בימים אלו מככב סשה דמידוב בהצגה “אותלו” בתיאטרון גשר כשדמותו מניעה את העלילה בתאוות היצרים שלה. עלילת ההצגה מבוססת על מחזהו של שייקספיר, ובמרכזה עומד המצביא המהולל אותלו שלוקח לאישה את דסדמונה הוונציאנית, נגד רצון אביה. יאגו, בגילומו של דמידוב, שלישו של אותלו, משכנע אותו שדסדמונה בוגדת בו עם סגנו. זרע הקנאה שנטמן מוביל לקטל וחורבן. כשאני אומרת לו שב”אותלו” יש משהו שונה במשחק שלו, יותר ישראלי, דמידוב עונה: “זו מחמאה. תמיד רציתי להיות ישראלי, מהיום הראשון”.

מה כל כך טוב בזה?
“אתם פשוט לא מבינים. הישראלים הם פתוחים. הם הרבה יותר עוזרים, ככה סתם עוזרים. הם גם נאיביים ביחס לרוסים, ואני נכנס למטוס באל על ונפגש עם הדיילות הישראליות. את לא מבינה כמה אני מאושר. הייתי בהרבה מקומות יפים - ספרד, ארצות הברית, איטליה - אבל פה זה המקום שלי”.

אילו יצירות היית משנה היום או לא היית עושה כלל?

“בהצגה ‘העבד’ לא הצלחתי. הגיבור יעקב היה יותר מדי חיצוני, גם בהתרגשויות שלו ובמצבים שהוא עובר, לא מצאתי את הגרעין שלו”.

למה זה קרה?

“לא יודע. אני עושה הכל, אבל זה לא יוצא. צריך להמשיך לחיות, אחר כך תבין, עם הרבה חוש הומור”.

יש לך ספקות בעצמך כשחקן?

“ברור, באותו רגע אתה חושב שאתה אפס, שאתה כלום, שבחרת לא נכון”.

דמידוב, יליד 1957 , נולד באוזבקיסטן ולמד באקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון “גיטיס” במוסקבה. ב־ 1990 עלה לישראל בעקבות מורו, היום המנהל האמנותי של תיאטרון גשר ומייסדו, יבגני אריה. בין היתר שיחק דמידוב בהצגות "העבד", “אדם בן כלב”, “האידיוט”, “טרטיף”, "יאקיש ופופצ'ה" ו”השטן במוסקבה”, וגם בקולנוע - בסרטים כגון “החברים של יאנה”, “קלרה הקדושה”, ובסדרות כמו “פלורנטין” ו”טיפול נמרץ”.

מ־ 1986 דמידוב נשוי לשחקנית סבטלנה דמידוב, אף היא שחקנית תיאטרון גשר, והוא אב לשלושה. לצד הקריירה העשירה שלו כשחקן, כבר זמן מה דמידוב חש שהוא רוצה לשבור את גבולות המונולוגים הכתובים, והוא מוכן לכתוב מחזה משלו. “בזמן האחרון אני חושב על תפקיד שדרכו אוכל להגיד את כל מה שאני חושב ורוצה להעביר לאנשים. לא משהו שכתבו לי”, הוא מודה.

באיזו ארץ המחזה שלך יתרחש?

“בארץ שעוד לא נראתה. לא ארצות הברית, לא אירופה, משהו יוצא דופן כמו אפריקה או סין או יפן. זו לא צריכה להיות הצגת יחיד, הצגת יחיד כבר עשיתי, והקהל משתעמם כשאין הרבה שחקנים. זה יהיה על אהבה”.

מה עוד יש לך לחדש לגבי אהבה?
“אני אחדש, זה יהיה משהו חוצה גבולות”.

ניסית לכתוב בעבר?

“ניסיתי לכתוב, אבל אני יותר בלתת רעיונות תוך כדי שיח עם מישהו. ראיתי אתמול סרט של האחים כהן ולא נהניתי כל כך הרבה זמן כי השחקנים שם לא משחקים, אלא מגלמים את עצמם, וזה מעניין ויוצא דופן. ואני רוצה לעשות משהו כזה, שבו אני לא משחק, אלא חי”.

