1. האירוויזיון בתל אביב עומד להיות אירוע שהמשמעות שלו תחרוג בהרבה מעוד תחרות שירים מקושקשת. עושה רושם שכל מלחמת ההסברה בעד ונגד ישראל תתנקז אל תוך שלושת הערבים של חצאי הגמר והגמר בחודש מאי. במובן הזה, הבחירה בתל אביב מקילה על הצד הישראלי, כי היא תאפשר להציג פן ליברלי שישרת היטב את התעמולה שלנו.

2. מאוד מפתה להאשים את תושבי צהלה, שמנסים למנוע מחסידי חב"ד לעבור להתגורר בשכונה, בגזענות או בשנאת האחר. אבל זה סוג של היתממות לנוכח אירועים שמתרחשים במקומות אחרים בארץ. חלק מהחב"דניקים, לא כולם, עוברים ליישוב חדש ואז מתחילים לדרוש הפרדה, עצירת תנועה בשבת וגו'. הדרישה לליברליזם צריכה להיות הדדית.

עצרת חב"ד עם הפרדה מגדרית בכיכר רבין בתל אביב. פלאש 90



3. משהו מרתק מתרחש בספורט הישראלי. הספורט הקבוצתי, בייחוד הכדורגל, הרים דגל לבן דרך כישלונות מביכים, בעוד שספורט יחידני, כמו התעמלות אומנותית, ג'ודו וריצת 10,000, רושם הישגים חסרי תקדים. כך שהקביעה הקלישאית של "אין פה תרבות ספורט" היא לא מוחלטת. יש פה פשוט חרא של מנטליות בענף הכדורגל.