אפילו מי שעוד לא נולדו כששידרו את 'הצריף של תמרי הנגר', יודעים מי זה יוסי גרבר ומזהים את הקרחת הכי מצודדת בתיאטרון. גם בגיל 82, ועם לקות ראייה, גרבר מצליח לגנוב, כאחרון הילדים, את ההצגה, בהפקה החדשה של הקאמרי 'אופרה בגרוש'.
אם תשאלו אותו מה הסוד שלו, הוא לא יהסס: "הצעירים". הוא פשוט מת עליהם. כל השאר, שטויות. גם מה שקורה פה במדינה הזאת.
על הבמה הוא נותן את כולו ונראה שיש לו קשר מיוחד עם התכנים. "הצגה זו נוגעת בצלקות הילדות שלי. אני עצמי בא משכונת עוני - שכונת מחלול בתל אביב, ואני נושא את כאב המנוצלים על ידי בעלי הממון. היתה תקופה שהעשירים יותר גרו בבן יהודה וברחוב הירקון, שגובל בשכונת מחלול. היה להם אינטרקום והיינו משגעים אותם באינטרקום. בסוף שנות ה-30, אפילו אסרו עלינו לשחק עם הילדים מהרחובות האלה. הנושא הזה תמיד הציק לי - השוייון. גם למדתי בתיכון חדש ששם הפערים בין המעמדות היו מאוד גדולים. קל לי מאוד להזדהות עם הצעקה הזאת של הפערים במעמדות".
גרבר נשמע מאוכזב, אבל לא מהתיאטרון. "אני אוהב לשחק", הוא אומר. אבל הוא לא תמיד שמח בהחלטות של ההנהלה. "לא תמיד מה שקורה בתיאטרון עכשיו לרוחי. אבל אני מנסה לא להתרפק על דברים מהעבר. התיאטרון היום מציג די הרבה מחזות מסחריים, שחייבים להציג אותם כי בזכותם אפשר להעלות את 'אופרה בגרוש' ו'אנטיגונה' וכו’".
למרות שגרבר מצוי כיום בעמדה שבה הוא יכול לסרב לתפקידים שאינו מעוניין בהם, הוא דואג לצעירים בתיאטרון. "אני חושב שצריך לטפח שחקנים צעירים. אני רואה אותם רצים מתפקיד לתפקיד, אבל לא רואה מישהו שמטפח אותם, שדואג שילמדו פיתוח קול, שיקבלו הרצאות, הם רצים מתיאטרון לחלטורות. מעמדו של השחקן נשחק, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה ציבורית, היום משתתף ב’אח הגדול’ היותר חשוב משחקן שעושה את אנטיגונה, ודוגמנית היא גם סלב".
גרבר חושב שהמחאה נגד שרת התרבות היא מוגזמת. "מבין כל הצעקות שלה, אני שומע גם כמה דברים נכונים כמו להשקיע יותר בפריפרייה, לא יתכן שהכל יתרכז בת"א, כמו התיאטרון קרית שמונה ובדימונה. כמו באנגליה ובגרמניה, שגם שם משקיעים בתיאטראות ובתרבות בפריפריה. אני מאוד לא אוהב את הצורה שהיא עושה את זה, אבל רגע בואו נראה לאן היא הולכת".
כאמור, גרבר בקושי רואה, אבל לא נותן לזה להפריע לו. "מקרוב אני רואה טוב, אבל מרחוק מטושטש. אני אומר זה המצב תגיד תודה שככה זה ולא יותר גרוע, הייתי במצב של עיוורון מוחלט, תגיד תודה ותסתום ת’פה. האריכו לנו את החיים אבל שכחו להאריך את החיים של האיברים. סבתא שלי אמרה שכל יום אחרי גיל 65 זו מתנה מאלוהים".
גרבר לא מתכוון לרדת מהבמה, לפחות לא בזמן הקרוב. "כל עוד רוצים אותי - אני פה". הוא אומר. "קוראים לי הילד של התיאטרון". הוא ממשיך, "אני חושב שאני מטומטם קצת, נאיבי,עולה על הבמה כל ערב, ואומר טקסטים של אחרים, ונוסע לכפר בלום כדי להגיד את הטקסטים, נו תגידי את, זה לא בן אדם מטומטם? כנראה שאני נרקומן של תיאטרון".