פתאום, רגע לפני שיחגוג 70, זה קורה למוטי גלעדי. הבדרן, חקיין־העל וגם החזן לעת מצוא מוכיח שאף פעם לא מאוחר להוציא את השחקן הדרמטי שבו. הוא עושה זאת בהצגה "המלבוש", עיבוד לסיפור מאת ש"י עגנון, המועלית עתה על ידי התיאטרון הירושלמי "אספקלריא", ועמו משחקים דני שטג, ציון אשכנזי ויגאל פילר.

כשגלעדי נשאל למה רק עכשיו ואם המעבר של בן דורו גדי יגיל, שחתך אל במת התיאטרון, עודד אותו לחולל תפנית, הוא שם בצד את הבדחנות המתלווה לדבריו ומשיב: "חוץ מזה שלא כל כך פנו אלי מהתיאטראות השונים, בחיים לא הייתי מסוגל לעשות את הצעד שעשה גדי. אנחנו כמו אחים, אבל שונים באופי. שלא כמוהו, לא הייתי מסוגל להתיישב בתיאטרון לאורך זמן ולקבל הוראות".

מדוע?
"כי אני פרילנסר בנשמה, תמיד עצמאי בשטח, אמן יוצר, לא אמן נשלט. אם נעניתי לפנייתו של חגי לובר, מנהל תיאטרון 'אספקלריא', הרי זה לא רק בגלל שקסם לי להציג את עגנון בירושלים ועוד בתפקיד ראשי, הנותן לי בגילי המופלג הכרה כשחקן דרמטי, אלא גם משום שנראה לי שאיתי התיאטרון שלו יוכל להשתדרג קצת. כמי שגדל בכרכור על המסורת ולדעתו הצנועה הוא מבעלי הקריאה הטובים בעולם על פי טעמי המקרא, רציתי לתת יד לתיאטרון, המטפח את הרוח היהודית. זה לא אומר שאני הולך לחזור בתשובה כמו במאי ההצגה, הרב פרוספר מלכה, וכמו דני שטג. איך אמר רבי נחמן מברסלב? 'לכל אחד ואחד יש ניגון מיוחד משלו'".

מוטי גלעדי בדמות שגילם בהצגה "המלבוש". צילום: מוקי שורץמוטי גלעדי בדמות שגילם בהצגה "המלבוש". צילום: מוקי שורץ




סאטירה מעל החגורה

בהצגה מגלם גלעדי את החייט הזקן בעוד שלושת עמיתיו משחקים את מחשבותיו במלחמה הפנימית שהוא עובר תוך כדי הכנת המלבוש לשר. לדבריו, מכיוון שאין במחזה אישה, אחד השחקנים מופיע בדמות אשת החייט. למעשה, בתיאטרון זה שחקנים משחקים עם שחקנים, ושחקניות עם שחקניות, ומתקיימים בו לימודי משחק בנפרד לגברים ולנשים.

הדרת נשים?
"אין כאן הדרת נשים, אלא דוקטרינה של תיאטרון. אני מציע שלא תערב אותי בנושא הזה".

לא יכולת להופיע בתפקיד כזה באחד התיאטראות המרכזיים?
"יכולתי. אם הדבר לא קרה ואתה מחפש אשמים, אני מעדיף לקחת את האשמה עלי. הייתי שמח אם זה היה קורה. כנראה כל דבר בזמנו. תמיד אפשר לתקן".

מה עוד ניתן לתקן?
"בלהט הקריירה הזנחתי את קהל הילדים והנוער עד כדי כך שאני לא בתודעה שלהם. אחת הסיבות לכך שנכנסתי לתוכנית 'האח הגדול' היא כדי לזכות בהכרה אצל הדור הצעיר".

לא התביישת להשתתף בתוכנית?
"כשהסכמתי להשתתף שם, לא יכולתי לדעת מי ישתתף. אני יכול להשתלב עם כולם, מאנשים בדרגים הגבוהים ביותר ועד עמך. כמי שרגיל להופיע לבדו, זאת הייתה לגבי עוד התמודדות".

