כשאני שואל את אוהד פישוף, סולן "נושאי המגבעת" לשעבר, על המעבר מרוקנרול למחול, הוא נוזף בי קלות. "זה לא בדיוק מה שקרה. אני רוקד כבר הרבה שנים. הדברים השונים שאני עושה - במחול, בפרפורמנס, במוזיקה, בווידיאו - כולם קשורים אחד לשני באופן עמוק. להכל יש רק נושא אחד - המצב האנושי".
 
ואכן, המצב האנושי הוא הנושא המאחד את שתי יצירות המחול החדשות שיעלו בתיאטרון מחול ענבל: "אחד בקבוצות של שבע", יצירת ביכורים של הכוריאוגרף סהר עזימי; ו־By the Snake, לכוריאוגרפיה של נועה צוק ומוזיקה ודרמטורגיה של בן זוגה, פישוף. 
 
על יצירתם המשותפת, By the Snake, שנוצרה במקור ללהקת RDT בסולט לייק סיטי, אומרת צוק: "העבודה עוסקת בריקודי זוגות. אני אוהבת את הטקס, האווירה, המוזיקליות והתשוקה שיש בריקודי זוגות. קסמה לי האפשרות לעבוד בתוך מסגרת שהסיפור בה מאוד ברור ומבוסס. אני מתחברת בעבודה הזו, מעומק לבי, לחדוות הריקוד. תשוקה, סיפור ישן; הפורמליזם הטקסי של ריקודי זוגות הוא המקור שמתוכו יוצאת, נבנית ומתפתלת העבודה עם שמונה רקדני הלהקה. מאוד נדיר עבורי שעבודה שהעליתי בחו"ל תועלה גם בישראל. אין לי הרבה הזדמנויות לעבוד בישראל עם אנסמבלים בגודל הזה, כך שאני אסירת תודה על ההזדמנות שנפלה בחלקי לעבוד מחדש עם להקת ענבל. אני כמובן נרגשת ושמחה לקראת ההופעות".
 

לא קשה לזוג לעבוד על מופע משותף שעוסק בזוגיות? 
פישוף: "קודם כל זה לא מופע שעוסק בזוגיות. זה מופע שמשתמש בארגון הפורמלי של מסורת ריקודי זוגות - כמסגרת. מחול מתקשר בטבעיות לממד הטקסי של דברים, יותר מלממד הפסיכולוגי־בינאישי. בנוגע להפרדה, אין אצלנו הפרדה, אלו החיים שלנו, והם מעורבבים".
 
מה תפקידו של כל אחד מכם בכוח?
צוק: "קשה לתחום את גבולות התפקידים בינינו. אנחנו יוצרים וחיים במשותף כבר המון שנים, והכל זולג אחד לשני ומעורבב. אנחנו אוהבים לחלוק את האחריות הזו של יצירה משותפת. לחלוק את ההובלה. לכל אחד יש גם העבודה האישית שלו, שגם בזה אנחנו מעורבים, אך באופן שונה מהעבודה המשותפת. אם הייתי צריכה לזהות איכות שונה בכל אחד מאיתנו, שתורמת באופן שונה לעבודה, הייתי אומרת שאוהד הוא מין מכונת רעיונות נהדרת. הוא זקוק להרבה זמן לחשוב על הדברים. אצלי החיפוש דרך הגוף הוא במרכז הווייתי. אני אוהבת את שיתוף הפעולה עם אוהד ומרגישה שהוא מפתח אותי. אני חושבת שזה הדדי".
 
פישוף: "יש לנו שני סוגים של שיתוף פעולה. יש עבודות שאנחנו יוצרים ביחד כשותפים שווים, כמו העבודה האחרונה שהעלנו בפסטיבל הרמת מסך האחרון, 'גן הדקות'. העבודה שעולה בענבל, By The Snake, היא עבודה מהסוג השני, שבו נועה היא היוצרת הראשית ואני משמש כמלחין ומעצב הפסקול וכדרמטורג. בהקשר של מחול, דרמטורגיה זו מילה כללית ומעורפלת שמשמשת אנשים שונים בצורות שונות".
 
מה עושה בעצם דרמטורג ביצירת מחול שאין בה טקסט?
פישוף: "מבחינתנו, דרמטורג הוא יועץ סתרים, עוזר במאי, עין חיצונית, רעיונאי שותף. אחד הדברים שאני עושה כדרמטורג בתהליך היצירה הוא להתבונן על מה שנועה עושה, ולומר לה לאיזה עוד דברים זה קשור. אני טוב בלהצביע על פוטנציאלים אפשריים של דברים".
 
מה בקנה?
צוק: "בחודש מאי מגיעה להופעות בישראל להקת פרונטיר דאנסלנד, להקה של שבעה רקדנים מסינגפור שיצרנו עבורה עבודה בשנה שעברה. זו עבודה עם שם ארוך: 'אישה זקנה מרימה אבן מהאדמה ונושאת אותה בחזרה לביתה'. הם יופיעו כאן בערב מיוחד שכולל את העבודה שלנו ועבודה שיצר עבורם כוריאוגרף ישראלי נוסף, שחר בנימיני. הערב יעלה בסטודיו ורדה, במסגרת להקת בת־שבע מארחת. בנוסף, העבודה החדשה הבאה שלנו תעלה בנובמבר בפרויקט גדול של שיתוף פעולה בין תל אביב לברלין. זאת תהיה עבודה כוריאוגרפית לחלל של גלריה שתועלה גם בישראל וגם בברלין".
 
תיאטרון מחול ענבל מציג: נועה צוק וסהר עזימי, שתי יצירות בערב אחד, 31.3, חמישי, 20:30; 1.4, שישי, 14:00; 2.4. מוצ"ש, 20:30, מרכז סוזן דלל