זה קרה ב־2004, בהצגה "בגדי המלך", מאת נסים אלוני, בהפקה משותפת של הבימה ותיאטרון החאן. בהופיעו בה בתפקיד ראש הממשלה זום, הגשים משה בקר, בעבר מהשחקנים הבולטים בארץ, משאלת לב ישנה – לפנות את במת התיאטרון לשחקנים אחרים, צעירים יותר ולהפנות את כישוריו לאפיקי פעולה אחרים. "הגעתי לרוויה מבחינת החוויה התיאטרונית שלי", מציין כיום בקר. "הבנתי שזה הזמן לאתגרים חדשים".
"חיפשתי רק תפקידים שממלאים את הנפש", הוא אומר. "כמו המלט. כמו אמדאוס. כמו המנחה ב'קברט'. תמיד הלכתי לפי המצפן של עצמי".
כעבור ארבע שנים בקר, הפורש הגדול מהתיאטרון, נקרא לביים את טקס פרס התיאטרון, מה שחזר על עצמו בשלוש השנים הבאות. לטענתו עשה כן בלב שלם, בלי שמץ של רצון לקפוץ לבמה. "מה שהיה, היה; כיום אני במקום אחר", הוא מצהיר.
"כי תמיד אחד הדברים שהפחידו והרתיעו אותי זה להיכנס לרוטינה של לעלות ערב־ערב על הבמה. אני חייב לאתגר את עצמי כל פעם במשהו חדש".
הוא הסתובב בין ענקי הבימה והתרשם ש"הם היו בסך הכל אנשים מאוד פשוטים, שכמו כולם אכלו דג מלוח ובצל". וחנה רובינא האגדית? "רובינא האגדית הייתה שחקנית מדהימה. זכיתי שבשנה האחרונה לחייה היא הגיעה במיוחד ל'סיפור פשוט', ההצגה הראשונה שבה השתתפתי, ובסופה היא בירכה אותי על התפקיד ששיחקתי שם".
"בתיכון, שבו היה לנו חוג לדרמה בהדרכת הבמאי הנפלא תיאודור תומא. שם, בהצגות של מחזאים כמו יונסקו ומולייר, הרגשתי לראשונה את הטעם של לעלות על הבמה, לשחק וליהנות".
מהתפקיד הראשי של הרצל בלהקת גייסות השריון הוא יכול היה להגיע ישירות לתיאטרון, אבל במשפחת בקר אין קיצורי דרך. הוא ראה כהכרח ללמוד תחילה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, "לאחר שהרגשתי שאין לי מושג בעניינים האלה". מבחינתו, היה שם רע לתפארת, כיאה למי שמטבעו איננו איש של מוסדות. אבל את מוריו שם – נולה צ'ילטון, פיטר פריי ועדנה שביט – העריך מאוד.
"אני מאוד עם רגליים על הקרקע, גם כשאני מצליח, גם כשאני נכשל. אז הרגשתי שאני נמצא במקום הנכון".
"לעבור מלהיות זמר אורח בתוכנית טלוויזיה ללהיות פרטנר ליצירת אלבום עם יוצרת כמו נעמי, זה היה משהו מיוחד במינו", הוא מציין בנימת הוקרה. "נעמי הייתה מורת דרך בשבילי. אף אחד לא זכה לקבל ממנה מתנה כמו אלבום שלם. היה בינינו משהו חד־פעמי, עמוק, חשוף, מרגש ואמיתי".
"אחד הדברים שהכי הקסימו אותי אצלה היה ההומור שלה. נעמי הייתה אישה חריפה, מצחיקה, חסרת עכבות וגם חסרת רחמים – לעצמה ולאחרים. הנדיבות שלה כלפי הייתה נטולת גבולות".
בינתיים המקום שלך נתפס על ידי אחרים, ובראשם איתי טיראן. "שיתפסו. אבל מעל לכל ספק איתי טיראן הוא שחקן מדהים, העושה בתיאטרון דברים נהדרים. אני נהנה מאוד לראות אותו".
"אני רק בתחילת הדרך. מי יודע מה עוד אעשה".
"הכתיבה משחררת מטענים", סבור בקר. "לאחר שהוצאתי את הדברים ממני, זה הפך לי את חיי היום־יום ליותר פשוטים".
"אני עובד על חומרים חדשים, אבל לא רוצה להתהדר סתם ולהגיד שיש אלבום חדש בדרך, אבל מקווה שיהיה. זה מהנה להופיע עם חומרים שאתה יוצר בעצמך ולקבל מחמאות מאנשים. באשר לנושא ההצלחה המסחרית, כיום מעט מאוד אלבומים זוכים לה".
ובאשר לדור הבא? נראה שאבא בקר נשם לרווחה כשהתברר לו סופית שבניו לא הלכו בעקבותיו. הבכור גיא, 30 - "תינוק תנ"כי", כפי שכתבה עליו נעמי שמר בשיר "גיא" - הוא עובד משרד הביטחון, ודניאל, בוגר בית ספר לבישול, הוא שף בהתהוות. "העיקר לא על הבמה", יכול בקר לומר.
התרעות פיקוד העורף