"הדרך שלי - בית ספר לכוכבי ילדים. בית ספר חדש בהובלת יובל (המבולבל) שם טוב!", בישרה הכותרת הדרמטית של ההודעה לעיתונות. המחשבה הראשונה הייתה סקפטיות. האם אפשר ללמד מישהו להיות כוכב? זה לא ללמד משחק, או שירה, או מקצוע. ויתרה מכך, האם זה הגון? המחשבה השנייה הייתה דווקא מפויסת יותר. אם גם כך יש תופעה של כוכבנות ילדים, וגם כך רבים מבוגרי בתי הספר למשחק הולכים לעולם הילדים, למה לא להתמקצע בזה מההתחלה? 
 

רוח הפיוס שככה כשנוכחתי שיובל המבולבל הגיע לפגישה חמוש בצוות ההקמה של בית הספר. היתה תחושה של מתקפת יח"צ. יובל עצמו התגלה כמרואיין כן, מקסים וחברותי. למי שתהה, בחיים הרגילים הוא נשמע בדיוק כמו הדמות שלו - צרוד, חמוד ומדבר בהתלהבות. כשלוחצים עליו, המסיכה יורדת בחלקה ומתגלה איש רציני למדי. אבל לא מיד. בתחילת הראיון התחושה היא, כאמור, שכולם פה באו לעבוד. שני האומפה לומפה שמלווים את יובל לא מפסיקים להחמיא לו. הוא, מצדו, מפגין זהות מוחלטת עם הדמות, מתרוצץ בבית הקפה, עושה שטויות, מדבר ושר נון סטופ.
 

אתה מרגיש שמזהים אותך עם הדמות, ושאתה צריך תמיד להיות בדמות מבחינת הקהל?

“כן, הכל מעורבב פה. אני והדמות זה קרוב. השירים שלי והתכנים שלי באים ממני, אני באמת מבולבל כזה, זה באמת הקול שלי. אבל מודה, אני עדיין מתלהב מזה שמזהים אותי, שרוצים אותי. תחשוב, עשר שנים הייתי במקצוע, אלמוני לגמרי. כשעשיתי ימי הולדת, החלום שלי היה שיזהו אותי ברחוב, זה היה מושרש אצלי כל כך חזק".
 

יש רגעים שאתה פוחד שזה ייגמר? 

“אני לא מפחד כי אני סומך על היצירתיות שלי. אמצא משהו אחר גם אם משהו שיש כרגע יסתיים. בית הספר יכול בעתיד להתפתח ולהגיע לכיוונים שפחות אתרוצץ ואקפוץ על הבמות ויותר אעביר את הידע שצברתי. לעשות מזה ממש עסק".
 

היוזמה לבית הספר באה מהצורך להקים עסק?

“קודם כל אצלו זה בא מרצון לשתף", מתערב אומפה לומפה אחד. “כשילד פוגש את יובל זה קסם. יובל אמיתי ובא לילדים ממקום של אמת".
 

אולי האמת הפכה לשם קוד שמאחוריו אפשר להגיד כל מה שרוצים. לא משנה אם זה חכם או לא. 
 יובל: “לא עשיתי דמות של מבולבל במודע, מראש, אני פשוט כזה. לכן פה מגיעה המילה אמת. לא כי מישהו אחר משקר. אבל אולי אתה צודק ולא צריך להשתמש בזה כל כך הרבה. תראה, הרבה שנים לא קיבלתי גושפנקא, לא אהבו אותי, אמרו שזה גורם נזק לילדים, הקול שלי לא חינוכי, השפה שלי נמוכה. קיבלתי ביקורות מהורים, מורים ואמנים אחרים. היום באים הרבה הורים ואומרים לי ‘תקשיב, היית מוקצה אצלנו בבית, ואז שמענו את המילים, הקשבנו באמת. הבנו שיש להן ערך'. פסיכולוג הילדים של ערוץ הופ, שמאשר כל תוכנית, הוכיח לי שנכון לעבוד בצורה כזו מבחינת ההתפתחות של הילדים".

תן לי דוגמה.
 

