פסטיבל תיאטרון קצר ה־17 שיתקיים בסוף השבוע בצוותא בתל אביב מוקדש להצגות קצרות, 5־20 דקות אורכן - החל מיצירות דרמטיות עד קומדיות נונסנס פרועות. עשר ההצגות שיתמודדו בפסטיבל נבחרו על ידי ועדה אמנותית שחבריה הם אורלי רביניאן, מולי שולמן ואלי ביז'אווי, בראשות המנהל האמנותי של הפסטיבל, רותם קינן ("מי מפחד מהזאב הרע").



בין היוצרים והשחקנים שיככבו השנה: ליאור אשכנזי, אלמה דישי, פיני טבגר, דביר בנדק, גור קורן, ארנון צדוק, שמרית לוסטיג, מיכאל כורש ועוד.

פיני טבגר ("אדמה משוגעת", "איים אבודים", "השיר שלנו", "דני הוליווד", מנחה "היפה והחנון" ועוד), יככב בהצגה "826 ליקנעם", מאת דניס שמע ובבימויה. "אני משחק גבר שפוגש אישה (ענת פדרשניידר) במונית שירות ליקנעם בשעת לילה מאוחרת ומתחיל איתה", הוא מספר. "השיחה מתגלגלת למקומות אפלים ומטרידים. ככל שהמחזה מתפתח, מתגלה שהבחור הנחמד הוא בעצם גבר אובססיבי ומסוכן שהופך את המונית למלכודת. ההצגה לדעתי היא על הגבול הדק בין פלירט להטרדה".

מהי רמת ההזדהות?
"יש בי צד שמאז ומעולם מושך אליו טיפוסים שונים ומשונים, גם משוגעים למיניהם, להתחיל איתי שיחה ברחוב, בתור לבנק, באוטובוס, ולחשוב שאני אחד מהם. כנראה שזה בזכות העובדה שיש בי משהו פנימי סמוי מהעין, חסר גבולות, כאוטי וקצת משוגע, למרות שאני מנהל חיים נורמטיביים ומשדר נורמליות. הטיפוס שאני מגלם חוצה את הגבול והאובססיביות שלו מתגלה. אולי בגלל זה אני משחק, כדי לתת לצדדים האפלים האלה לצאת דרך דמויות דרך במה".

אתה גאה, בדיעבד, שהנחית ריאליטי מהסוג של "היפה והחנון?"
"הזמינו אותי לאודישן לתוכנית. זה היה אחרי שהייתי שקוע תקופה ארוכה בעשיית 'פנחס', סרט הגמר שלי בלימודי קולנוע. סרט שזכה בפרסים, הוקרן באינספור פסטיבלים, ואפילו היה אחד מחמשת המועמדים הסופיים לאוסקר האמריקאי, בקטגוריית סרטי סטודנטים. הפער בין ההוויה שהייתי בה ל'היפה והחנון' היה פער של 180 מעלות. ובכל זאת נעניתי לאתגר, כי אני אוהב אתגרים. גם כי ידעתי שזה לא מזיק לקריירה ולכיס, להיות לפעמים בפריים טיים".


"826 יקנעם". צילום: יח"צ

נדמה שנעלמת מאז, או שזה רק נדמה?
"יש כאלה, בעיקר בסופרמרקט או בתור לבנק, ששואלים לאן נעלמתי, וחבל, כי אני שחקן שהם אוהבים ומעריכים. האמת היא שממש לא נעלמתי. אלא שבארצנו הקטנטונת, אם אתה לא בפריים טיים של ערוץ 2 או 10, מתחילים לשאול אותך אם החלפת מקצוע. אז ככה, יש לי תוכנית ילדים בטלוויזיה החינוכית, 'בחצר של פופיק', שאני מאוד גאה בה. עשיתי גם לא מעט תיאטרון בשנים האחרונות. אבל יותר מכל השקעתי ביצירה שלי, שזה אומר כתיבת תסריט לפיצ'ר, וגם עבודה על המוזיקה שלי, כדי להוציא אלבום. אני כותב ומלחין מגיל צעיר, אבל חוץ מהופעות פה ושם, לא יצאתי עם זה בגדול. החודש סיימתי סינגל ראשון מתוך האלבום, ואני מתכוון לצאת לאתר הדסטארט כדי לגייס תומכים ותורמים להפיק את שאר החומרים כמו שצריך".

יש תפקיד ששיחקת שאתה גאה בו במיוחד?
"כן. ושניהם משתי קצוות. ההתנסות הראשונה שלי מול מצלמה הייתה בסרט גמר של עודד לוטן 'מבצע YY'. שיחקתי בחור צעיר ומסוגר שמפחד לצאת מהארון. בזכות הבמאי עשיתי עבודת דמות אמיתית, ויצא סרט שעד היום מרצים עליו ב'סם שפיגל'. הקצה השני שייך לנחי בן חגי מ'השיר שלנו'. נוצרה שם דמות כל כך מיתולוגית, שאנשים עד היום קוראים לי ברחוב נחי, לא מאמינים שאין לי כיפה על הראש, ואני זה לא הוא. 'השיר שלנו' הייתה חוויה אדירה, וזה עדיין לא נכחד".

לאן אתה מכוון את הקריירה שלך מכאן הלאה?
"אני זמר, במאי, תסריטאי ושחקן. לא בהכרח לפי הסדר. הקריירה שלי תמיד משלבת בין כל האזורים האלה בתוכי, שצריכים לצאת ולקבל ביטוי". ד 

פסטיבל תיאטרון קצר ה־17, 26.11־28.11 – חמישי־מוצ"ש, 
צוותא, תל אביב