר בשם אסף אמדורסקי".
בשלב מסוים פוטר אמדורסקי מההרכב ובמקומו הצטרף לניצולי הפיצוץ המתופף רע מוכיח. "ואז אמדורסקי, שראה אותי בחזרות מתופף להנאתי, פנה אלי ואמר שהוא רוצה להקים להקה משלו והציע לי להצטרף כמתופף. כמובן שהסכמתי, כי התופים היו אהבתי הראשונה. הלהקה נקראה 'תערובת אסקוט'".
בשנת 1989 מצא עצמו קפלן מופיע במועדונים כמו הפינגווין, רוקסן ולוגוס עם שלושה הרכבים במקביל: ניצולי הפיצוץ, איפה הילד? (לעתים כגיטריסט ומתופף) ותערובת אסקוט, שכללה את קפלן על התופים, אמדורסקי על הגיטרה והשירה ועמיר "ג'נגו" רוסיאנו על הבס.
שנה אחרי כן, כשאיפה הילד? התגבשה רשמית כלהקה בעידודו אך בלעדיו ובעודו מופיע עם ניצולי הפיצוץ, הוחתמה להקת תערובת אסקוט לחוזה הקלטות על ידי חיים שמש מהד ארצי והוציאה להיט ענקי לרדיו: "החדר האינטימי שלי". "זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו החתים אותי", מדגיש קפלן, "תמיד המבקרים השוו אותנו לנושאי המגבעת למרות שהיה שוני גדול בינינו לבינם. הם היו יותר מרדניים במכוון, ואנחנו פשוט התמקדנו במוזיקה".
ב–1991 יצא אלבומה היחיד של תערובת אסקוט. הוא זכה להצלחה בינונית וכלל שיר סולו שכתב והלחין קפלן. "כשכבר סגרנו את האלבום, חיים שמש, שידע שיש לי את הקריירה שלי מחוץ ללהקה, ביקש שאתרום ללהקה ואבצע באלבום שיר שחיברתי לקריירת הסולו שלי. מכיוון שאסף וג'נגו אהבו אותי ואני אותם, אז זרמנו עם הבקשה וכך נכנס השיר 'אני לא מוכנה לצאת מכאן', שהוא היחיד שאני מבצע כסולן באלבום".
אחרי שנתיים עזב קפלן את הלהקה ("מלחמות אגו", הוא מנמק את העזיבה) ומיד הקים את להקת הפרחים, שכללה את ג'נגו בתפקיד הבסיסט, הגיטריסט אמיר וינצ'י (שתוך זמן קצר הוחלף בגיטריסט אורן קפלן, אין קרבת משפחה) והמתופף זוהר פרסקו. על ההפקה המוזיקלית היה אמון יובל שפריר. ואז, בעוד הוא מופיע עם להקתו במועדוני הרוק התל אביביים הנחשבים, הוחתם קפלן סוף־סוף כזמר בהד ארצי והחל לעבוד על אלבום הבכורה שהוקלט באולפני טריטון.
"ביקשתי מיובל לשלב חצוצרות בנקודת השיא של אחד השירים. יובל התנגד, אבל הייתי מאוד עקשן. יום אחד במקביל לסשן שלנו הגיעה תזמורת להקליט שירים לפסטיבל שירי הילדים, ניגשתי לחצוצרן ולסקסופוניסט מהתזמורת וביקשתי מהם טובה: לנגן קטע באחד השירים. הם הסכימו והקלטנו למורת רוחו של שפריר. בסוף יובל הבין שלא יעזור להילחם בי".
פיטר פן לנצח
בראשית 1994 יצא אלבום הבכורה של קפלן: "ירמי קפלן והפרחים", שכלל 13 שירים שחלקם הפכו ללהיטים כמו "אסתי" (שכתב על האקסית שלו אסתי ירושלמי), "מחטט", "משהו חייב להשתנות", "מדוע לא באת". הלהיט הגדול מהאלבום היה "מודדת", שהוא מגדיר כשיר הפריצה שלו. "'מודדת' שינה לי את הקריירה. לקח לקהל זמן להתחבר אליו ולרדיו לקח זמן לעכל אותו, אבל תוך זמן קצר הוא הפך ללהיט. אנשים חושבים שהוא נכתב על אסתי ירושלמי, אבל הוא בעצם מדבר על כל האקסיות שלי. אחי אהרון ביים את הקליפ שזכה במקום הראשון בפסטיבל הסרטים. הבאנו לצילומים רביעיית מיתרים ויש מוזיקאים שבטוחים שהם לקחו חלק גם בהקלטות באולפן, אבל בעצם זה סינתיסייזר".
קפלן זוכר במדויק את כל הביקורות שנכתבו על האלבום, בעיקר אחת מהן. "גל אוחובסקי לא אהב את האלבום", הוא משחזר. "כשקראתי את מה שהוא כתב, חשבתי שהוא לא מתייחס לאלבום אלא אלי, למרות שהוא לא מכיר אותי בשיט, אבל אין מה לעשות".
עד כמה אתה מתייחס לביקורות?
"תמיד אנשים ימצאו על מה לכתוב, ואני לא חושב ששווה להתעכב על דברים כאלה. אני זורם וממשיך לעסוק במה שאני אוהב ואיך שאני יודע. יש מבקרים שחושבים שאני צריך להישאר בדיסטורשן וברוק של פעם, אבל הניינטיז חלפו, ואם הם תקועים שם - זו בעיה שלהם".
