מגיל 17 עד גיל 29 שרתה יהודית הרמן, אחת מ־21 נשותיו של גואל רצון, באפלת ההתמכרות לאדם שכפה עליה חיי טרור ופחד. היא ילדה חמישה ילדים (בין ה־50 בסך הכל), עבדה אותו ובשבילו, והעניקה לו את חסד נעוריה. היום, חמש שנים אחרי שהשתחררה משביו, ועברה תהליך שיקום ארוך, היא יכולה סוף־סוף לחייך.

הצגת היחיד, "שייכת", שנוצרה על פי סיפורה, בבימויו של אלירן כספי ובגילומה של שנטל כהן, רצה כבר שנתיים בהצלחה, ועכשיו חושפת הרמן שהיא כבר עובדת על סדרה שתשודר, קרוב לוודאי, בערוץ 2 (קשת).

הרמן וילדיה השתקעו בקיבוץ שפיים, והם עדיין מתמודדים עם פוסט טראומה. כעת היא מתחילה לגשש דרכה לחיים נורמליים ובריאים, כולל קשרים רומנטיים, שלא היו לה מעולם. למעט, כמובן, גואל.

"הייתי בת 17 כששמעתי עליו מחברות. הן סיפרו שהוא אדם מיוחד. עוזר ומרפא אנשים ממחלות ובעיות שונות, ועוזר לאנשים, כי יש לו יכולות מיסטיות", היא משחזרת איך התחיל כל הסיפור עם רצון. "סיפרו גם שהוא אדם חם. לבבי צנוע. צדיק אמיתי, חבוי בשכונת התקווה, אי שם בדרום תל אביב האפורה והמפויחת. איש משפחה חם, אוהב, דואג, ושומר על המשפחה שלו. מיד נמשכתי. באתי מבית מורכב, והייתה חסרה לי תחושת משפחה. תמיד הסתקרנתי בנוגע לשאלות הקיומיות, ומה משמעות החיים. השילוב הזה יצר אצלי משיכה מאוד חזקה להיפגש עם גואל רצון. מה שלא ידעתי זה שמפגש אחד יוביל אותי לדרך שכמעט לא הייתה ממנה חזרה".

אהבת אותו?

"אף פעם לא אהבתי אותו. אהבתי את התחושה השקרית שהוא ידע לתת לי. תחושה של הגנה. של משפחה. שאכפת לו ממני, כביכול, שהוא אוהב ודואג לי. בד בבד, נורא פחדתי ממנו כל השנים. הוא היה מאיים עלי באופן קבוע שאם אעזוב אותו, אף אחד לא ירצה אותי. לא המשפחה שלי. לא אף אחד בקיבוץ, ואף גבר לא ירצה אותי. כי אני רחוקה מלהיראות כמו שגברים רוצים. מגיל 17 וחצי הוא נהג להעיר לי על הגוף שלי. שיש לי ככה וככה. היה אומר לי שיש לי מזל שאני איתו, כי לא אכפת לו איך אני נראית. העיקר שאהיה אישה טובה ונאמנה. זאת מעולם לא הייתה אהבה. זו הייתה הערצה עיוורת, תלות ופחד גדול מאוד ממנו".

איך חילצו אותך מהשיעבוד?

"חולצתי מהכת של גואל רצון בזכות המבצע הגדול והמרגש של הרווחה והמשטרה. מבצע שנקרא בשם האירוני 'גאולה מרצון'. המבצע התרחש ב־12.1.10. שנה לפני זה, אחת הנשים הצליחה לברוח, והגישה נגדו תלונה במשטרה".

באיזה מצב היית אז?

"מבפנים הייתי די מפורקת. מבוהלת. חזרתי לעולם מוכר, אך גם לא מוכר. פתאום הייתי חד־הורית עם חמישה ילדים. ראיתי איך כולם סביבי המשיכו את חייהם לפי הספר. עשו צבא, טיילו, למדו, התחתנו והקימו משפחה. הרגשתי איום ונורא. מאוד מאוד לבד. לא שווה כלום. לא למדתי. אפילו רישיון נהיגה לא היה לי".

