אפרים סידון דווקא מבסוט מתוצאות הבחירות, אבל רק בכאילו כזה. "הרי לו היה מהפך, היה עלינו לבצע מהפך גם בהצגה שלנו ולשנות 80% ממנה", הוא אומר בקריצה. ההצגה היא אגרוף הסאטירה "רואים ת'סוף", בהפקת צוותא, מאת סידון ועמיתו מימי "ניקוי ראש" העליזים, ב. מיכאל, עם הבמאי שלהם מאז, מוטי קירשנבאום, שכדרכו בקודש לא עושה חשבון לאיש.



"אכן, אנחנו לא צריכים לשנות כלום ומה שהיה הוא שיהיה, לאחר שחזינו את מה שיקרה", ממשיך קירשנבאום את דברי חברו. "ומי שציפה שההצגה שלנו תעזור במשהו לשנות את המצב, אפשר לשאול אותו ממתי הצגות עוזרות להחליף את השלטון? בהצגה, שיצאה לפני הבחירות, צפינו את הכיוון שאליו הולכת מדינת ישראל עם כל ההידרדרות שתבוא, עם כל הלחצים מבחוץ כדי להביא איזשהו פתרון לאזור המסוכסך הזה אבל מה אנחנו יכולים לעשות?

'רואים ת'סוף' זה תיאטרון סאטירי-קברטי, לא מנוף לשינויי-שלטון. ואם בכל זאת אנחנו עושים כאן משהו, הרי זו התרפיה שלנו, שיש לה ביטוי על הבמה. כשאנחנו אומרים מה שחשוב לנו לומר, יותר קל לנו אבל הדברים לא משתנים. הכיוונים שאליהם הולכת מדינת ישראל הם כיוונים יותר לאומניים, משיחיסטיים וסיפוחיסטיים, מה שהולך ומתחזק, כפי שראינו בבחירות 2015 . בסך הכל יש לנו את הכלי של החלשים, העומדים על הבמה ואומרים את מה שהם חושבים. ומה שאנחנו חושבים זה בדיוק ההפך ממה שחושבת ממשלת ישראל".
 
דברים ברוח דומה משמיע סידון. כשאני זורק לעברו – אתם אומרים "געוואלד" בהצגה שלכם, ותראה מה יצא מהבחירות האלה – הוא משיב כהרף עין: "קיבלנו את הגעוואלד, בדיוק כפי שצפינו. הרי זאת הצגה נבואית. מהבחינה הזאת שום דבר לא הפתיע אותנו. היינו פסימיסטים ונשארנו פסימיסטים".
 

לא ציפית שההצגה שלכם תנער קצת את העם?
"אין לי דעה כל כך טובה על העם. שנים אני טוען שיהיה רע ועד עכשיו המציאות הצדיקה את כל הנבואות שלי. זה גם מה שהולך להיות, לאחר ששום דבר לא השתנה. הרי עד עכשיו היינו בשלטון הימין וזה נמשך".
ישראל גוריון, הנושק ל-80 , מוותיק משתתפי "רואים ת'סוף", היה בטוח שכבר ראה הכל, מאז חטף בליסטראות כאחד ממשתתפי ההצגה השערורייתית "מלכת אמבטיה" (1970)של חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי. "מישהו יכול להבין את העם הזה?", הוא שואל בנימה מאוכזבת מהבחירות. "זה עם מתאבד!". "אנחנו לא יכולים לעזור לו", הוא מוסיף.

"סאטירה אף פעם לא משפיעה. לכל היותר היא אמצעי להוצאת תסכולים, כשבמצב של ייאוש עוברים להומור. כשאתה לא יכול לשנות משהו, הדבר היחיד שנשאר לך זה לצחוק. ואם לא, מה תעשה? – תשב ותתאבל?'. אם תיקח את הצד ההומוריסטי שיש בכך, תציל את עצמך. הרי ההומור זה דבר שמועיל לנפש ומרפא מחלות".
 
"בשבילי ההצגה הזאת הייתה פורקן לפני הבחירות", אומרת פלורנס בלוך, משתתפת נוספת ב"רואים ת'סוף". "גם הזדמנות להגיד את מה שיש לי להגיד, עם כל התסכול מהאמת הכואבת בכל הנוגע למה שקורה כיום בארץ. אמרתי בהצגה את שלי לפני הבחירות, ספק אם מי שלא בהשקפות שלי בא לשמוע אותנו שם. עובדה, לא זרקו עלינו עגבניות, אפילו לא קיללו אותנו".
 
חוששת שיזרקו עליכם ויקללו?
"אני לא בן אדם של פחד אלא של תקווה".
 
לא מתסכל שאתם נובחים והשיירה עוברת?
"הרבה יותר מתסכל לדעת שיותר מחצי מדינה לא רוצה שלום. כאדם של הידברויות, אני מרגישה כרגע תחושת חוסר אונים מאוד גדולה. 
סוף העולם ימינה