פתאום ברוך פרידלנד, או “תופעת דופלר”, אם תרצו, חוזר לגן עדן. אבל נא לא להיבהל. זה רק בדואט המפתיע שלו, יוצר ומבצע להיט העבר “ליפול על גן עדן”, עם מני בגר, שפעם קנה את עולמו עם הלהיט “הייתי בגן עדן”. “מגיהינום לגן עדן”, כך נקרא השיר החדש, שבו נותן לנו פרידלנד להבין ש”חבל על כל רגע פה למטה” ומזהיר: “החיים משחק מסוכן”.

האומנם? אני שואל את פרידלנד, שעם אלבומו החדש, “בין שמיים וארץ”, הוא חוזר מהכפור 19 שנה מאז שהוציא את “לאן נעלם ברוך פרידלנד?”, האלבום השלישי שלו. “החיים משחק מסוכן רק בשיר”, הוא מרגיע. “האלבום עוסק בהרהורים על המהות ועל הקיום שלנו, בשהותנו עלי אדמות - מהלידה עד המוות וגם אחרי, אם יש כזה דבר אחרי, כשאנחנו נמשכים מהגיהינום לגן עדן מטפורי שנמצא למעלה בשמיים. אני זוכר את עצמי כנער חולמני, שהיה מסתכל לשמיים או משפיל מבט למדרכה ומהרהר בדרך על שירים. לכך מתקשר השיר ‘קרבת אלוהים’, במילותיו של אהוד מנור, שקיבלתי לאחר מותו מרעייתו עפרה”.

עם אלבום פילוסופי, שבו יש שירים כמו “מי יעלה בהר ה’” ו”להבות”, אתה הולך לכבוש את מצעדי המכירות?
“ברור שלא”.

אם לא לכבוש, אז אתה הולך עם הראש בקיר?
“אולי זה נראה שאני הולך עם הראש בקיר, אבל מראש אין לי ציפיות. באף אחד מהאלבומים שלי לא הייתה כוונה לכבוש את העולם, והם נעשו מתוך אמת פנימית בתקופה שבה כל אלבום נעשה. אסור להיתפס לאשליות. הרדיו השתנה. התקשורת השתנתה. לא בהכרח לטובה, מבחינתי”. 





איש העטלף

פרידלנד (53) פתח־תקוואי בעברו וכפר־סבאי בהווה, הוא דור שני במוזיקה. אביו ניגן לפני השואה בכינור ובמנדולינה, ולא פעם הוא שמע אותו מקריא את שירי היידיש שחיבר באותם ימים. לאחר שפרידלנד התחיל להלחין, התוודה אביו שגם הוא עסק בכך, אבל לא סיפר לבנו.

“הייתי ילד מופנם”, נזכר פרידלנד. “כן, אפילו יותר מאשר כיום. אנשים זרים הבהילו אותי. בגלל המון דלקות גרון ואנגינות היו לי המון חופשות מחלה, שניצלתי לכתיבה. לא אהבתי את בית הספר. אם כבר הייתי הולך אליו, לא הייתי ממהר לחזור מההפסקות”.

למגינת לבו נשלח לבית ספר מקצועי. “זה היה סיוט בשבילי”, הוא מתוודה. “במשך שנים פיתחתי פנטזיות להיות אסטרונום או וטרינר, עד שהגעתי למסקנה שלכתוב זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. תוך כדי השיעורים המשעממים בתיכון הייתי יושב ומשרבט שירים וסיפורים קצרים, המוטלים אצלי כעת כאבן שאין לה הופכין. כך רכשתי לעצמי מיומנות כתיבה. כיום יוצאים לי שירים בלי מאמץ. במהלך השירות הצבאי החלטתי לא להסתפק בהעלאת שירים על הכתב, אלא גם לבצע אותם. בערבי היחידה קיימתי את ההופעות הראשונות שלי. שמירות שלמות הייתי מעביר בשירה”.

עוד לפני השחרור ניסה פרידלנד לעניין חברות תקליטים בחומר שלו, אך נדחה. הוריו לא הזילו דמעה על כך. הם, שלא יכלו להעריך איזה כישרון צומח בחממה שלהם, עודדו אותו לבחור ביעד בטוח יותר בחיים. “כפסע היה ביני לבין לימודי ראיית חשבון”, הוא אומר. ההצלה באה לו כשקיבל חוות דעת חיובית על שיריו, מה שדרבן אותו להוציא תקליט שדרים ראשון. שירו הראשון, “מקיץ אל החלום”, הושמע בנדיבות ברדיו ופילס לפרידלנד את הדרך לקריירה. המפיק סולו יורמן דאג שהשיר יגיע לגלי עטרי, זמרת הדגל שלו באותה תקופה. הביצוע שלה לשיר מלווה בהתרגשות דומעת מול מצלמות תוכנית שישי בטלוויזיה, שם את פרידלנד על המפה.