למרות הצלחתו האומנותית, בזמן אמת מכר "ירמי קפלן והפרחים" רק 8,000 עותקים. בשנת 2009 הוא הגיע למעמד אלבום זהב על מכירה של 20 אלף עותקים.
מה הקסם באלבום, לדעתך?
"בכל טביעת רגל ראשונה יש קסם ועוצמה, וכך גם באלבום הזה. יש בו כמה שירים ווירדיים. לא ניסיתי להיות זמר שוליים, רציתי ליצור שירים מלודיים ולהביא את האני מאמין המוזיקלי שלי לאלבום. המוזיקאים היו מוכשרים, השירים הכי איכותיים והאינטנסיביות הייתה בולטת לכל אורכו. חשוב לי לציין כי האלבום לא פנה למיינסטרים אלא קוטלג כאלטרנטיב. אבל זה סוד הקסם שאי אפשר באמת להסביר אותו. זה כמו שבהתחלה חשבו שכל האנרגיות שלי על הבמה הן סתם פוזה אבל הבינו בהמשך שזה מי שאני באמת".
היית משנה באלבום משהו?
"בוודאי. עד היום כשאני שומע שירים מהאלבום אני מוצא משהו שאפשר לשנות בהם ובהופעות אני משנה כל הזמן".
אתה מרגיש פספוס בקריירה?
"אני מרגיש כל הזמן פספוסים קטנים מהסוג של הייתי עושה דברים אחרת. אבל אני חי איתם בשלום ומבסוט מהחיים. אני אף פעם לא מסתכל לאחור, רק קדימה והלאה".
ניהלת בזמנו אורח חיים של סקס, סמים ורוק'נרול?
"ידעתי המון תקופות פרועות, עם כל מה שמתפרש מכך. כשאני בזוגיות, כמו עכשיו עם בת זוגי יעל, אז אני איש משפחה ומתעסק רק במשפחה וזהו. כשאני ללא קשר זוגי, יש לי תקופות פראיות כאלה, ותבין לבד מה זה אומר".
לאחר יריית הפתיחה של אלבום הבכורה שלו הוציא קפלן עוד ארבעה אלבומי אולפן, אלבום קונספט עם הצמד ספנסרוסו ("פטיש", 2015) והשנה חבק גם אלבום אוסף ראשון ("עד עכשיו") שלווה בסיבוב הופעות מוצלח.
בעוד שירו החדש "סינדרלה" מתנגן בימים אלו על גלי האתר, ב–8 בספטמבר יחזור קפלן לאלבום הבכורה המופתי שלו במלאת 25 שנה לצאתו במופע מיוחד שיתקיים בזאפה "אמפי שוני", שבו יארח את תערובת אסקוט (באיחוד מיוחד), מוניקה סקס וערן צור. "מלבד שירי האלבום ושירי הלהקות אבצע במופע להיטים מכל הזמנים ועוד הפתעות", הוא אומר, "יהיה כיף לחזור לאותן שנים ולהביא את השירים המוכרים בעיבודים עכשוויים וחדשים".
ואולי תגלה לנו עכשיו את הסוד שלך: איך אתה מצליח להישאר צעיר?
"תמיד קוראים לי פיטר פן בהקשר הזה. אני חושב שהסוד הוא לתת אהבה ולקבל אהבה. לא לקחת דברים יותר מדי ברצינות ובכובד. לחשוב צעיר וליהנות מהחיים".
מה אתה חושב על שירים חדשים שמציפים עכשיו את הרדיו?
"איזה שירים חדשים מציפים עכשיו את הרדיו? אני לא שומע רדיו".
עומר אדם, סטטיק ובן־אל, למשל.
"תראה, בכל המחוזות האלה יש המון בחורים מוכשרים. אני לא בדיוק יודע מי מבצע מה, אבל כל דור צורך מוזיקה אחרת, וזה בסדר".
ומה עם הרוק הישראלי, הוא במקום טוב כיום?
"אני חושב שתמיד יש מוזיקה מעולה. אני אף פעם לא חושב שהתקופה ההיא הייתה יותר טובה. יש גם הרבה אומנים ותיקים יותר שמוציאים מוזיקה מעולה, רק שהתקשורת לא נותנת מקום לכולם וחבל".
ואיך אתה משתלב בתוך זה?
"למזלי, ההופעות שלי שומרות אותי בתודעה ואני תמיד יוצר, וברוך השם תמיד יש דיבור סביבי. בתכלס אני חושב שצריכים לתת יותר מקום לחומרים חדשים של אומנים חדשים".
לדעתך, עדיין יש לרדיו חשיבות?
"למרות שלרדיו יש פחות חשיבות כיום, אני עדיין מרגיש את ההבדל התהומי בין שיר שמשודר בפלייליסט לבין שיר שלא משודר בפלייליסט. כי דברים שנולדים רק דרך האינטרנט מדברים בעיקר לדור יותר צעיר שמלכתחילה מוטה נגד הדור המבוגר ולא מאזין כל כך לרדיו".
מה השאיפה הגדולה שלך?
"להיות מאושר ולהסב אושר. זה הכל".