כמבקר מוזיקה של מקומוני "מעריב" אני מקבל מדי שבוע עשרות דיסקים והזמנות להופעות. בשנה האחרונה הבחנתי שיש מכנה משותף לרוב המוחלט של החבילות שאני מקבל בדואר: העצמה נשית.

בזמן שהזמרים הישראלים נהפכו רגישים יותר, הנשים נעשו בועטות יותר, מעיזות יותר ובעיקר פוריות הרבה יותר. אין לי נתונים סטטיסטיים רשמיים, אבל על פי כמות האלבומים והסינגלים שנחתו על שולחני, נראה כי כל אישה שנייה בארץ פצחה לאחרונה בקריירת שירה, או כתיבה. אם עד לפני חמש שנים יכולת לראות בעיקר נשים צעירות פוצחות בקריירת שירה, כיום נדמה שאין גיל לחלום להחזיק מיקרופון. כך מוכיחות נורית האן זיגלר מתל אביב, ענבל פרטוק־מלול מקיבוץ קדרים, ענבל פז ממודיעין וטלי רושה מעין גב. באמצע החיים הן החליטו לעזוב הכל ולהתמקד בהגשמה עצמית ומוזיקלית.

נורית האן זיגלר, מעצבת גרפית, קיבלה ליום הולדתה ה־48 שיר שכתב והלחין עבורה בנה, שהיה מודע לחלומה והאמין בה. השיר התקבל באהבה ברדיו. כשמלאו לה 50 קיבלה החלטה ולמדה כשנתיים בבית ספר לשירה ומאז המציאות עולה על החלום. האן זיגלר יצרה חמישה אלבומים וכל שיריה מופיעים בערוץ היוטיוב שלה.

העיסוק של ענבל פז במוזיקה החל לפני הרבה שנים כשהוציאה אלבום קאנטרי בנאשוויל, אך זו הפעם הראשונה שהיא מוציאה לאור שיר בארץ. "ניצוץ היצירה הכה בי שוב אחרי שהבשלתי ואספתי חוויות חיים. היום אני מרגישה שיש לי הרבה יותר מה לומר ובעיקר יותר אומץ לשיר על זה", היא אומרת בעיניים נוצצות.

ענבל פז. צילום ליאור מאדוענבל פז. צילום ליאור מאדו

כיום פז מנהלת סטודיו לפיתוח קול במודיעין וקמה כל בוקר עם חיוך. היא לא ויתרה על החלום. "באיזשהו שלב מגיעים לתובנה שהחיים קצרים מדי ואתה יכול להיכשל בדברים שאתה לא רוצה, אז למה פשוט לא לעסוק בדברים שממלאים אותך", היא מסבירה. "בנקודה זו החלטתי להשקיע ביצירה, בשירה, בפיתוח קול ובעיקר בעשייה. כרגע אני עובדת בכל הכוח כדי לקום כל בוקר ולעסוק במה שעושה לי טוב ומשחררת את הצורך לדעת איך זה יקרה".

כשענבל פרטוק־מלול התקרבה לגיל 40 היא הבינה שהגיע הזמן להוציא את מצבור שיריה מהמגירה ושלא רק המשפחה וחברים קרובים ייחשפו וייהנו מהמוזיקה שהיא יוצרת, שעוד רבים וטובים יכירו ויאזינו ליצירות שלה. "פשוט הרגשתי שהגיע הזמן. משהו פתאום התעורר בי ושום שאלות והיסוסים לא יעצרו אותי יותר", היא אומרת.

כיום היא בת 43, זמרת, מורה לפיתוח קול ומנהלת חשבונות. "אין דרך לתאר את הרצון העז שקיים בי שכמה שיותר אוזניים ישמעו ויכירו את שירי לעומק", היא משתפת. "השירים שאני כותבת לאחרונה הם לרוב על העצמת האדם. יש המון הזדמנויות שאנחנו יכולים לקחת לידיים ולנתב אותן למקומות שטוב לנו להיות בהם. ומוטב מאוחר מאשר אף פעם לא".

טלי רושה, זמרת ויוצרת מעין גב, מפליאה לנגן בגיטרה. "כשהתחלתי לנגן לא דמיינתי שאוציא אלבום, אופיע בארץ ובחו"ל ועוד אתאהב ככה בג'ז. אם הייתם שואלים אותי בגיל 21 אם אני רואה תסריט כזה הייתי צוחקת ואומרת אמן".