“ביטחון עצמי. לילדים יש בעיה של ביטחון עצמי. העולם מאיים עליהם, הוא גדול והם קטנים. ברגע שיש מישהו מבוגר, אבל מבולבל וחלש יותר מהם, זה נותן להם תחושה של ביטחון. או התחום של הצטיינות ופופולריות. לא כל הילדים טובים בספורט או נראים כמו דוגמנים. לפעמים זה יוצר בעיה של הערכה עצמית. אבל כשהם רואים אותי, עם קרחת, לא הכי יפה בעולם, עם גבות, לא טוב בספורט, מגושם ונופל ונתקע בדברים, זה נותן להם תחושה שזה בסדר, שאפשר להזדהות גם עם מישהו כזה, לא רק עם כריסטיאנו רונאלדו. יש לי שיר שנקרא ‘אז מה' שמדבר על זה. בסופו של דבר אני חושב שיש פה הרבה. וחוץ מזה, הקהל קובע. הילדים וההורים".
 

מה מצחיק?

המון נכתב כבר על שם טוב, בקרוב בן 44. ילדותו בירושלים, שירותו כקצין קרבי בנח"ל, טבח גולדשטיין במערת המכפלה, שלו היה עד ושהותיר אותו לדבריו מצולק נפשית. משפחתו, נישואיו למיכל שהייתה הפקידה שלו כשהיה ליצן ימי הולדת, ועד תחילת ההצלחה שלו באמצע שנות האלפיים, כשהפך מליצן ימי הולדת לאושיה המגה מצליחה. נדמה שעד היום הוא לא התמודד יותר מדי עם טענות כי מה שהוא עושה שטחי ורדוד. הבחנתי דווקא בזיק בעיניו כשהוא ניגש לענות על כך. 
 

“אני חושב שלא", יובל עונה בכובד ראש. “זו לא שטחיות. זה הרבה יותר מורכב מהשאלה מה אני רוצה ללמד או להעביר. לקחתי את כל החוויות שחוויתי כילד ויצרתי דמות. כתבתי שירים כדי לרפא משהו אצלי, בילד שהייתי. ילדים התחברו לזה. אולי משום שזה אמיתי".
 

ומה הדבר הזה שאתה רוצה לרפא?

“הייתי ילד שהרגיש דחוי. מאיפה יכולתי לדעת שהתרפיה העצמית הזאת תעבוד עלי ועל הילדים? אני כל הזמן לומד. כשהתחלתי ללמוד על קוונטים הבנתי שמחשבה יכולה להשפיע על המציאות, כי האלקטרון יכול להיות פעם חומר ופעם גל, פעם חלקיק עם מסה ופעם אנרגיה. אז כתבתי שיר שנקרא ‘תן חיוך והמצב יהיה הפוך'. אם אתה תחייך לעולם, העולם ישתנה סביבך כי מחשבה יוצרת מציאות.
 

“הייתי דמות לחיקוי עבור אמנים רבים", פותח יובל בתשובה על השאלה מאיפה הגיע הרעיון להקמת בית ספר. “באו אלי כדי לקבל עצות ותמיד ניסיתי לעזור, וחלקם מובילים בתחום, כמו מיקי מוכתר והדוד חיים. אני לא זוקף לזכותי את הצלחתם, הם מוכשרים, אבל בהחלט עזרתי, באהבה ובלי תמורה, כי אני חושב שיש לי כוח להשפיע ולעשות טוב. הגיע הזמן שאתחיל לעשות את זה מתוך מחשבה על פרנסה עתידית. יש עכשיו בחור חדש בשם מני ממטרה. שמעת עליו?". 
 

מני ממטרה?

“כן. למה אתה צוחק? יש לי אחוזים במותג שלו. תראה שבעוד שנה הוא יעקוף אותי".

מני ממטרה. צילום: שיר לוימני ממטרה. צילום: שיר לוי

 

פעם לאה גולדברג כתבה לילדים ועכשיו מני ממטרה.

“אבל אתה שופט אותו רק לפי השם".
 

כשגידי גוב שר שירים לילדים, הוא לא היה צריך לקרוא לעצמו גידי גויאבה. השירים היו מספיק טובים.