לא תמיד אתה לבד. במופע "יידיש מיין אוצר" אתה חולק במה עם בתך, דורין.
"כאן יש לי נחת שאין לאף שחקן בעולם. זאת הופעה שבה הקהל פשוט נמס איתנו, וכאבא יש לי בה אושר ונחת שאין להם גבול. דורין מופיעה על הבמות מגיל 9 ולמדה משחק בסמינר הקיבוצים. כבר בהיותה בת 10 היא ריגשה בשירה קהל בלאס וגאס. מחמאות מגיעות לתיאטרון יידישפיל, שלאחר ששיחקתי באחת מההצגות שלו, לקח על עצמו להריץ את המופע שלנו כחלק מהרפרטואר שלו. כאן לראשונה כתבתי את כל החומר ביידיש, מה שלא האמנתי שאוכל אי פעם לעשות כשבשנת 90' חציתי את הקווים אל השפה הזאת בהצגה 'יידישע געשעפטן', שהעליתי כמחווה לאבי המנוח בהגיעו לגבורות".

גלעדי עדיין נושא איתו זיכרון אחד מעבודתו בשפת היידיש, שהביאה אותו עד ורשה. "התשואות האדירות, שקיבלתי מהקהל, ברובו לא יהודי, בפסטיבל יידיש בוורשה, ב־2007, היו הנקמה הגדולה שלי על כך שמשפחת אבי כולה נספתה בשואה על אדמת פולין", הוא מספר. "והנה אני, הצבר, המחשתי לפולנים ולעולם שעם ישראל חי ויחיה לעד".

קשה עד כמעט בלתי אפשרי לקשר בין "המלבוש" ו"יידיש מיין אוצר" עם סרט כמו "רווקה פלוס" הפרובוקטיבי, שבו השתתפת ושעורר סערה.
"האמת היא שמראש לא הייתי מודע לכל רזי הסרט הזה. לו בשעת עשייתו הייתי חבר של הבמאי שלו, דובר קוסאשווילי, כפי שאני היום, הייתי מייעץ לו לשנות כמה דברים מהותיים".

הוא לא דרש ממך להתפשט כפי שדרש מהשחקנים האחרים?
"אצלי אין דברים כאלה. זה תנאי בסיסי מבחינתי ומעוגן אפילו בחוזה. בקושי הורדתי את החולצה".

כמי שהרשים לפני חצי יובל ב"מעבר לים", סרטו של יעקב גולדווסר, נענית לקוסאשווילי מתוך צימאון לשחק בסרט?
"צימאון או לא, גם אם דובר הוא במאי נפלא, ב'רווקה פלוס' הוא לא יצא בגדולתו, בלשון המעטה, שלא כמו 'חתונה מאוחרת', סרט קודם שלו, שאותו ביים מתוך אמת פנימית".

אתה מתחבר לתוכניות סאטירה בטלוויזיה - "ארץ נהדרת", "גב האומה"?
"האמת? אני ממעט לראות טלוויזיה, חוץ מפה ושם ספורט. ברור שלא חסרים כישרונות, אם כי לא כל מה שהם עושים תואם את הגישה שלי. אני וגסויות לא הולכים יחד. סאטירה אפשר להגיש גם מעל לחגורה, לא רק מתחת לחגורה".

מבט לעבר הקריירה שלך מגלה שהמדיום הטלוויזיוני אף פעם לא פינק אותך.
"נכון, תמיד הייתי יותר אמן שטח לקהל הנאמן שלי, שאותו אני מחשיב כצאן מרעיתי. אני ניגש לכל הופעה כאילו היא ההופעה הראשונה, עם כל המרץ והאנרגיה, מתוך כבוד לקהל ולחומר שאני מגיש על הבמה".

כדורגל עם אולמרט

הופעתו הראשונה של גלעדי הייתה כבר בגיל שנתיים וחצי. באירוע משפחתי בכרכור, מושבת הולדתו, גנב את ההצגה כששר את "הוי ירוקה", להיטה של יפה ירקוני. אז הבחינו הוריו, ילידי פולין, דוד, עליו השלום (ששינה את שם משפחתו ממיידנברג לגלעדי עם עלייתו ארצה) ומלכה, בת ה–98 כיום, שצומח אצלם כישרון. לדבריו, רגע השיא של אביו היה כשכפעיל ציבור הביא לחגיגות ה–40 של המושבה, לפני איחודה עם פרדס חנה, את ראש הממשלה דאז, דוד בן–גוריון.