מה בכל זאת עזר לך לעמוד מחדש על הרגליים?

"מה שעזר לי, לאט־לאט, להרים את הראש, הייתה התמיכה הרבה של המשפחה שלי, הרווחה והקיבוץ. וגם קול פנימי בבטן שאמר לי כל הזמן: אל תדאגי, זה ייקח זמן, אבל הכל יהיה בסדר. ובאמת, התחלתי תהליך ארוך של שיקום וחזרה לחיים".

איך הילדים התמודדו?

"הילדים שלי, באופן כללי, בסדר. חלקם עדיין סוחבים עמם פצעים וצלקות מהתקופה ההיא. עדיין יש המון התמודדויות ואתגרים, כולל הקושי בהיעדר דמות אב. האווירה בבית פתוחה. אנחנו מדברים על הכל. אני מאמינה בפתיחות כחלק מטיפול. חוץ מהקטן, שהיום כבר בן 9 וחצי, כל הילדים שלי כבר ראו את ההצגה 'שייכת' כמה פעמים, וגם היו בהרצאות שלי".

את רוצה לבקר אותו בכלא?

"לא. זה לא ייתן לי שום דבר. זה לא שיש לי צורך לסגור איתו איזה מעגל או פינה. בעיני הוא אדם חולה. מאוד. הוא עדיין חושב שהוא בסדר ושאנחנו אלו שפגענו בו. מהר מאוד מצאתי את עצמי מתחילה להרצות, למסגרות שונות, כולל הרווחה והמשטרה, בכל רחבי הארץ".

איך נראים חייך היום?

"היום, אחרי כמעט שש שנים, אני באמת במקום הרבה יותר טוב. קודם כל מבחינה אישית. התבגרתי והתחזקתי. רכשתי לאט־לאט תובנות שמאפשרות לי היום להתמודד עם החיים טוב יותר. גם האמהות שלי הבשילה. אני יודעת יותר ויותר לקחת אחריות, ויותר ויותר להאמין בעצמי, שזה דבר מאוד מאוד חשוב".

מה עם זוגיות חדשה?

"כמעט לכל הנשים מהכת יש זוגיות חדשה. לי מאוד קשה במקום הזה. אני לא ממש יודעת למה. אולי אני עדיין מכילה אמונות שגויות בתוכי. אולי - למרות שתמיד אמרתי שאני רוצה זוגיות - יש בי חשש גדול מהדבר הזה. אבל אם עד לא מזמן חשתי לא שלמה בלי בן זוג, היום אני כבר לא מרגישה ככה. יותר חשוב שאמצא את השלמות בתוכי, רק אז אפשר יהיה לחשוב בכיוון".

את שומעת או נתקלת בסיפורים שמזכירים לך את החוויה הקשה שעברת?

"הסיפור של גואל רצון היה מאוד יוצא דופן וסופר מתוקשר. אבל המאפיינים הבסיסיים שלו נמצאים לצערי סביבנו כל הזמן. אני בקשר עם אנשים שחוו דבר דומה, לאו דווקא בכת גדולה ומתוקשרת. לרוב זה אפילו אחד על אחד. לדוגמה אישה שנישאה לגבר, ואותו גבר פשוט ניתק אותה לחלוטין ממשפחתה. הוא אפילו אסר עליה לדבר איתם בטלפון בלי רשות, והאזין לשיחות בזמן שהם דיברו. המשפחה פנתה אלי מתוך ייאוש ומצוקה מאוד גדולה. הסברתי להם שדבר ראשון, מאוד חשוב לשמור על הקשר עם הבת. לא משנה מה התנאים שלו. ברגע שנשמר קשר, נשמר גם הגשר בחזרה. גם אם כרגע הגשר מאוד דק ורעוע. מובן שהגבר הזה, מצד אחד, מעניק לה, כביכול, אהבה וחום, ואולי עוד דברים שהיא זקוקה להם. מצד שני, הוא שולט בה בשוט. זו שיטת המקל והגזר שהייתה ושלטה אצלנו בכת, אבל היא מתרחשת בהמון סיטואציות שונות".