ש לה הכל - יופי, אינטליגנציה, רזומה, אהבה. כולם יודעים מי זו ענת עצמון, אבל אף אחד לא באמת מכיר את ענת עצמון.

אין לה בעיות עם הפפרצי שמחבבים אותה ואת בן זוגה, דני סנדרסון, אבל היא מקפידה לא להתערטל נפשית. קשה לה לצאת מגדרה כדי להשיג את שחשקה נפשה בו - תפקידים נוספים בקולנוע או בתיאטרון. ולמרות הכל, היא אוהבת אנשים ואוהבת לגלם אנשים.

עכשיו עצמון משתתפת בסדרה חדשה בערוץ הראשון, ״איפה אתה חי?״, סדרת דרמה המגוללת את סיפורה של משפחה בוכרית. יחד איתה מככבים עדי הימלבלוי, טוביה צפיר, רבקה מיכאלי, לירז צ׳רכי, יגאל עדיקא, גאלה קוגן, חן ורונן דוידוב ועוד. הפרק הראשון ישודר הערב (חמישי, 21:00).

הסדרה, בת שמונה פרקים, עוסקת בקונפליקט בין עבר ועתיד, בין מסורת וקדמה, בין הגשמה עצמית וערכי המשפחה, בין קהילה בוכרית שרק רוצה לשמור על החיים שלה כפי שהיו בבוכרה שבאוזבקיסטן, ובין הדור החדש של אותה קהילה שרוצה לבנות לעצמו חיים חדשים במדינה החדשה.

את עצמון, 56, גרושה וחיה בזוגיות עם דני סנדרסון, אין באמת צורך להציג. כיום היא משחקת ב״המקווה״, הצגה של תיאטרון היידשפיל, ועסוקה בסיבוב הופעות של ״פנים לאהבה״, מופע שירים וסיפורים יחד עם המוזיקאי רמי הראל.

המופע, פרטי של שניהם, מורכב משירים ומרכילויות קטנות על יוצרים גדולים.

כשאני אומרת לה שהיא נראית כמו מישהי שלא משנה מה קורה, תמיד טוב לה, עצמון צוחקת. ״החזות מטעה, את יודעת״, היא אומרת. ״יש לי רגעים טובים ורגעים רעים, לא הכל שחור ולבן. כשלא טוב לי, אני פשוט מתחפרת. אבל אני אוהבת אנשים ולהקרין טוב, שמחה. סך הכל אין לי על מה להתלונן, הכל יחסי. מה זה רע, שקמתי עם חצ׳קון בבוקר או שחברה שלי מאוד חולה? אמרו לי פעם שאני כמו חתול, לא משנה מה - אני קמה על הרגליים. אני נלחמת, לא מוותרת, כמו שמשון הגיבור״.

כשאני מנסה לדלות ממנה פרטים על תקופות רעות יותר בחייה, היא מסרבת להיכנס לפרטים ומסתפקת במשפטים כמו ״בין אם לא הסתדרתי עם גבר, או עבודה, היו דברים שיעכבו אותי״.

על הקריירה שלה היא אומרת: ״המסלול שלי באופן כללי הוא לא בדיוק רגיל. התחלתי בתיאטרון צה״ל, אחר כך קולנוע, אחר כך בכלל הלכתי ליידישפיל, עשיתי תקליטים. היו הרבה הרמות גבה לגבי המהלכים שעשיתי בקריירה שלי. נכון שהיום אני עובדת לא מעט, אבל הייתי רוצה לעשות יותר קולנוע, טלוויזיה, תפקידים בתיאטרון הרפרטוארי״.

ויש גישושים?

״יש כל הזמן, יהיה, אני יודעת. אני לא דחפנית גדולה. אני מאוד אוהבת שמחזרים אחרי״.

דיווה?

״זה יכול להיראות ככה, אבל אני רואה את זה כחולשה, לא כדבר חיובי. הייתי רוצה להיות יותר פושרית, ולהידפק על דלתות ושולחנות. אני ביישנית, לא נעים לי. אני תמיד מסתכלת על סיפורים של גילה אלמגור שמספרת איך היא התקשרה 20 פעם עד שהשיגה תפקיד״.