"מה שספגתי בכרכור, שלה הקדשתי את השיר 'אז מה אם אני מכרכור', חישל אותי לכל החיים", הוא מעיד. "אני מבית חם, לא בית עם כסף. בית פולני קונבנציונלי של הסתפקות במועט. ממושבה כזאת לא יוצאים עם הראש בעננים. לכן דאגתי במשך שנים לקנות במושבה ובסביבתה אדמות בתור חיסכון. כנער, עזרתי לפרנסת המשפחה בעבודה בקטיף תותים ובצביעת צינורות במתקני 'מקורות'. בבית שלנו אהבו תמיד לשיר. גם בגילה המתקדם אמי שרה בלי שום בעיה את 'חנה'לה התבלבלה' עם כל המילים. ממנה ומאבא שלי, שהיה מזמר את שיריו של מרדכי גבירטיג וזמירות שבת, קיבלתי את כישרון השירה שלי".

כשבבית הספר העממי במושבה שיחק את הילד בהצגת "פרח לב הזהב", הוא כל כך הזדהה עם הדמות, עד שדמעות זלגו מעיניו קבל עם ועדה. מההופעות בקפה "טיצ'ר" בכרכור זכור לו במיוחד ישראל יצחקי, אליל ילדותו. "הייתי מחקה אותו בתנועות שלו, לרוב מול הראי במקלחת ומלווה את עצמי בתיפוף על השולחן או על ג'ריקן ששרד מתקופת המנדט", הוא מספר. גלעדי זכר ליצחקי חסד נעורים. כשזה חזר ארצה משנות ניכר ארוכות, כיכב במסיבה לכבודו. אחר כך אירח אותו בהופעותיו.

בין לבין גם שיחק כדורגל בעמדת השוער, ופעם אף שיחק מול שייע גלזר האגדי. קודם לכן, בנוער של מכבי פרדס חנה גלעדי התמודד עם הרץ הימני של בית"ר בנימינה, אהוד אולמרט, שעליו הוא אומר, "ריבונו של עולם, איך נפלו גיבורים".

הסיפור עם הכדורגל הסתיים עם גיוסו. הוא מספר שבטירונות שירת עם משה קצב, ש"היה בבה"ד 4 שתי מיטות ממני". כשהתקבל ללהקת פיקוד המרכז עם חיקוי של יעקב טימן, שחקן "המטאטא", בשיר "מכתב מאמא" ועם קטע ממערכון של קישון, חדל לשחק כשוער וירדה מהפרק מועמדותו לנבחרת הנוער בכדורגל. בלהקה, שבין חבריה הייתה טמירה ירדני, עדיין לא התבלט ככוכב. "שומעים אותי בשיר 'טנגו תורנות'", הוא מציין. "אז עדיין היה קשה להגדיר אם אני זמר או בדרן".

עם שחרורו מהלהקה הצטרף לתיאטרונו של גיורא גודיק, תחילה למחזמר הלהיט "איי לייק מייק" ולאחר מכן במחזמר הכושל "לחיי הסוסים שיוציאו את עם ישראל מהבוץ", שאכן שיקע את גודיק בבוץ. הוא היה מצעירי המשתתפים ב"איי לייק מייק" ו"לימים הוטל עלי שם למלא את מקומו של כוכב ההפקה, ליאור ייני, מהיום למחר, כשלמזלי ידעתי הכל בעל פה".

עמו הופיע יגאל בשארי מנס ציונה. "'מהרגע הזה שמך בשן', אמרתי לו בחדר ההלבשה וגם שכנעתי אותו להתגבר על הביישנות שלו ולהופיע סולו", הוא מעיד.

"התיאטרון של גודיק היה בית הספר למשחק הכי גדול שיכולתי לאחל לעצמי. האנטנות שלי היו דרוכות שם כדי לקלוט כל חידוש והברקת במה. זאת הייתה אוניברסיטה לשמה. כשגודיק, גיבור בודד בשטח, ירד מנכסיו ונאלץ לברוח מהארץ, הייתי מהשחקנים הבודדים שהוא לא נשאר חייב להם כסף".