פורצות את הסכר

כדי להבין עד כמה הקריירה של ארבע הנשים שפתחו את הכתבה לא מובנת מאליה, צריך להגיע לחולון לצפות בתערוכות שמוקדשות ליפה ירקוני ולדנה אינטרנשיונל.

התערוכה על ירקוני מוצגת בגלריית החווה ברחוב הנחושת ומציגה אותה כאייקון אופנה. באי התערוכה יפגשו אמנית, אישה פורצת דרך שאהבה לשיר ושימחה רבבות ישראלים לאורך כמה דורות. מביקור בגלריה עולה דמות מאוד צבעונית בעלת טעם טוב ופורצת דרך בעולם האופנה הישראלי, שהיה בתולי מאוד בשנים ההן. ירקוני, שנסעה להופיע בכל העולם, הייתה אנינת טעם ועל כך מעידים הבגדים המוצגים לראווה על בובות לאורך הביקור. בחדרי הגלריה, ששוכנת במקום פסטורלי, תמצאו אלבומי תמונות של יפה, מכתבים נדירים, תמונות ופוסטרים, תקליטים ותקליטונים, אביזרי לבוש ואופנה והרבה נשמה.

אחרי ביקור מרגש בתערוכה של ירקוני נסעתי לבית מאירוב שברחוב הרצפלד 31, שם מוצגת התערוכה של האינטרנשיונלית. התערוכה מאפשרת הצצה זוהרת לעולמה ולסיפורה של דנה. מוצגות בה שמלות חשובות שבהן הופיעה על במות בארץ ובעולם. בולטת במיוחד שמלתה של גלית לוי, שעיצבה את השמלה ל"דיווה". יש שם גם שמלות יפות שבהן הופיעה בקדם אירוויזיון עם "לילה טוב אירופה". והבונוס - תוכלו למדוד בגד עם נוצות ולהצטלם. המשפט שלקחתי איתי מהתערוכה שלה הוא "עדיף שלא יאהבו אותך על מי שאתה מאשר שיאהבו אותך על מי שאתה לא".

מי שללא ספק יכולה לחתום על המוטו של דנה – ולהערכתי גם שאבה ממנה השראה - היא עדי שחם, שמצהירה: "אני לא כאן כדי לעשות נעים ולהיות נחמדה".

שחם, שגדלה בתנועת נוער והתחנכה על רעיונות רדיקליים, גרה כמה שנים בקומונה ועסקה בחינוך, אך עזבה כדי לעשות מוזיקה. בשנה האחרונה הופיעה עם בן זוגה יובל רוזין, שגם הפיק איתה את האלבום. לקראת הופעת ההשקה של האלבום שתתקיים ב־31 באוקטובר במועדון לבונטין 7 בתל אביב, הוסיפה נגנית סינתיסייזר נוספת, סמפלר ושתי זמרות ליווי. שם האלבום שלה ("צבא של מכשפות") נשמע כמו הפסקול למהפכת me too.

"האלבום נקרא כך על שם שיר הנושא שנכתב ממקום ציני ומתוך לא מעט כאב. הוא הגיע אחרי תקופה שבה אני ושתי חברות נתקלנו בנשים סביבנו שראו בנו אויבות, כאילו אנחנו מאיימות עליהן. עלה בי רעיון אירוני שאנחנו חלק מנשים 'מכשפות', שרוצות לקחת לנשים ה'טובות' את הגברים שלהן. בשיר הגברים הם פסיביים ולא מסוגלים להחליט בעצמם, שזה כמובן שקר מוחלט".

ואם כבר מכשפות, אי אפשר להתעלם מהפריצה המחודשת של יפעת נץ, שהייתה בלהקת המכשפות עם ענבל פרלמוטר ז"ל. לאורך השנים היו לה מחשבות על אלבום משלה, אבל זה לא קרה. "אני מאמינה בטיימינג", היא אומרת ובינתיים משיקה סינגל יפהפה בשם "שיר כמו ציפור" ומתכוננת לערב מיוחד לזכרה של פרלמוטר שנקרא "20 ואחת".

