מותו של הזמר גבי שושן ז"ל ממשיכה להכות גלים בעולם התרבות. דנה ספקטור ורן שריג שוחחו ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" עם הקומיקאי איתי שגב, שהיה מקורב אליו אישית, ועם האמן זיו רובינשטיין, שחשף פרטים על שושן ז"ל. "זה לא סוד, וזה נאמר בהלוויה שלו -  גבי שושן היה מכור לסמים קשים", טען רובינשטיין. "גבי שושן עשה הד-סטארט לתקליט שלו. הוא כיסה ועשה אלבום. מי ששם את רוב הכסף? זה הוא עצמו ואקו"ם. יוריק בן דוד, מנכ"ל אקו"ם, הכיר את המצב היטב, ואמר שימו כמה כסף שצריך, שיעשה את האלבום הזה".

בנקודה זאת התפרץ איתי שגב ואמר: "תראה איזה קטע - גבי לא ידע מזה, והתאבד". רובינשטיין המשיך: "גבי עשה אלבום. הוא קיבל מההד-סטארט כמעט 100 אלף שקל, קצת יותר אפילו, והאלבום עלה 35 אלף שקל. לגבי שושן היו נכסי צאן ברזל, אבל לאדם יש אחריות על חייו. מה שקורה לו בחיים, זו אחריותו שלו".

"הופעתי הערב", המשיך רובינשטיין, "ומכרתי להופעה רק 48 כרטיסים. במקביל חברי הטוב שלומי שבת הופיע בבאר שבע ומכר 11 אלף כרטיסים. האם מישהו בעולם אשם בזה שאני הצלחתי למכור רק 48 כרטיסים? של מי האחריות על מה שיתרחש בחיים שלי? רק בן אדם אחד בעולם אחראי לכך שהגיעו רק 48 איש להופעה שלי ולא 100 כצפוי, וקוראים לו זיו. זהו. אני לא מאשים את הרדיו שמשמיע רק שירים שכתבתי לאחרים ולא שירים שלי. אין לי את מי להאשים".

איתי שגב, שהכיר את גבי שושן ז"ל אישית, אמר: "מעטים הם האנשים שלא חלולים במקצוע שלנו שהם באמת אמיתיים, שלא עושים את זה בשביל להיות מפורסמים. היינו בקשר והיה דיבור על הריאליטי 'מה שקורה באילת VIP' והורדתי אותו מזה, לא ידעתי שהוא צריך כסף עד כדי כך. הוא אמר לי שהוא צריך כסף ואמרתי לו אל תעשה את זה. אבל כן דאגתי שהמחזמר בתוכנית יהיה 'שיער' והוא נכנס ככוכב. אלה היו רגעים של אושר בשבילו. הוא הרגיש סלב סוף סוף. לאחרונה הוא אמר לי שהוא צריך כסף. היה צריך עבודה וניסיתי לסדר לו".

"לקחתי את הסיפור הזה מאוד קשה", הדגיש שגב, "גם כי זה גבי, וגם כי נמאס. מעבר לחברות שלנו זה באמת הרבה יותר מהותי. דרכו אפשר לדבר על הכלל. עכשיו יקראו רחוב על שמו וכולם ידברו עליו. אולי כדאי שיתחילו לדבר על אנשים בעודם בחיים? יש פה אירוניה מטורפת, דוד אבידן מת חסר כל, אבל יש רחוב על שמו בשכונת המשתלה. זה מטורף. אלה אנשים שבנו את התרבות במדינה, אין לנו את הפריבילגיה לזיכרון קצר כי אנחנו פחות מ-70 שנה. זו בדיוק הקלישאה על עם בלי עבר ובלי עתיד. שוכחים פה את הזקנים. אנשים כמו יוסי גרבר, חבר נפש, שהוא כמעט ולא רואה, וצריך לקבל את פרס ישראל, וניסים קיוויתי, בן 90, אף אחד לא זוכר, אבל יגידו אחר כך, בדיעבד, הם היו, הם היו".