כעבור שנים אחדות, כשגלעדי ובשן שהו בניו יורק, הם כתבו לחגיגות חצי היובל של המדינה את השיר "את ואני נולדנו בתש"ח" ושלחו אותו לפסטיבל הזמר והפזמון. השיר זכה במקום הראשון בביצוע עדנה לב, חברתו של בשן מהלהקה הצבאית. בשנים ההן פזמן שירים לפסטיבלים השונים. וגלעדי? הוא ניצח בשירוויזיון עם "דוקטור, הבובה חולה", דווקא שיר שלא כתב.

לפני שיצא לחפש את מזלו בארצות הברית, שיחק ב"לופו", סרטו של מנחם גולן, ובהמשך גם שיחק בסרט ההמשך, "לופו בניו יורק", שביים בועז דוידזון. קריירה קולנועית לא נבנתה לו מכך. גלעדי למד קולנוע, תיאטרון ואמנות פלסטית במכללת קווינס. בשהייתו בארצות הברית התפרנס מחזנות בבית כנסת, "שבו מימשתי את גרסא דינקותא, שלימד אותי הרב פסח קפלן בכרכור".

לאחר שחזר מארצות הברית, שם הקריירה שלו לא המריאה, כיכב בהצגת הבידור "שלכם בפאניקה", שלה בחר כבמאי את שמעון ישראלי. מפיק ההצגה, אברהם דשא (פשנל), שגילה אותו בהופעה בארצות הברית, אמר לי אז בהתפעלות על גלעדי: "מוטי בחור מוכשר שכמעט אין דומה לו בארץ. חוץ משהוא שחקן מעולה, מוטי הוא זמר בעל קול, רקדן, חקיין, בדרן וגם בחור יוצא מהכלל, שהתגבש באמריקה טיפ טופ".

אם נקפוץ לשנת 86', נגיע אל הפיאסקו של "יבוא יום". "ערב אחד יצאתי לאכול במסעדה בשכונת התקווה עם יורם צדוק, המוזיקאי הקבוע שלי באותן שנים", משחזר גלעדי. "במסעדה נזכרנו שעמד לחלוף המועד האחרון לשליחת שירים לקדם אירוויזיון. לא בזבזנו זמן. ישר כתבתי את השיר על מפית ויורם כתב את הלחן על מפית אחרת".

תכננת להיות גם המבצע?
"בכלל לא. לכן הבית הראשון היה קצת נמוך לי. שלחנו את השיר בהקלטה של יורם צדוק עם איריס שמי וכשהשיר התקבל לקדם, חיפשנו מבצעים. מרשות השידור הציעו לנו כל מיני זמרות ובחרנו את שרי צוריאל, שאז כולם הכירו אותה כקיפי מ'רחוב סומסום' בטלוויזיה. כשחיפשנו זמר לדואט, הילדים שלי דחפו אותי לקלחת. די מהר התגלתה התאמה קולית בין שרי לביני. 'השיר נשמע כמו ווינר', היא התלהבה. הסוף ידוע - זכינו בקדם, אבל באירוויזיון, בברגן שבנורווגיה, נפלנו למקום ה–19, הלפני אחרון. מה שהלך בארץ, לא הלך בחו"ל. בכך תם אצלי פרק הפסטיבלים".

עד מהרה התאושש גלעדי ויצא עם חברו גדי יגיל עם הצגת הבידור "המוסד לבידוח לאומי", שביים ישראל (פולי) פוליאקוב: "אם בתחילת המרוץ שלנו בבידור גדי ואני נחשבנו כמתחרים, בהצגה הזאת הפכנו לחברים קרובים עם הערכה הדדית, ושנינו נהנינו לעבוד עם פולי המקסים".

"לא סבא של בייביסיטר"

מופע הלהיט הבא של גלעדי, "זוג משמים", כבר היה עם אסנת וישינסקי, רעייתו השנייה, שאותה נשא לאישה ב–97', ארבע שנים לאחר מותה מסרטן של אורנה, אהבת חייו. "את אורנה הכרתי לראשונה היכרות חזותית בלבד בימי הגדנ"ע האזוריים ביערות חדרה", הוא מספר בהמיית געגוע. "אורנה הייתה אז החתיכה של בנימינה, המושבה השכנה לכרכור. עברו שנים אחדות עד שהגורל הפגיש בינינו".

