תומר שרון, או בכינויו תומש, הוא שחקן, זמר, קומיקאי, מדבב וגם אזרח שאוהב את מדינתו.
הוא היה מנשק את אדמתה, אבל בשונה מסאלח שבתי, הוא עירום מערמומיות ומפוכח. במהומות צוק איתן עלה לכותרות בעקבות סכסוך שאליו נקלע עם ״הצל״ (הראפר יואב אליאסי) על רקע חילוקי דעות פוליטיים. כקזנובה מקומי ומשורר בוהמיין, הוא משולהב ויצרי. וזה טוב, על הבמה זה מה שצריך - לתפוס את הרגש וללכת איתו עד הסוף. בהצגה החדשה שלו ושל ליא קניג בתיאטרון הבימה - ״פתאום הגיע סתיו״ - הוא מזכיר לקהל למה קנו כרטיס וחיפשו חניה עם כל מונולוג שניתן לו.
האם היום, לאור ניסיונך, ישנן יצירות מוקדמות שלך שהיית שב אליהן ומשנה משהו? משפר, מסיר, מוסיף או אפילו גונז?
״אני לא חושב שהייתי משנה משהו משום שהוא פחות טוב או משום שאני אמן יותר משוכלל עכשיו. וגם אם זה נכון, הפגמים והשלבים בהתפתחות של בן אדם הם יפים כשלעצמם, ובתמונה הכללית הם לא פחות חשובים. אין הרבה דברים שאני עושה בלי שאתחבר אליהם, אפילו אם המחיר הוא פחות עבודה, ולכן אין לי הרבה חרטות.
עניין השירה בדיסקים שהוצאתי הוא תמיד רגיש. אולי הייתי מקליט כל ערוץ שירה שהקלטתי אי פעם עוד 200 פעמים, אולי הייתי משנה משהו בהפקה המוזיקלית שיתמוך יותר בווקאל וייתן לו עטיפה נכונה יותר, והייתי עושה עוד דיסקים. אם אני מסתכל אחורה אני רואה את כל הדברים, טובים ורעים, והם קשורים למי שהייתי, למה שעבר עלי, וזה תמיד - במובן הספיראלי של העולם - יפה״.
תן לי דוגמה לשיר או ליצירה שלא פרסמת ושאתה חושש להוציא?
״כתבתי מחזה לפי הנובלה המופתית 'בארטלבי' של הרמן מלוויל. יש לו שתי גרסאות. אחת קרובה למקור, ואחת שהעברתי לישראל, לירושלים, שנות ה-50, בסדנה של סופרי סת״ם. אני מתעסק עם זה כבר שנים, ועדיין אין לי אומץ לנסות להפיק את זה. זה גם תפקיד שאני מת לשחק. הפקיד המוזר ש׳מעדיף שלא'. חוץ מזה יש לי המון סיפורים, תסריטים, שירים ומחזות. חלקם גמורים, חלקם חלקיים. אני מפרסם בפייסבוק המון דברים, וכולם מוזמנים לעקוב. שירים, פוליטיקה, הגיגים, סיפורים״.
מפרסם המון בפייסבוק. שרון בהצגה "פתאום הגיע סתיו". צילום: ג'ראר אלון
לא אופטימי, לא פסימי
אכן, תומש פעיל מאוד בפייסבוק. במבצע צוק איתן עלה כאמור לכותרות עקב עימות וחילוקי דעות פוליטיים עם ״הצל״, ורק לפני כמה ימים הביע את דעתו על מערכת הבחירות הנוכחית באמצעות פוסט בפייסבוק: ״מה שהכי בולט בקמפיינים של כל המפלגות ובשיח הכללי לקראת הבחירות הוא מה שאין בהם. זוכרים שהייתה מלחמה? הייתה, נשבע. נהרגו בה 73 ישראלים וכאלפיים עזתים״. הפוסט זכה למאות תגובות ושיתופים.
חלק מהדברים שפרסמת סיבכו אותך בצרות. אולי אתה אוהב להסתבך בצרות?
