שבוע אחרי מות אמו של עמרי רוזנצוויג מרמת גן (רווק בן 33 שעובד בסלקום), מתחיל לדבר מתוכו קולו של עמרי, מלך ישראל השביעי (שנת 881 לפני הספירה, שישה מלכים אחרי ירבעם) - שנחשב לחוטא כבד בסוגיות דתיות.
השניים, עמרי ועמרי (או אולי האחד), יוצאים למסע בארץ ישראל, שבמהלכו הם מתוודעים זה לזה ולשינוי שעבר עם ישראל ב־3,000 השנים האחרונות. 

כשהמלך מגלה את המטרה שלשמה הגיע, נפתח בין עמרי, הלוזר מרמת גן, לעמרי, המלך התנ״כי, פער כזה גדול, שאפילו ההצגה לא תוכל לגשר עליו.
זוהי תמצית הסיפור שעומד במרכז ״מלך ישראל״, קומדיה חדשה מאת גור קורן שביימה מוריה זרחיה, שהתחילה לרוץ בצוותא. הקומדיה מציבה לקהל מראה מול המציאות האקטואלית, תוך עיסוק בכל סוגיות הליבה הקיומיות המעיקות על ישראל בימים הזה: האם דמוקרטיה היא אכן שיטת הממשל העדיפה במרחב המזרח תיכוני? האם צאצאי בני ישראל, שמקורם בארם נהריים (עיראק כיום), ״השתכנזו״ במהלך הזמן? האם החברה הישראלית המקוטבת יכולה למצוא מכנה משותף חדש? ומה יכול לגרום לעם ישראל לכבות את הטלוויזיה ולקום מהספה?
התיישבתי לשיחה עם במאית ומעבדת ההצגה, מוריה זרחיה, ועם אחיה מתן - השחקן הראשי בהצגה.
מוריה, קומדיה קומדיה, אבל התכנים בהצגה חופרים בשורשי הכאב.
״אכן. מאחר שהמחזה מעלה לדיון תכנים שלעתים קשה להתמודד איתם, בחרנו להציגו כקומדיה עממית. היה לנו חשוב לעסוק בסוגיות חברתיות בוערות, שהתיאטרון הממוסד מתרחק מהם. בחרנו צוות שחקנים בועט, מצחיק, פחות מוכר ומזוהה, כדי שנוכל להציג את הדילמות וליצור מראה כנה ורלוונטית המשקפת את הרחוב הישראלי״.
איך הגעת לביים כזו קומדיה?
״הומור הוא הסביבה הטבעית שלי. אין תענוג גדול יותר מלהצחיק בני אדם. את גור קורן (מחזאי ההצגה) הכרתי בבית צבי, ושנים אני מעריצה את פועלו. יש לו סגנון כתיבה יוצא דופן, והיה לי מאוד מאתגר ומעניין לנסות ולביים קומדיה חברתית בוטה מנקודת מבט גברית".
איך בחרת לאיזה כיוון לקחת את ההצגה?
"כמו שתי העבודות הקודמות שלי, גם לתהליך הזה נכנסתי בלי כסף, או מושג קלוש לאן לכוון את היצירה, אבל עם המון אהבה לחומר. רציתי להביא לקדמת הבמה את הדור שלנו, שעוד לא כל כך תפס את מקומו בחברה, שמסרב להתחייב, והסוציולוגים הדביקו לו את השם 'הבייבי להרס׳. לכן בחרתי שחקנים שהם אאוט סיידרים, קומיקאים מעולים, שעדיין לא קיבלו את ההזדמנות להוכיח את הכישרון שלהם. את המחזה בחרתי להציג בתור קומדיה עממית, ששואבת השראה מסרטי הבורקס שהדור הזה גדל עליהם".
נראה שפנית לדור המחאה החברתית.
"ההצגה היא מסע פנימי וחיצוני של בחור שמנסה להתמודד עם אובדן. האובדן האישי שלו הוא אנלוגיה לאובדן הלאומי שלנו כחברה. דור המתחבט בשאלה: מה עדיף, להתבונן מהצד או להיות מעורב? מהי ההגדרה הישראלית לגבריות? עד כמה גדול הפער בין דור המייסדים לדור הנוכחי? האם כחברה נוכל לאחות את השבר? והאם הדמוקרטיה היא שיטת הממשל העדיפה במרחב המזרח תיכוני?".
