"פסטיבל "מדרום", שמתקיים באופקים זו השנה השמינית ברצף, נפתח היום ומתיימר להציג תוכן אמנותי ייחודי, עכשווי, מחובר ומשקף את העיר, את תושביה ואת הקהילות המרכיבות אותה. אירועי הפסטיבל יתקיימו השנה בסימן גבולות ופריצתם, בהשתתפות יוצרים מכל הארץ וכמובן מאופקים.

הפסטיבל מלא באנשים יצירתיים ובדמויות מסקרנות. מעניין במיוחד הוא הסיפור של לביא זיטנר (38), שיציג את המופע שלו – "אוטו־בית".

הסיפור של זיטנר חריג בכל קנה מידה. לפני שנה וחצי החליטו השחקן לביא ("משפחה וחצי", "החבר'ה הטובים", "שירות חדרים", הסרט "רוק בקסבה" ועוד) ושירי אשתו לעזוב את החיים הבורגניים בתל אביב ולעבור לגור במשאית. היא משמשת להם ולשני ילדיהם לבית, וגם נוסעת כשצריך.

מה גורם לזוג תל־אביבי לרצות לגור במשאית?

"לפני שנה וחצי אני ואשתי החלטנו לעשות שינוי ולצאת מהקופסה התל־אביבית. הזרעים נבטו במחאה החברתית ב־2011, שבה היינו מאוד פעילים. חיפשנו אלטרנטיבות מחוץ למערכת ה'נורמלית', וזה הבשיל בעקבות שנה לא קלה שעברה עלינו. מצד אחד, נולדה בתנו הגדולה, רננה. מצד שני, חווינו אובדן במשפחה - אביה של אשתי נפטר. החלטנו שאנחנו צריכים לצאת למסע שיעורר אותנו קצת. ההתחלה הייתה קשה מאוד. גם כשאתה עובר לדירה אחרת באותה עיר, אתה צריך להסתגל, שלא לדבר על בית קטן שנוסע ממקום למקום".

לביא זיטנר מופיע. צילום: דניאל אלאור 666לביא זיטנר מופיע. צילום: דניאל אלאור 666


באילו קשיים נתקלתם?

"להיות עם הילדים 24/7 בחלל קטן. היו גם הרבה בעיות במשאית, שלאט־לאט התחלנו לפתור. הפכתי מאיש תיאטרון לשיפוצניק. היו הרבה רגעים קשים ששאלנו את עצמנו: בשביל מה אנחנו צריכים את כל זה? מה היה לנו רע?"'.

למה דווקא משאית?

"יש לי פֶטיש לאתר 'יד 2'. אני אוהב לשוטט בו ולראות דברים ישנים שאני יכול לשפץ. בשיטוטיי גיליתי אוטובוס אספנות, והיה כתוב שהוא מגולף ומוכן לשמש כאוטובוס מגורים. ככה נולד הרעיון. המשכתי לחפש אוטובוסים וקרוואנים, ובסוף נפלתי על משאית. היא הייתה מוכנה למגורים ושיפצנו אותה לצרכינו. אפילו השתתפנו בתוכנית של מושיק גלאמין, שבא לעצב לנו את המשאית".

איפה חונים עם המשאית?

"יש פארקים שמיועדים לכך, אבל הם מאוד יקרים. אנחנו לא חונים בעיר, כי זה לא מעניין אותי לגור בעיר. אני חונה בטבע, או במשקים של אנשים שמארחים אותנו. בכל שבוע וחצי־שבועיים אנחנו זזים".

במופע "אוטו־בית", משמיע לביא את הסיפור האמיתי של משפחת אמנים שחיה במשאית ונודדת ברחבי הארץ, באמצעות טקסטים, צלילים, שירים, צילומים וסרטונים. "אני שמח שאפשר להפיץ את הבשורה שאפשר לחיות אחרת, כי אני אקטיביסט בנשמה", אומר זיטנר וממשיך לגולל: "התחלתי את המופע בתיאטרון חיפה, שהיה הבית השני שלי. מאז המופע משתנה בהתאם לזמן ולמקום. זה מופע ריאליטי על הבמה. אני מקרין תכנים על המשאית, ומוסיף דמויות אם צריך. המופע הוא בשיתוף הקהל ואני מרגיש שאני מארח אנשים בבית המתגלגל שלי - בשיחה, בנגינה, וגם עם תה וקפה".


תגיד, לא צפוף במשאית?

"הפנים והחוץ מתערבבים. אין צפיפות, כי כל העולם הוא החצר שלך. אנחנו בעיקר בטבע, אני, אשתי ושני ילדיי. אני מסתכל על היתרונות, והיתרון הכי גדול הוא האומץ לעשות שינוי, לראות דברים אחרת. אני מאמין שהמגורים במשאית גורמים לנו לחוות את החיים בצורה בהירה וחזקה, ולא בתוך שגרה מרדימה".


יש איזשהו דד־ליין לחיים במשאית?

"אנחנו עכשיו לקראת ילד שלישי, אז דברים משתנים, וסביר להניח שנחזור מתישהו לבית נורמלי. אבל זה לא משנה אם אחיה על גלגלים או לא; אני רוצה לחיות שונה ולאתגר את עצמי, לחיות איך שבא לי. יש תקופות שמשאית היא הפתרון, ואולי הדבר הבא יהיה בית מבוץ או להיות חלק מקהילה מסוימת".


פסטיבל "מדרום", 9־11 במאי; "אוטו־בית", 11 במאי, שישי, 13:00, אופקים