גלעדי עם אסנת וישינסקי. צילום: אמיר מאיריגלעדי עם אסנת וישינסקי. צילום: אמיר מאירי




עידן, בכורם, בעל תואר בכלכלה, פועל בעסקי ספורט בברזיל, ונשוי לברזילאית שהתגיירה; ליעד היא מאפרת בטלוויזיה ועל דורין סיפרנו. מהם גלעדי סב לחמישה נכדים. "מטבע עיסוקי אני לא סבא של בייביסיטר", הוא מבהיר. "בהיותי עם ראש צעיר, הנכדים שלי חוגגים על זה שאני די יכול לשגע אותם".

אתה ואסנת נחשבתם לזוג משמיים, לא רק במופע שהרצתם 600 פעם. מה הביא להפרדת הכוחות ביניכם?
"אגיד לך כאן דבר אחד. אסנת קיבלה מלכות, אבל יום אחד, אולי בהשפעת איזשהו קורס רוחני שעברה, היא הגיעה להחלטה שמא מוטב לה למצות את החיים במקום אחר. בכך היא עצרה את המופע שלנו, שהיה שווה הרבה מאוד מיליונים".

לאחר שנים רבות של מגורים במרכז, עבר לפני תריסר שנים עם וישינסקי לבית מהודר, עטור קשתות, עם בריכת שחייה צמודה, בסביבה יוקרתית בקיסריה. "תמיד שאפתי לחזור למחוזות ילדותי", הוא מספר. "נוצרה הזדמנות להתמקם בקיסריה, הקרובה לכרכור, כשידיד בנה פה את הבית ובדיוק היה עליו לנסוע לארצות הברית. המקום שקט ופסטורלי, אם כי במצבי החדש אני פה 70 סנטימטר מרובעים ב–700 מטר מרובעים. ייתכן שזה קצת מוגזם".

ואכן, גלעדי חי כיום בגפו בבית המרווח. לירון (18), הבת המשותפת לו ולווישינסקי, מתגוררת עם אמה. "הילדה המדהימה הזאת היא הנחמה הגדולה שלי", הוא אומר.

שכניו המפורסמים של גלעדי בקיסריה הם ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, שעמם הוא מתחזק קשרי חברות. "הקשר בינינו החל בתקופה שבה ביבי היה מחוץ לפוליטיקה", הוא מספר. "הוא הזמין אותי לארוחת צהריים והביע עניין להיעזר בי. הייתי שנים בצוות האסטרטגי המקיף את ראש הממשלה ומעורב בכתיבת נאומיו. אני דרבנתי את ביבי להשמיע לפני חמש שנים מעל במת האו"ם את קריאתו לאבו מאזן, 'לטס טוק דוגרי', שהתפרסמה בכל העולם".

כפי שחושף גלעדי, שהתגייס לצה"ל ב–64' באותו יום עם יוני נתניהו, "ביבי לא רק איש מבריק, שאם הוא שוכח איזה משפט, תוך מאית השנייה ממציא משפט לא פחות טוב", אלא גם בעל יכולת חיקוי: "משגע איך ביבי מחקה את קלארק גייבל מתוך 'חלף עם הרוח'. הכי הוא אוהב לחקות אותי מחקה את פרס".

איך פרס הגיב על החיקוי שלך?
"תמיד מצוין. גם הבן שלו, חמי. זה הגיע לידי כך, שיום אחד כאשר הופעתי במשרדו של חמי עם שר קרואטי, הוא קידם את פני עם חיקוי של אביו. אז התחילה תחרות בינינו מי מחקה אותו מדויק יותר".

מבחינת נתניהו, הפסדנו בדרן?
"מה אתה יודע. יום אחד הוא אומר לי, 'מוט'ל', כך הוא קורא לי, 'אולי אני עוזב הכל ואנחנו עושים תוכנית ביחד?'. לא יודעים כמה הוא איש מלא הומור, הבקיא בקולנוע לא פחות מאשר בהיסטוריה, כיאה לאיש תאב ידע. בפגישה של אחד על אחד מגלים ביבי אחר מאשר על המרקע".