יש תחושה שלא מדובר בעם אחד, אלא באסופה של שבטים שונים במוצאם ובמנהגיהם. יש לך תובנות?
"חזרנו לארץ אחרי 2,000 שנים של גלות מכל קצות תבל. המחשבה שתוך 67 שנים אנחנו צריכים למצוא מכנה משותף כאומה חדשה היא לא רציונלית. לאר זה לקח כמעט 300 שנה, והאיחוד האירופי מתחיל לגלות רק עכשיו, אחרי אלפי שנות מלחמות, את האחדות בשוני. אין ספק שאנחנו צריכים להיוולד מחדש, וההצגה מעלה את השאלה: מה אנחנו צריכים לקחת איתנו מהעבר המפואר והעתיק שלנו, אם בכלל, ולאן פנינו מועדות?".
מה דעתך על תוצאות הבחירות?

"העם אמר את דברו. יש בזה טוב ויש בזה רע כמעט כמו כל דבר בחיים. המיעוט צריך לכבד את רצון הרוב, והרוב צריך לזכור שחובתו, בין היתר, להגן על המיעוט - זוהי מהות הדמוקרטיה".
מה לדעתך המשמעויות הסוציולוגיות והפוליטיות בעקבות תוצאות הבחירות?
"הדמוקרטיה שלנו צעירה מאוד, אין לנו גם מסורת דמוקרטית, אנחנו לומדים את הכללים תוך כדי תנועה ובתהליך מואץ. דמוקרטיה היא פלוס ומינוס, אחד לא יכול להתקיים בלי השני, זה המשחק. ישכילו בני האדם להירגע, ולקבל את העובדה שיש כאלה שלא חושבים כמוך. זה עושה את העולם הרבה יותר מעניין. לטעמי, לא הייתה פה מעולם חשיבה מסודרת לגבי העתיד שלנו, לאן אנחנו רוצים להגיע? מי אנחנו רוצים להיות? ומהו המכנה המשותף שלנו כחברה?"
מתן, איך מרגיש שחקן שאחותו מביימת אותו?
"זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו עובדים יחד. שיתוף הפעולה הראשון ביני למוריה היה ב׳זיסעלע׳. מוריה יצרה את ההצגה ואני שיחקתי בה את התפקיד הזכרי היחיד, שאותו מוריה יצרה במיוחד בש־ בילי. עבדנו על ׳מלך ישראל׳ כמעט שנה וחצי ללא תקציב וללא שכר. גם כאן לא מדובר במחזה רב משתתפים, אלא מונו־דרמה, או אפילו סיפור קצר של גור קורן, שמוריה עיבדה לכדי מחזה".
שנה וחצי בלי משכורת. ממה חיית בזמן הזה?
"אני, לדוגמה, משחק בעוד הצגות וממלצר, וזאת כדי לאפשר לעצמי להתעסק בחומרים כאלה ובסגנון בימתי שכזה, שסביר להניח שלא היה יכול להתקיים בתיאטרון רפרטוארי בגלל סיבות כאלו ואחרות".
תהליך העבודה שונה כשהבמאית היא אחותך?
"אנחנו מאוד דומים מבחינת תהליך העבודה, גם בתהליך היצירתי וגם במקורות ההשראה שלנו - מאפרים קישון הדגול ועד לג׳אד אפאטו - כך שלפעמים אנשים מהצד לא ממש מבינים על מה אנחנו מדברים, אבל אנחנו מבינים אחד את השנייה מצוין. כמובן לא הכל זה צמר גפן מתוק. הדבר הכי חשוב במערכת היחסים בינינו הוא הוויכוחים. שנינו מתווכחים כל הזמן על הכל, לרוב על זוטות טריוויה הקשורות בקולנוע. מי שמפסיד מקבל כף פיצוץ לפנים". 
"מלך ישראל", 20.4, שני, 21:00, צוותא 3, תל אביב