13 שנה אחרי ביקורה הקודם בישראל, להקת המחול "אטרבלטו" האיטלקית חוזרת. והפעם עם המעדן הבימתי "אנטיתזה", הכולל שלוש עבודות של שלושה יוצרים מובילים: "14:20’’ של ייז'י קיליאן ההולנדי; ״אנטיתיזי" של אנדוניס פוניאדקיס היווני; ו"זאב" של חופש שכטר הישראלי (שיוצר בלונדון). "יחד עם האופרה בחרנו את הזרמים הכי בולטים של המחול העכשווי בעולם כולו", אומר עופר זקס, המפיק והמנהל האמנותי של המופע שעולה במסגרת סדרת מחול במשכן.

הסיבה המרכזית להתרגשות של זקס נעוצה במאסטר קיליאן מהולנד, או "המאסטר של המאסטרים", לדברי זקס. בעבודה הייחודית והחושנית שלו, "14:20" (כאורך היצירה), הוא מתייחס לזמן, חיים, מהירות, אהבה וזקנה. קיליאן רואה בלידה ובמוות את האירועים הכי דרמטיים במסלול חייו של אדם, ואת יכולתו לקבוע ביניהם את יחסו לסביבה.

ב"אנטיתיזי" מחפש פוניאדקיס הפכים וניגודים כמו מקומי וגלובלי, איטי ומהיר, גברי ונשי, מופשט וקונקרטי. "יצרתי את היצירה על בסיס מאבק בין חיפוש אחר היופי של העבר למציאות של ימינו - נסערת, דינמית, לא ודאית ואלימה", אומר פוניאדקיס.

הכוריאוגרף הישראלי, חופש שכטר, הנחשב כיום לאחד הבולטים בעולם המחול העכשווי, פותח את הערב עם "זאב" התמציתי, העוצמתי והחווייתי. התנועה הפראית של רקדניו מזכירה את ה"גראנד פינאלה" שהעלה כאן לאחרונה וזכה לביקורות אוהדות. "ריקוד הוא כמו חלום. כשאתה מתעורר, אתה לא יכול להסביר איך ומדוע התרחשו מחשבות ודברים מסוימים, ומדוע הם התרחשו בצורה מדויקת כזו", מרחיב שכטר.

"דווקא בעידן שלנו, שבו הכול וירטואלי, או דרך המסך, לראות את הרקדנים הללו על הבמה, מזיעים ונושפים, זאת חוויה בלתי רגילה, שמחזירה לבסיס האנושיות שלנו", מתמצת זקס את החוויה.

3־1 בינואר, בית האופרה, תל אביב; 4 בינואר, אודיטוריום חיפה; 5 בינואר, תיאטרון ירושלים