אז למה רבים, כולל מהמחנה שלו, שונאים אותו?
"אני מחפש אהבת חינם ולא מוכן לשמוע את המילה 'שנאה' בעם ישראל. יותר מששונאים את ביבי, מקנאים בו, באשר אין מי שמתקרב לרמתו ולכישורים שלו. גם בתיאטרון מקנאים בשחקן הראשי ומדברים בו סרה. אין ספק שביבי ראוי להרבה יותר הערכה. עם זאת, הייתי שמח לו הייתה מתגלה כאן אישיות בעלת שיעור קומה שיכלה להוות לו תחרות ולתת לו פייט אמיתי בהתמודדות על הגה השלטון. לדעתי, נתניהו הוא אחד המנהיגים הגדולים שקמו למדינת ישראל, אם לא הגדול שבהם. זאת, ההיסטוריה תשפוט".

לא פחות יוצאים נגד רעייתו, שרה. היא אכן כה נוראה?
"אני מכיר את שרה נתניהו כאישה מבריקה וחמה וכאמא נפלאה, שגם טיפלה במסירות בהוריה בערוב ימיהם, לצד פעילויות ציבוריות למען נזקקים. יש גורמים בתקשורת שנוח להם לא להבליט את זה, והם שמים להם למטרה לרסק את הזוג נתניהו, דבר שנעשה בשפלות ובאכזריות. חוסר הפרגון כלפיה הוא מעבר לכל פרופורציה. ובאשר לפרסומים על בזבוזים במעון ראש הממשלה, הייתי שם לפחות 50 פעם באירועים, ואני יכול להעיד שכל מה שהגישו הוא בורקס וכמה מטבלים. עושים לביבי עוול מבחינת הדימוי שלו בציבור. על אף הדברים הענקיים שהוא עשה למען עם ישראל, לא מעריכים אותו כיאות. למרות הכל, הוא חזק על הכיסא".

ומה עם מירי רגב?
"כמי שמיודד איתה, אני מכיר את המעלות שלה כאישה שיודעת להזיז דברים, שברובם היא צודקת. נראה לי שאפשר לעשות את זה בצורה קצת יותר מחושבת, אולי אפילו מתוחכמת ולא בצורה פרובוקטיבית. צריך לדעת לחבר ולקרב גם כשיש דעות נוגדות".

מירי רגב בטקס פרסי אופיר. צילום: אבשלום ששונימירי רגב בטקס פרסי אופיר. צילום: אבשלום ששוני




לדברי גלעדי, הוא מתכוון להעלות הילוך בקריירה שלו לקראת יום הולדתו ה–70 המתקרב, בנוסף לעבודה עם ההרכב המוזיקלי "טריולה", שהוא מריץ עם החזנים ישראל רנד ושלמה גליק. "בקרוב אעלה מופע בידור גדול, שיחבוק עולם וארץ", מבטיח גלעדי. "המופע, שייקרא '50 שנה על הבמה', יכלול חיקויים מכל הזמנים, מאלביס פרסלי ועד אריק איינשטיין. כרגיל, אופיע עם נגנים. אצלי זה לא כמו איזה סטנדאפיסט, שעולה לבמה עם כיסא ועם כובע וקורא לזה מופע. זה אולי יותר רווחי לאמן, אבל אני חושב על הקהל. אצלי זה יהיה מלווה במולטימדיה, וכשאחקה את אלביס, הוא ישיר איתי ב'סינק'".

כיצד אתה נערך ל–70?
"איך אמר רבי נחמן? 'לא לפחד כלל'. זה נותן חומר למחשבה שאולי הגיע הזמן לתת גז ולעשות את מה שיש לעשות, כי שום אדם לא יודע כמה זמן קצוב לו, כולל אותי, הגם שאומרים עלי שאני נראה צעיר לגילי. כמי שחי את הרגע ולא טוב בתיעוד של דברים, ובעוונותיו לא השאיר הרבה דוקומנטים, אולי זה הזמן שלי להיכנס לאולפן ההקלטות".