היית רוצה להקים תיאטרון?
“לא, ממש לא”.

מה אתה חושב על הקהל הישראלי?

“הוא מאוד מיוחד. בהצגה ‘האידיוט’ של דוסטויבסקי, הרגשתי איך הקהל לגמרי איתי, בתוך הנשמה שלי. הרגשתי שממש עליתי דרגה במשחק שלי בתפקיד הזה. במוסקבה בזמן ההצגה הקהל מאופק, ואז בסוף ההצגה יש תשואות, פרחים. אצל הקהל הישראלי זה להפך, הם צוחקים ובוכים, ואז בסוף מחיאות כפיים קצרות ויאללה הביתה. אני אוהב אותו כמו שהוא”.

לדבר על אהבה

לאחרונה עלה דמידוב לכותרות כשפורסם כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקש לשבצו במקום המשוריין לו כיו"ר הליכוד לקראת הבחירות הקרובות לכנסת כדי למשוך את הקול הרוסי. כשאני מבקשת כעת מדמידוב להגיב על הידיעה הזו, הוא שומר על פנים חתומות וטוען כי לא הייתה ולא נבראה. “שמעתי בחדשות כמו כולם, אף אחד לא שאל אותי”, הוא אומר.

כעסת על כך שהשתמשו בשמך?

“אני לא רוצה להיכנס לזה”.

אתה חושב ללכת לפוליטיקה?

“לא. מה פתאום השטויות האלה, אני רוצה לדבר רק על אהבה”.

איך אחרי כל כך הרבה שנות נישואים שומרים על אהבה?
“זה כמו במשחק. משחק זו חקירה, יש גילויים והישגים, ואתה כל הזמן בתנועה. יש גם סכסוכים, שהם אלה שמביאים אותך לגלות עוד דברים על האהבה. אהבה זה לא מה שבי או בה, אלא מה שבינינו”.

ההתעמקות בעולם הקבלה הביאה אותך לכל התובנות הללו?

“קבלה היא מדע שמאפשר לך לחקור את המציאות. זה חלק מהעולם שלי. אני קורא ספרים, שומע מוזיקה, וזה מרחיב את כל ספקטרום ההסתכלות שלי. אתה רואה ככה את כל התמונה. כשבן אדם לא רואה את כל התמונה, הוא נמצא בדאגה, בחרדה”.

רבים הימרו שבעקבות הימשכותך לעולם הקבלה תחזור בתשובה.
“להפך, אני גר במרכז תל אביב, לא מסכים לשים כיפה, אני מתייחס לזה כמו אל מדע, כמו פיזיקה. יש פיזיקאים יהודים וערבים, יש הרבה אנשים שלומדים איתי קבלה שהם לא יהודים”.

למרות שהוא לא רואה את עצמו כרגע מצטרף לפוליטיקה, לדמידוב יש בטן מלאה על המצב במדינה. “נראה לי שאיבדנו את הקשר בינינו”, הוא אומר. “כל אחד יושב מול המחשב שלו ולא מתעניין בשני. סיפרו לי שקודם לא היו סוגרים אפילו דלתות בלילה. אנחנו חייבים לחזור להיות כמו משפחה. הביחד זה הכוח שלנו. התקופה הזאת של שוק חופשי, שבה אם אתה חכם, מצליח וחזק - זו הערובה להצלחתך, זה כבר לא עובד. אנחנו רוצים שלום, אבל זה מתחיל פה, בינינו”.

לא קשה להיות טובים זה לזה כשיש לנו אויב שנושף בעורפנו?
“האויב רואה את הכשלים שלנו ומנצל את זה. אם נצליח להוכיח שאנו חזקים ביחד, הוא לא ינסה אפילו”.

אם היית ראש הממשלה, מה היית עושה?
“אני לא, אני שחקן. אם אגיד משהו, אז אלה יקומו ואלה יקומו. תכתבי את מה שאמרתי לך וכולם יבינו למה התכוונתי”.