“אבל המציאות השתנתה".
 

נכון, אבל מי שינה אותה? המציאות שינתה את מני ממטרה או שמני ממטרה שינה את המציאות? 

“מאז ומתמיד בעולם הילדים היה מקום גם להומור ולשטויות. השפה אולי השתנתה, אבל בוא נשים דברים בפרופורציה, ממטרה זו לא מילה גסה. מאחורי זה עומד משהו. הרעיון שממטרה זה משהו שמפזר. אור ואהבה. וצחוק. והנאה".
 

בוא נחזור לבית הספר. אמרת שמדובר בשילוב בין הרצון לתת מהניסיון שלך ליוזמה כלכלית שאולי תאפשר לך יום אחד להוריד גז בהופעות. 

“כרגע מה שאני עושה בהופעה אחת של שעה זה יותר ממה שארוויח מכל המהלך הזה, אבל מדובר בהשקעה לעתיד, לזרוע זרע כדי לא להיות תלוי בהופעות כל השנים. הופעתי המון, אני מרגיש עכשיו כמו חייל אחרי המון אימונים שהופך להיות מפקד ומעביר הלאה. זה הפאן שלי, לדעת שאני יכול לעשות משהו כדי להשפיע על עוד אנשים שישמחו עוד ילדים. לא יודע לאן זה יתפתח, אבל ברור שאני מקווה שזה יצדיק את עצמו כלכלית. מצד שני, אולי אגיד שזה היה נחמד וזהו".
 

אני חותם לך


בית הספר הוא למעשה קורס בן חודשיים וחצי, 11 מפגשים בני ארבע שעות כל אחד, ארבעה מתוכם עם יובל עצמו, השאר עם מורים מתחום עולם התוכן של הילדים. הם מלמדים בין השאר איך לספר סיפור, עבודה עם בובת יד, שיווק אינטרנטי, עיצוב תלבושות, עיצוב תנועה ועוד. כל תלמיד ישלם 4,600 שקל, השאיפה היא ל–15 עד 25 תלמידים.
 

“הלוואי שהיה לי קורס כזה כשאני התחלתי", אומר יובל. “רציתי להצליח ולא ידעתי מה לעשות. חסכתי קצת כסף וחשבתי איך להשקיע אותו הכי טוב כדי להתקדם בתחום, לגדול, אבל עשיתי שטויות. הלכתי לקוסם מאוד ידוע, והוא שכנע אותי שהדרך להתקדם היא ללמוד ממנו כמה קסמים, שזה יגדיל לי את האפשרויות במופע. אז קניתי ממנו קסמים, כל קסם עלה 5,000 שקל. עשיתי אותם בהופעות כמה פעמים, הקהל לא הגיב, וזה לא עזר לי בכלל, סתם זרקתי כסף. כל סיכון צריך להיות מחושב. אני יכול לנסות ללמד לחשב את הסיכונים. 
 

“ב–DVD שלי השקעתי את כל הכסף שחסכתי מהמון הופעות במשך המון זמן, 300 אלף שקל. הוצאתי אותו בצורה הכי בטוחה שאפשר - רק אחרי שיצאתי עם דיסק שירים, שעולה הרבה פחות, וראיתי שהוא הולך טוב בכל עיר שהייתי מגיע אליה עם הופעות. זה עניין עסקי שאני יכול ללמד".
 

מה עוד אתה מלמד?

“השיעור הראשון, למשל, הוא על מה מצחיק ילדים. נגיד שמו לי מלח במקום סוכר, והילדים יודעים את זה. הם יכולים להיות מרותקים המון זמן מהשאלה מתי אשתה את המלח בטעות. זה גם משהו שנותן להם תחושת ביטחון. הם נעשים מעורבים. ילדים אוהבים חרוזים, דברים שטותיים, לשים בננה על הראש, ככה סתם. 
 