״יש לי נטייה מובנית של קומיקאי - דברים קורים לי. אבל ספציפית בענייני הפייסבוק, המדינה בצרות. החברה שלנו בצרות. העתיד שלנו בצרות צרורות. כולנו מסובכים בהן, אז לפעול לשינוי המצב יכול לגרום להתנגשות עם גורמים מסוימים. אני ממש לא אוהב שמאיימים על חיי ועושים לי לינצ׳טרנט, אבל יש גבול לכמה אפשר לתת למקום האהוב שלנו להידרדר״.
מה הייתה ההתגוששות הגדולה ביותר שלך, ומה אתה חושב על הטענה שהפתרון לכל המאיימים הוא פשוט לתת להם לצעוק, אולי התגובה יוצרת התלהמות, ומדרדרת את המצב?
״העניין הוא קודם בהתגוששות ולא במקרים, הרבים ופחות שכיחים, של יצירת הקשבה והבנה, ואם לא הסכמה, אז לפחות כבוד הדדי והסרת דעות קדומות. זה קורה. אין טעם להתנשא ולומר שתגובה רק תלבה את האש. האש שם. היא לא תלך. אם יש מישהו שאין טעם לדבר איתו לא אדבר איתו, אבל אשתדל לא לחסום אותו. הקו האדום ברור. לא תאיים עלי ולא תקרא לי בוגד. גם לחלק מאלה שהשתמשו במילה הזאת היה טעם לנסות ולהסביר מדוע זה לא כך וכמה המילה מסוכנת.
ההתגוששות הכי רצינית הייתה בעקבות קריקטורה די בוטה שלי שהועלתה לעמודי השנאה של הימין. חטפתי לינצ׳טרנט לא ייאמן. איומים בפרטי על חיי. מאות קללות ואיחולי מוות ואונס, כמובן. איומים על פרנסה מאנשים במקצוע. איומים בביטול מינויים להבימה. היו כמה ימים שפחדתי לצאת מהבית, ואז, כמה אירוני, יצאתי להפגנה באומץ וכמעט חטפתי מכות מ׳האריות של הצל' בכיכר העיר. נראה לי שדיבור עם הצד השני, שלא כמו כמה מחברי שדף הפייסבוק שלהם מלא באנשים כמוהם, הוא חיוני.
יש אנשים שידברו איתי כי הם אוהבים אותי כשחקן או גדלו עלי, וזה מקדם טוב להתקרבות. חלק גדול מהאלימות המטורפת היא גם תוצאה של הדרה עתיקה בציבורים מסוימים. אני גם חצי מזרחי אז זה עוזר. זה מאוד מעניין אותי לטבוע בכיכר העיר, בעם שלי, ולנסות להפיס דעות אבל גם לעמוד על שלי. אני שייך למיעוט שהולך ונרדף. זו לא גזרה משמיים. המולדת הולכת פייפן? לא כל כך מהר״.
איך זה שלמרות הכל אתה עדיין ממשיך לראות ורוד?
״אני משתדל להיות לא אופטימי ולא פסימי. מנסה לראות נקי. זה לא שהחיים הם מאבק מתמשך. אני עובד במקצוע שלי, רואה חברים, יוצא עם נשים, אוכל, שותה, מטייל. כותב. שר. מלחין. רוב שעות היום אדם מתעסק בחייו הקטנים ומשתדל לעשות אותם חמודים. אבל העתיד של כולנו כחברה, כקבוצת אנשים שהאהבה לעברית ולארץ ולישראליות מחזיקה אותם, הוא עתיד מלא חשש. אי אפשר לחיות לנצח במצב של קדם-אסון. של חירום תמידי. לא רק ביטחוני אלא גם חבר-תי-כלכלי. משהו פה יצטרך להשתנות או שזה כבר יהפוך למשהו אחר, משהו שהתרגלנו לראות בחדשות החוץ״.
קצת פחדן, לפעמים אמיץ
למרות כל האופטימיות ואהבת המדינה, תומש מודע לכל הבעיות שיש פה, וכבר מנבא את הנפילה התהומית.
מה הנבואות האפוקליפטיות שלך?
