ב-1998 נפגשו המוזיקאי ומתופף ההרכב "גרוב כנעני", שי וצר, והזמרת והיוצרת ורד הררי. נפגשו במקרה, ולא ידעו שמדובר בפגישה גורלית ובאהבת חיים. "באותה תקופה ניגנתי עם להקת טיפקס שלושה חודשים, והייתי אמור לחזור לאמריקה, שם גרתי לפני כן כשמונה שנים", משחזר וצר. "חברה משותפת הזמינה אותי לבית קפה בשינקין, ומבלי ליידע אותי הזמינה גם את ורד, שחזרה באותה תקופה מגרמניה, שם חייתה ועשתה מוזיקה. כשוורד נכנסה לבית הקפה, הבנתי מיד שאני לאמריקה לא חוזר. אחרי כמה דקות ורד נתנה לי קלטת ובה מוזיקה שלה. זאת הייתה סיבה מספיק טובה בשבילי להקשיב לה ומיד להתקשר אליה ולהגיב. מאותו רגע היינו בלתי נפרדים".
 
הררי, ילידת תל אביב, בתה של הזמרת והשחקנית הוותיקה כוכבה הררי שבלטה בשנות ה־60' וה־70', מצאה במוזיקה ייעוד כבר בילדות. בגיל 6 למדה פסנתר קלאסי ושירה, ובגיל 14 כבר החלה להופיע במועדונים ברחבי הארץ. את שירותה הצבאי עשתה בלהקה צבאית, תחת ניהולו המוזיקלי של מתי כספי. כשהשתחררה ב־1986 פנתה לקריירת זמר בצרפת ובהמשך בגרמניה, שם קצרה הצלחה בהרכבי מוזיקת עולם.
 
קצת אחרי אותה פגישה מקרית, נישאו השניים והחלו לעבוד יחד על אלבום הבכורה של הררי, "מקום פנוי לשניים", שיצא ב־2002. זה קרה זמן קצר אחרי שקצרו הישג מכובד בדמות פרס "ג'ון לנון" היוקרתי, בקטגוריית מוזיקת עולם, שהוענק להם ברוב קולות על שירם "ביומי אני קטנה". עם צוות השופטים נמנו אלטון ג'ון, ביורק, קרלוס סנטנה וג'יימס בראון.
 

"ורד הייתה יוצרת וזמרת מאד מגוונת", מספר וצר. "היא מיזגה בין סגנונות מוזיקליים שונים כמו ג'אז ומוזיקה שחורה, מוזיקה מזרחית, תימנית ומערבית. השירה שלה הייתה מהעמוקות והיפות שניתן לתאר".

שי וצר ורד הררי-וצר. צילום: רינת דבורסקי, יח"צ
שי וצר ורד הררי-וצר. צילום: רינת דבורסקי, יח"צ

 
לפני 13 שנה אובחנה ורד כחולת סרטן. היא החלה בסדרת טיפולים כימותרפיים, אך בשלב מסוים ביקשה להפסיק ובחרה להתמודד עם המחלה בדרך אחרת. "ורד החליטה לטפל בעצמה אך ורק בדרך אלטרנטיבית, שכללה תהליך וליווי אינטנסיבי של גורו מלונדון, תזונה, שירה הודית, דרך רוחנית עמוקה והרבה שמחה", מגולל וצר. "בדרך היו מלחמות של הוריה ואחרים, שניסו לשכנע אותה לעבור טיפול קונבנציונלי, אבל את ורד אי אפשר היה להזיז מדרכה. היא הייתה שלמה לחלוטין, וצעדתי איתה באהבה וקבלה מלאות".
 
לפני כשלוש שנים נפטרה הררי בגיל 51, והותירה אחריה אלמן ושני ילדים, המוזיקאי עומר וצר והרקדנית־זמרת מאיה וצר – שבורי לב וקרועים מגעגועים. 
בימים אלה החליט וצר להנציח את זכרה של אשתו האהובה בפרויקט חדש, תחת הכותרת: "תפילת הוורד", שילווה באלבום ובמופע חדש, שיכללו שירים שנכתבו לזכרה ושירים בקולה, שינציחו את מורשתה המוזיקלית. לצורך הפרויקט גייס וצר את האתר למימון המונים הדסטארט. נכון לרגע זה גויסו 56,3400 שקלים, מתוך 60,000 המבוקשים. תאריך היעד: 19 באוקטובר.
 
"העבודה הראשונית של האלבום: הכתיבה, שיתוף הילדים עומר בפסנתר ומאיה בשירה, קירבה אותנו יותר, למרות שאנחנו במילא משפחה מאוד קרובה עם המון אהבה שוורד לימדה אותנו", מספר וצר. "העבודה לוותה בהתרגשות רבה, סוג של בגרות ודמעות שהתפרצו בסלואו מושן. בכל תהליך הכתיבה, ואני יודע שזה יישמע הזוי, הרגשתי את ורד איתי בכל רגע ממש. הלחנתי שבעה שירים בשבעה ימים - שישה טקסטים שזיו רובינשטיין כתב, וטקסט שביעי שהוא בעצם שמו של הפרויקט, שאותו כתבה מירב רוט, חברתה הטובה של ורד".
 
אתה מרגיש שאתה סוגר מעגל?

"האלבום הוא בעצם תהליך שבו אני מתמודד עם עצמי. לא הייתי מגדיר אותו כסגירת מעגל, כי לעד אהיה במעגל ילדינו המשותפים, אלא יותר תהליך התמודדות שלי מול האובדן וההתמודדות לגדל פתאום את הילדים לבד. אני יכול לומר שעצם הכתיבה וההתעסקות עם מורשתה של ורד, משחרר וגורמת לי להמשיך הלאה. רק בזכות הפרויקט הזה נפל לי סוף־סוף האסימון. אני חושב שהיא הקדימה את זמנה. היא הייתה באופייה כוכבת, והפנס שהאיר אותה זה האור שבקע ממנה. אני לא חושב שיש מוזיקאי בתל אביב שלא הכיר אותה. הייתה לה יכולת לגעת באנשים בצורה יוצאת דופן".