"אני מוצאת את עצמי מאוד נהנית להקליט סינגלים ולחבור לכל מיני מפיקים שאני בוחרת או בוחרים בי", היא מספרת. "זה מביא לשיתופי פעולה מאוד מעניינים. אני אוהבת לזוז ובדרך הזאת יש לי אופציה לתזוזה".

מעולם הילדים לקריירת סולו

התעוררות הסצנה המוזיקלית הנשית עשתה לרינת גבאי חשק להשמיע את קולה. למרות התנגדות בולטת של בעלה, שהתפוצצה על המסך ב"מחוברים" וכמעט הביאה להתפרקות הנישואים, היא פצחה בקריירת סולו למבוגרים.

"את התהליך שעברתי באלבום הזה אני ממשילה להריון עם כל חוויות הגדילה, ההתפתחות והצמיחה שיש לאישה הרה", מספרת גבאי. "עברתי תהליך הידלקות עצמית. אני מאוד אוהבת את עצמי ועפה על החיים. גיליתי איפה אני מרגישה הכי חיה. כשאני עושה מוזיקה לייב, כשאני שרה, זה כמו נר דולק. אני מרגישה שאני בנקודה הכי אמיתית שלי".

רינת גבאי. צילום: גבריאל בהרליהרינת גבאי. צילום: גבריאל בהרליה

מהאזנה לדיסק החדש שלה, גבאי נשמעת אישית ונאמנה לעצמה ולמה שהיא הכי אוהבת. "אני מאוד אוהבת לשיר, התגעגעתי לזה ברמות שלא תיארתי לעצמי. אני פשוט מאושרת. כל המסע הזה לתוך הנשמה שלי הפגיש אותי עם רינת החדשה, הבשלה, רינת שעשתה ועושה ותעשה ורינת שהיא בעיקר של עצמה".

כשאני שואל אותה אם יהיה המשך לקריירת הזמרה למבוגרים, היא משיבה בכנות: "אני מאוד מקווה שיהיה לזה המשך ושאהיה רלוונטית. אני יוצאת אל הלא נודע. אני לא יודעת כמה אנשים יודעים מה אני נותנת ומה השירים שלי ואיך עושים את זה בדור הזה".

לעולם בעקבות שרי

כשגבאי מדברת על הרצון להישאר רלוונטית, היא נוגעת בעצב החשוף שמעסיק הרבה מאוד זמרות. בעוד גברים כמו שלום חנוך ושלמה ארצי יכולים להזדקן על הבמה ועדיין למלא אולמות, נדמה שנשים לא הצליחו לפרוץ את המחסום הזה, לפחות בארץ. לכן כל כך שמחתי לשמוע שהזמרת הוותיקה שרי מוציאה שיר חדש ("פסיפס"). "אני חיה ונושמת מוזיקה עם כל האנרגיות שלי, והקהל מחזיר לי אהבה ונותן לי להרגיש עכשווית מתמיד, ולכן שיר חדש התבקש", היא אומרת.

השיר, שהלחין עבורה לירון לב המוכשר, ישב במגירה עד שהחליטה להקליט אותו. "העברתי את הלחן לדודי בר־דוד וסיפרתי לו קצת על הבחירות שעשיתי מאז תחילת הקריירה שלי ועד היום, ועל מה שעשה לי טוב באמת - משפחה, מוזיקה, לתת, לאהוב, לשיר, להופיע ולהיות אני", היא אומרת. "דודי חזר אלי עם הטקסט של 'פסיפס', שמתאר מבט מפוכח ומפויס על בחירות העבר, ומנגד על היכולת לצמוח מתוכן ולהביט קדימה. אז נולד שיתוף פעולה מוזיקלי ביני לבין המפיק פטריק סבג שנדלק, ובעיבוד מיוחד סגר לי מעגל עם סגנון הדיסקו שאיתו הייתי מזוהה בתחילת הקריירה שלי".

במופע שיתקיים ב־27 באוקטובר בזאפה הרצליה תבצע שרי את הלהיטים ("זה הרגע לאהוב", "למה לא", "לעולם בעקבות השמש" ו"דם חם") בעיבודים חדשים, לצד שירים מהבית העיראקי שבו גדלה.

הכתבות המלאות במוסף המוזיקה של מקומוני "מעריב" שיופץ ביום שישי. הקליפים בדף "המבקר המוזיקלי" בפייסבוק.