אני לא מחובבות להקת אבבא: זה קצת מתוק מדי, קצת שמאלצי מדי, קצת פופי מדי בשבילי.

ולמרות זאת, יצא שהגעתי לצפות במחזמר “מאמא מיה”, המבוסס על שירי הלהקה, ורץ בהצלחה כבר מעל 15 שנה ברחבי העולם. שמונה שנים אחרי שכבר ביקר פה, חזר המחזמר לישראל ל־24 הופעות במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב (עד ה־8 בספטמבר), מול קהל ישראלי אוהד, שמזמזם יחד עם השחקנים את מילות השירים הקלאסיים.
 
במרכז העלילה, אם זה משנה למישהו, עומדות סופי ואמה דונה, שחיות יחד באי יווני. רגע לפני חתונתה מחליטה סופי שהגיע הזמן לגלות מיהו אביה. אממה, קריאה ביומנה של דונה מגלה לסופי שאמה הייתה עם לא פחות משלושה גברים שונים באותה תקופה, שלושה אבות פוטנציאלים. הבת מחליטה להזמין את שלושתם לחתונתה בתקווה לקבל תשובה לשאלה שהטרידה אותה כל חייה.

בין לבין, אגב, משתרבב מסר חתרני קמעה, כשכל הסובבים אותה מנסים לשכנע אותה לא להתחתן כי היא צעירה מדי. בעולם שבו מגדלים ילדים, ובעיקר ילדות, מגיל 6 בערך על חלום החתונה, המסר הזה אינו מובן מאליו. כך או כך, שלושת האבות מגיעים לחתונה, אף שלא היו בקשר עם דונה כבר 21 שנה (אל תחפשו היגיון בעלילה), העניינים מסתבכים והאם עוברת סוג של טלטלה רגשית. אך אל דאגה, על הסערות העלילתיות מחפים השירים, שמגיחים כל שתי דקות. או כמו שאומרים באבבא, Thank You For The Music, שבזכותה אין ממש צורך בעלילה.
אבל בינינו, כל זה לא ממש חשוב. כי אף אחד לא בא ל"מאמא מיה" כדי לצפות במחזה של שייקספיר, ואף אחד לא בא למחזמר משירי אבבא כדי למצוא שם עומק. לכאן באים בשביל הכיף. ואת זה תקבלו בשפע. קצת הומור, הרבה שירים שכולם מכירים, פדלפונים נוצצים מהסבנטיז וסיפור אהבה שנראה כאילו נלקח מטלנובלה לגמרי עושים את העבודה ומספקים שעתיים של פאן טהור.
 

רק מילה אחת על ההפקה הישראלית: המסכים בצדי הבמה ומעליה הציגו כתוביות שתרגמו לעברית את מה שקורה על הבמה. לא ברור כיצד נבחרו העושים במלאכה, אבל נראה שתרגום הוא לא הצד החזק שלהם. חלק מהמילים תורגמו באופן לא מדויק, חלק סתם אבדו בתרגום וכך למשל משפט כמו You made me feel alive תורגם ל”אתה גורם לי לחיות” במקום “גרמת לי להרגיש חיה”. לשוודים זה לא היה קורה.