שנת תשע"ט נפתחת עם "לומדת ללכת", אלבומה השלישי של נסרין (ברכה) קדרי, שנשמע, מתחילתו ועד סופו, כמו האלבום הבוגר ביותר שהוציאה עד כה. באלבום 14 שירים, וכל אחד מהם עולם ומלואו, הן מבחינת התזמור שנע ונד בין השפעות מזרחיות אסליות להשפעות פופ, רגאיי וסול; והן מבחינת הליריקה, שעוסקת באהבה ובשיברונות לב למכביר, אך גם בדו־קיום ובליברליות חברתית. בכך ממצבת את עצמה קדרי כזמרת עם אמירה - פוליטית או לא - תחליטו אתם.
בהאזנה חוזרת ונשנית לאלבום, ניכר כי נעשו כאן בחירה קפדנית של שירים ואיזון מדויק בין היחיד לרבים. כך למשל, ב"קרנבל רק היום", היא מטשטשת את הגבולות הגיאוגרפיים התרבותיים: "לא חשוב תל אביב, פריפריה, כאן כולנו בקצב נכון".
ב"היינו שניים", דואט שומט לסתות עם משה פרץ בניחוח לטיני, שרים השניים בעברית ובערבית ומנתצים באבחת דואט את כל מחסומי הדו־קיום המקרטע בחודשים האחרונים, בעקבות סערת חוק הלאום; כך גם בשיר "מענדי" הנפלא, שנסרין שרה בעברית ובערבית.
שאר השירים, חלקם כבר הפכו ללהיטי ענק ברדיו ("אלבי מעאק", "לובשת חיוך" ושיר הנושא "לומדת ללכת"), עוסקים בעיקר ביחסים של בינו לבינה.
חלקם חושפים פן רומנטי של נסרין, חלקם את לבה השבור ואת כמיהתה הנואשת לאהבה, אך כולם כאחד מציגים כוח נשי חזק שכיום היא אחת מנושאות דגלו.
תרמו להנאה מהאלבום העיבודים המוזיקליים העשירים, שרקחו יחד סאונד ארץ־ישראלי אותנטי לסצינת המוזיקה העכשווית המקומית, כולל השפעות מחו"ל, לצד הצלילים האתניים הישראליים.
האלבום כולל גם כמה הפתעות נעימות, כמו הביצוע של נסרין ל"גורל אחד" של עפרה חזה, ו־Lord Of Mercy, שיתוף הפעולה שלה עם עופר ניסים, לרגל מצעד הגאווה השנתי.