אז, במחצית השנייה של שנות ה־80, הפך פרידלנד לכותב להיטים מבוקש לתקופה לא ארוכה. הרשימה המכובדת כוללת את אילנית עם “נתחיל מבראשית” ו”ארץ נהדרת”, אדם (“חייל של גורל”), דפנה דקל (“זמנים משתנים” ו”האוחזת בכישור”), דורון מזר (“דניאל” ו"הרקיע השביעי”) ו”הרידינג ג’” (“מנגנת באך”). המפליא בכך הוא שפרידלנד יצר להיטים אלה ורבים אחרים לא רק בלי ידיעת תווים, אלא הוא גם אינו מנגן בכלי כלשהו. “אף פעם לא למדתי זאת”, הוא מצהיר במפתיע. “האמת היא שניסיתי תקופה קצרה ללמוד פסנתר ותיאוריה, אבל נשברתי מהר מאוד. מאחר שאני שומע לחנים בראש, הקצב שבו למדתי לנגן לא השביע את רצוני. הייתי שומע את השירים לפני שהם יצאו לי בנגינה”.

כיוצר, כיצד אתה מסתדר בלי נגינה?
“זה מצב שאפשר להסתגל אליו. אומנם אני תלוי בעזרה של נגנים שאיתם אני עובד. זה לא פשוט מפני שאני בא אליהם עם דרישות מוגדרות; ממש כופה את דעתי עליהם. לכן לא פעם הואשמתי בכך שקשה לעבוד איתי. הרי קל להפיץ שמועות ואחר כך מסובך להזים אותן. בסך הכל, אם יש רושם שאני עקשן, הרי זה נובע מהחתירה הבלתי נלאית שלי לשלמות, דבר שהתפוגג במשך הזמן. זאת עובדה; נעשיתי יותר רך. בעצם אני קשה רק עם עצמי, מה שמדרבן להישגים”.

“לראות את הפנים” היה השיר שאיתו פרץ עם תקליט שדרים ראשון אי אז ב־1987, ועל עטיפתו צוירה דמותו של העטלף, היצור המלווה את פרידלנד לאורך כל הדרך. “נקשרתי לחיה הזאת מאז השירות הצבאי שלי”, הוא מספר.

מדוע נקשרת?
“איכשהו אני מוצא הקבלה בינו לביני. חיי הלילה שלו מתאימים לי. דממת השעות הקטנות נתנה השראה ללא מעט מהשירים שלי, אם כי אני גם אחד כזה ששירים עשויים לצאת לו מהשרוול תוך כדי צעידה ברחוב סואן. הבדידות והשקט של העטלף הולמים אותי. גם בין אנשים רבים אני מסוגל למצוא את הבדידות שלי”.

מדבריו של פרידלנד אפשר להתחיל להבין כיצד כל השנים הוא בוחר להסתתר מאחורי שם הסוואה כמו שם להקתו, “תופעת דופלר”, שלדבריו הוא נשאר נאמן לו ולא החליף אותו באחר, כדי לא לבלבל את הקהל. “זה לא שם בדוי”, הוא מוסיף. “יש דבר כזה ‘תופעת דופלר’, שהכרתי כששימשתי כאלקטרונאי בצבא. מדובר בתופעה בתחום גלי האור והקול, שגילה הפיזיקאי האוסטרי כריסטיאן דופלר”.




זה עדיין אינו עונה על השאלה היכן אתה מסתתר כל השנים מפנינו.
“אני לא מסתתר. פשוט לא משמיעים אותי בתחנות הרדיו השונות, כפי שלא משמיעים הרבה זמרים אחרים”.

היכן אתה מופיע?
“הופעת ההשקה לאלבום החדש נערכה בשישי האחרון בבית היוצר בתל אביב, ובה אירחתי את רוני תורג’מן, זמר מצוין”.

ולפני כן?
“ההופעה הקודמת שלי הייתה לפני שנה בתיאטרון תמונע, גם כן בתל אביב”.

