נילי רוגל, שחקנית תיאטרון החאן הירושלמי, משתנה מהצגה להצגה ומצליחה לרתק את הקהל ולגעת בו. מי שמציגה את המלכה איזבל בהדרת מלכות משכנעת בהצגה "אוכלים", מרגשת כעת בתפקיד המאוד לא מלכותי של אילנה בהצגה "המחיצה".

"הגיוון הזה ומתיחת הגבולות והיכולות הם חלום לשחקן", אומרת רוגל, המופיעה במקביל ב"הצוענים של יפו" וב"תעלולי סקפן". "כיף לי עם הגיוון הזה, ואין לי בכלל קנאה בשחקני תיאטראות אחרים שמשחקים 28 הצגות בחודש של איזשהו שלאגר, ערב־ערב. בעיני זאת חוויה הרבה יותר קשה לשחקן מאשר לעבור מדמות לדמות".

אם אומרים ששחקן מביא משהו מעצמו לכל דמות שהוא מציג, כביכול זה לא תופס כאן, כשאת מגלמת דמות אובדנית כמו אילנה.

"בכל אחד מאיתנו מסתתרים פחדים כמו אלה שפוקדים את אילנה. כולנו מאבדים לפעמים שליטה. גם לי יש רגעים שבהם אני חושבת שאני מאבדת את שפיותי. במהלך החזרות למדתי להבין את אילנה ואת ההיגיון המנווט את עולמה הפנימי".

ספרי מיהי.

"ברגע מסוים אומרת אילנה: 'אני מחוץ לחיים'. שגרת החיים שלה - עבודה, מכולת, פגישות עם אנשים וכו' - נפסקה עשר שנים קודם לכן, כשהבת שלה נדרסה. מאז היא לא עובדת, לא יוצאת מהבית, שהפך להיות המבצר והכלא שלה. הדבר היחיד שהיא נאחזת בו היא תפירת בובות, מה שעשתה בעבר לבתה, ובכך היא משמרת אותה. זאת כשהבובות, מעשה ידיה של המאפרת שלנו, סופי מולדבסקי, נראות כמו ילדות מתות".

מיהו בהצגה צלי (ניר רון), בעל הבית, שפתאום מתנחל בדירתה?

"צלי הוא קודם כל הדורס של בתה והטריגר לפרידתה מנח, בעלה, ובכך הוא החריב חיים של משפחה שלמה. בו בזמן הוא גם מעין קרש הצלה לאילנה, אחרי שנח עזב אותה".

עד כמה עוזר לך וליוסי עיני, המשחק את נח, הניסיון המשותף שלכם מאז ששיחקתם ב־2008 זוג בהצגת "בעלי המתוק ואשתי היקרה"?

"קודם כל אני אוהבת את יוסי אהבת אמת. אנחנו כמו אחים ואני לומדת ממנו המון. יש בינינו חיבור מהצגת 'אותלו', שם לא היינו זוג. די לנו להביט זה לזה בעיניים כדי להבין מה צריך לעשות. מה גם שבעבודה על ההצגה קיבלתי מיוסי הערות והארות מאוד משמעותיות".


והסופרת עינת יקיר, שהתנסתה לראשונה בכתיבת מחזה כזה?

"היא הגיעה לחזרות לפחות פעם בשבוע, והייתה מאוד מעורבת בעבודה שלנו על המחזה שכתבה. זה מרענן כשמחזאי נוכח ותורם הערות משלו".

כשחקנית של במאים כמו מיקי גורביץ ואודי בן משה, מצאת עצמך בחזרות מול במאי עתיר ניסיון כמו עודד קוטלר.

"עודד, שאני אמורה לשחק גם במחזה הבא שלו אצלנו, 'העורבים', הוא איש ובמאי מאוד־מאוד נדיב, שתומך בשחקנים. זה חשוב, כי בהתחלה רציתי לבקש שימצאו שחקנית אחרת במקומי. התפקיד נראה לי כהר שאני לא מסוגלת לטפס עליו. אבל עודד כל כך תמך בי ונתן לי השראה להמשיך הלאה ולהתגבר על קושי אחר".

והוא?

"הגעתי לחזרות על 'המחיצה' מחופשת לידה, אחרי הולדת בני, נעם, לא הרבה מאוד זמן לאחר הולדת בני הבכור, אורי. הייתי צריכה לעבור מקצב של אפס לקצב של מאה, בתפקיד עם המון רגשות והמון טקסט, שאליו הגעתי בסופו של דבר עם תיאבון מחודש ועם זווית אחרת על החיים".

רוגל (34), כפי ששמה מרמז, היא נכדתו של ההיסטוריון ואיש רשות השידור נקדימון רוגל. כשהגיעה למשחק, הגשימה את החלום של סבתה מהצד האחר, גרדה, שמלחמת העולם השנייה מנעה ממנה לימודי משחק שאליהם התקבלה בהמבורג שבגרמניה. בהצגה הנוכחית לובשת רוגל חלוק שלה.

רוגל מתגוררת בתל אביב עם בעלה, יואב דונט, שחקן הבימה, שאיתו למדה בסטודיו. ומה לגבי הצגה משותפת?

"לא קיבלנו החלטה על הפרדת כוחות. יום אחד זה יוכל להיות מאוד כיף אם יצא לנו לשחק יחד. אבל כרגע אני לא רואה את עצמי משחקת מחוץ לתיאטרון החאן, שעם השחקנים שלו אני מרגישה כמו משפחה".