“שיעור נוסף הוא על כתיבת שירים. כדאי לכתוב לילדים שירים בגוף ראשון. זה עוזר להם להזדהות וליהנות ולזכור את השיר לפעם הבאה. זה מאוד חשוב שילד יזכור את השיר וירצה לשמוע אותו עוד ועוד. או להבין שצריך להציג דמות שהיא מצד אחד שונה מהילד, מוזרה קצת, ומצד שני לא מתנשאת או מרוחקת אלא קרובה אליו. או נגיד טיפ שנתתי גם לאהוב שלך, מני ממטרה: להתמקד בבגד שלו בצבעי יסוד בלבד. אבל פה אני מודה, אני לא הראשון. עשו את זה לפני שלגיה וסופרמן".
 

יש לך מספיק זמן בשיעורים האלה כדי להעביר את כל התורה?

“גם בחצי שעה אני יכול לתת טיפים שיחסכו המון זמן וכסף בעתיד. חוויתי הכל ועשיתי את כל הטעויות האפשריות. כל דבר שתגיד לי, אדע איך להתמודד איתו. כל מה שתשאל אותי, אני יכול לעזור. לשבת עם כל אחד זה לתת דגים, הרצאות זה לתת חכות. ואני מעדיף לתת בבית הספר הזה חכות". 
 

צריך זמן כדי להוציא מאדם ביצוע טוב. 

“זה באמת לא מספיק כדי לתת לו הכל, אבל זה בהחלט משהו משמעותי. וגם המורים האחרים נותנים הרבה. כמות השעות פה תואמת את מה שמשלמים. אתה יודע מה? בוא נראה מה ייצא. אני בטוח שמהקורס הזה, בתנאים האלה, יקרה משהו טוב עם לפחות חצי מהנרשמים. אני חותם לך. הקריירה שלהם תתקדם, הם ירוויחו משהו מבית הספר הזה".
 

כמה טיפים ממך מספיקים כדי להפוך לכוכב ילדים?

“אני לא יודע אם זה מספיק. אני לא לוקח כל אחד לקורס, אנחנו נפגשים איתם לפני ואני לוקח כאלה שאני מרגיש שיש לי מה לעשות איתם, שיש פוטנציאל. זה לא שהם הופכים משום דבר לכוכבי ענק. ואלה אנשים שכבר עובדים קצת בתעשייה הזאת. הקורס אמור לעזור להם, לתת להם משהו, ואת המשהו הזה הם ימשיכו לפתח גם אחרי, בדרך שלהם, לבד. זה לא ‘כוכב נולד', ואנחנו גם לא מפרסמים את בית הספר ככה. אני יודע מהי המטרה שלי ומה אני רוצה לעשות. אם מישהו היה אומר לי במהלך עשר השנים שעשיתי רק ימי הולדת והפעלות שאני צריך לקחת כמה חודשים הפסקה, אפילו שזו פגיעה בפרנסה, ולשבת לכתוב משהו יותר רציני ואז להתחיל לרוץ - זו הייתה עצה ששווה זהב. לא הייתי מודע לזה בכלל, פחדתי שיפסיקו להזמין אותי, אז רצתי כמו משוגע מיום הולדת ליום הולדת וחייתי בלופים, במעגלים. ובכלל לא הבנתי שאני חי בלופ הזה. 
 

“אם מישהו עושה הופעה או יום הולדת ולוקח איקס כסף ומרגיש שהוא לא מתקדם, אז הוא דורך במקום. אז במקום להמשיך להריץ עוד ועוד הופעות באותו איקס כסף, הוא צריך לנסות להרים את המחיר שהוא לוקח ב–10%–20%. אז יהיו לו 10%–20% פחות הופעות, אבל ביותר כסף. הוא ירוויח אותו דבר בערך ויתפנה לו זמן. ובזמן הפנוי הזה הוא צריך לכתוב את המופע הייחודי שלו, להשקיע בדברים לטווח ארוך. זו עצה עסקית ממדרגה ראשונה. ויש לי המון כאלה". 
 

אני מבין אותך ומסכים עם חלק ממה שאמרת, אבל אני חייב להגיד לך שזה עדיין נשמע לי כמו ללמד שחייה בהתכתבות.

“אבל אחרי זה, כשתזרוק אותם למים, הם ישחו טוב יותר".
 

או יטבעו.

“או יטבעו. ניפגש בשנה הבאה ונראה. אכיר לך את מני ממטרה".