״ניסיתי לנסח את אותן הנבואות האפוקליפטיות, ומצאתי את עצמי אומר דברים שבעצם כבר קורים. שחיתות ממסדית חסרת תקדים. אוליגרכיה במסווה של שוק חופשי. חוקים גזעניים. הדרת כל מה שמבקש שיתוף וחמלה והדבקת ׳בוגד׳ או ׳לוזר׳ או ׳גיס חמישי׳ על מצחו. דור של 'מופרעי קשב׳ אלימים שלמעשה אינם מופרעים נוירולוגית אלא תוצר של הסביבה והכוחות שעושים מזה כסף. לדעתי, הנפילה התהומית האמיתית תבוא מאמריקה. כשהאמריקאי יבין שאין לו יותר אינטרס בנו ושהתרחקנו מכל זכר של ערכים מערביים בסיסיים, ואני לא חסיד גדול של אמריקה בהרבה מובנים, אבל בכל זאת הם מחזיקים אותנו מעל המים. כשזה יקרה, וזה מתחיל לקרות, יהיה רע״.
איך אתה מתכונן לרע?
״טוב ששאלת את זה. אני לא. כמיעוט נרדף אני אמור לאגור תכשיטים בבלטות ולנסות להוציא דרכון עיראקי? לא יודע. אם המדינה תהפוך למשהו שלא יהיה לי יכולת להכיל וכל המאבקים ייכשלו, אלך למקום אחר. זה יהיה הרגע העצוב ביותר בחיי. אני כל כך אוהב את המקום הזה. את הצלילים, הריחות, הטעמים, האנשים, הקשת הלא תיאמן של הגוונים האנושיים. המוזיקה. הנשים. האוכל, אלוהים, האוכל. האמת? לא בא לי לחשוב על זה״.
אתה באמת כל כך טוטאלי, הולך עד הסוף. זה לא מפחיד אותך לפעמים?
״אני לא כזה טוטאלי כמו שזה נראה. יש דברים שלא הלכתי בהם אפילו עד האמצע. אני לפעמים קצת פחדן ולפעמים אמיץ. באהבה אני מאוד הוליסטי. אני נדלק עד כדי כך שהמדורה יכולה לחמם פלנטה או לשרוף אותה. עובדים על זה״.
אולי תעשה מעשה ותלך לפוליטיקה?
״חשבתי על זה. הציעו לי. לא נראה לי. אני נורא אוהב את העניין הזה עם האמנות. כתבתי מאמרים בכמה אתרים, אז אולי פובליציסט יותר הגיוני, וגם יש לי זמן לזה. אני לא בטוח שאני חומר לפוליטיקה, כי אני מתנהג לפעמים בתמימות מטופשת על סף הסכנה ומעבר לה. לא מומלץ״.
מה אתה אומר על הפיגוע שקרה לא מזמן בצרפת?
״מה שקרה שם הוא נורא, אבל לא יותר מתאונות דרכים או מחלות זיהומיות או פשע ועוני ורעב. לא שותף לפאניקה מהאסלאם. בעבר זה קרה פה כל יומיים״.
אז מה הכי מפחיד אותך, עוד קדנציה של נתניהו?
״לא. מפחיד אותי קו פרשת המים שבו ישראל תהפוך ליהודה. זה קו עלום, והוא יכול להיחצות בלי שנרגיש. זה יכול להיות בנט, זה יכול להיות ביבי ובנט או בנט וליברמן או אנשים אחרים. זה משהו תרבותי, סוחף, ולא תלוי לגמרי באישים ספציפיים. ההשלכות הכלכליות של מהלך כזה יהיו הרסניות. מי שרוצה לחיות במדינה מערבית יברח מכאן. המוחות, היצירתיות. כל פאר היצירה העברית יינגף מול הקיצוניות השמרנית. זה מפחיד. אבל זה לא חייב לקרות״.
מה בכל זאת שומר עליך אופטימי?
״אמנות, מוזיקה, אהבה, חברות, טבע, ספרים, שירה. יש לי הרבה אופטימיות לגבי כל אלה. ובעיקר לגבי אוכל ומשקה, שני אלה הופכים אותי לילד פעור עיניים. וסקס. אין מה שמבטיח לי עתיד בגן העדן כמו העונג שבאהבה״.