מזה לא מתפרנסים.
“למחייתי אני מלחין לפרסומות ושר בהן, גם ממלא תפקידים שונים, כמו פעילות כמוזיקאי מומחה בוועדות של משרד הקליטה, הדנות במוזיקאים עולים. אני גם מלמד אמנים צעירים פיתוח קול והכנה לבמה”.

מדוע אינך פועל ברצף?
“אני מנהל את עצמי. אין מאחורי חברת תקליטים, מנהל ויחצנים. אני לא בטוח שיש מיליוני אנשים שמחכים לשכמותי. יש היום אינפלציה של זמרים. מדי שבוע מגיעים לתחנות הרדיו לפחות 100 שירים חדשים. מביניהם עובדה שאף שיר שלי לא נכנס לפלייליסט בגלגלצ. לכן אני לא רואה סיבה לפרוץ בהופעות בכל מיני מועדונים נידחים, שאליהם יגיעו עשרה אנשים כדי לשמוע אותי. אני לא רואה בזה טעם - לא כלכלי, לא אמנותי”.

דבריך מעוררים מחשבות נוגות.
"לא רק מחשבות. זה גם ניכר בשטח. שנתיים אחרי ‘ליפול על גן עדן’, הוצאתי ב־95’ את האלבום השני שלי, ‘מחליף צבעים’, שאת המיקסים שלו ערכתי באולפן בדנמרק. כעבור עוד שלוש שנים יצא האלבום ‘לאן נעלם ברוך פרידלנד?’ ומאז ועד האלבום החדש, שעליו עבדתי ב־2011, הייתי בהפסקה ממושכת. התהליך התארך מפני שהאלבום הנוכחי נעשה בלי כסף, תוך כדי קבלת טובות מכל מיני אנשים טובים, שהתגייסו בלי לדרוש תמורה. כשאתה הולך על טובות, שום דבר לא יעזור לך אם תנסה למהר”.

“רק מילים טובות"

לא מעט שמות נוצצים נקשרו במרוצת השנים ל”תופעת דופלר”. כיום, ההרכב סביב פרידלנד כולל את רונן זל אשר על הגיטרות, גיל מלמוד (שמגיע להופעות ולחזרות מכפר גלעדי), המתופף ג’קי שרגא ובעיקר הקלידנית המלווה של פרידלנד מאז שנת 1990, תמר כספי־אשל, מנצחת מקהלות וחבורות זמר, שבאלבום הנוכחי מפליאה לשיר איתו בדואט את השיר “מלאך”.

מדוע חדלת לייצר להיטים לזמרים אחרים?
“זה היה עניין של תקופה. פרצתי לתודעה עם להיט גדול, שמשך להיטים נוספים. בתוך שנים אחדות הפניות הפסיקו להגיע. המציאות השתנתה. הכל נהיה מפוזר כזה. והרבה זמרים כותבים לעצמם, מחוץ לסגנון הים־תיכוני”.

אתה מנסה להציע?
“לשם מה להציע, כדי להידחות? אני לא רודף אחרי אנשים. במקביל אני גם לא מכוון למגירה וכותב רק כשצריך. זה פחות בוער בעצמותי לכתוב כדי להתפרסם מאשר בתקופה שבה הייתי צעיר יותר ואולי ניסיתי לכבוש את העולם. התהילה לא מעניינת אותי כבר”.

עד כמה לא מעניינת? לדבריו, הופיע בלא מעט פסטיבלים בחו”ל, גם שפט בהם. ובתקשורת? - יוק. אף לא מילה אחת. “גם אם הופעתי בפסטיבלים באצטדיונים בעולם, מקזחסטן עד צ’ילה, לפני קהל של רבבות, מה יצא לי אם אפרסם את זה כאן?” הוא תוהה.

פרידלנד נשוי למרב והם הורים לשניים - ניתאי (13) ושירה (7). מרב היא אנליסטית בחברת ביטוח, והיא מעין עוגן יציב על רקע טלטלות עולם הבידור שבו מתנהל פרידלנד. “הגעתי למשברים כלכליים ונפשיים, שבהם אם לא היה לי עוגן, מי יודע לאן הייתי מגיע”, הוא אומר בגילוי לב.

מילה על נינט טייב?
“למה רק מילה? הרבה מילים טובות. הביצוע שלה ב’כוכב נולד’ ל’מקיץ אל החלום’ הקפיץ לי את התמלוגים”.