מה את אוהבת במקצוע שלך?

״הכיף בקצוע שלי הוא גילום דמויות שונות ממני. לספר סיפורים אחרים, כמו ב׳מקווה׳ שגילמתי חרדית עם סוד, עשיתי הצגה על עולה חדשה, ניצולת שואה״.

והיידישפיל?

״אני משחקת שם, זה מפעל שהקים אבי, והוא חובק עבר, הווה ועתיד״.

יכול להיות שהעיכוב הזה בקריירה, אף על פי שאת עושה לא מעט, הוא כתוצאה מהתפקיד המיתולוגי באסקימו לימון שאולי עשה לך עוול?

״זה מתחלק לשניים. מצד אחד, זה הביא אותי לתודעה, אבל מצד שני - היה חוסר פרופורציות בטררם סביבי. נבחנתי במיקרוסקופ, לא שפטו אותי כשחקנית שצמחה לאט לאט. התהליך היה הפוך. קודם התפרסמתי ורק אחר כך הייתי צריכה להוכיח את עצמי. לאורך כל הדרך לא ויתרתי, ועשיתי מה שאני רוצה. נלחמתי נגד הזרם. נלחמתי בבלתי צפוי״.

הרווחת או הפסדת?

״לעולם לא אדע מה היה קורה אם זה היה מתפתח אחרת. זה כמו ששואלים אותי איך זה עם אבא שחקן, מאין לי אחרת?״

אם שחקנית צעירה עומדת היום בפני הדילמה שעמדה בפנייך אז, לשחק בעירום או לא, מה היית מייעצת לה?

״זה תלוי, כמובן, בתפקיד. אם העירום עדין ונחוץ לסרט, אני לא רואה בזה פסול. אבל עירום לשמו זה לא מומלץ ולא כיף, במיוחד אם יש לך תוכניות להיות אמא״.

היית עושה היום עירום?

״סיכוי קלוש. צריכה להיות סיטואציה ספציפית. מקווה שלא אצטרך לעמוד בפני הדילמה הזאת״.

מתלבשים יפה לגינה

עכשיו גלי מה לך, אשכנזייה גאה, ולסדרה על משפחה בוכרית?

״אנחנו פה כדי להתמזג, זה הדבר היפה בעם הזה. יש לי רק תפקיד אורח קטן. וחוץ מזה עובדה שהולדתי את ילדיי עם בעל ממוצא מרוקאי, כך שרציתי לצבוע אותם בצבעים מעניינים״.

ספרי קצת על התפקיד.

״בסדרה אני מגלמת את האמא המעצבנת של עדי הימלבלוי, אמא דחפנית פולנייה שרוצה להיות שחקנית, עם הרבה דאווין של שחקנית פומפוזית. זה היה לי משעשע לעשות את זה, כי אני ממש לא אמא כזאת. אני מעולם לא דחפתי את ילדי לכיוון של משחק, לא לוקחת אותם לאודישנים ולפסטיבלים אפילו. למרות שרשמתי אותם לבתי ספר לאמנויות כי יש להם כישרון. אני לא רוצה, אפילו באתי למורה למשחק של הבן שלי והתחננתי לפניה, 'בבקשה תגידי לי שאין לו כישרון'. זה מקצוע שתלוי בכל כך הרבה דברים חיצוניים״.

הייתה ביקורת שפגעה בך עד העצם?

״בהתחלה הביקורות פגעו יותר, עם השנים למדתי לתפוס מרחק, לטוב ולרע. יש שאני לא תמיד מסכימה עם הביקורות. מקבלת ומנסה להאמין שביקורת צריכה להיות בונה״.

כשאנחנו מדברים על מערכת היחסים שלה עם בן זוגה, היא נזהרת שלא לדבר בשמו.

אז מה משך אותך אליו?

״אני יכולה לומר לך שמה שנתן סיפתח גדול להתאהבות הייתה השיחה שקלחה, העובדה שאנחנו מדברים ומדברים. אנחנו רואים את העולם בראייה דומה. קראתי איפשהו שמה שחשוב בזוגיות זה יכולת הדיבור. זה מפתיע, כי אתה חושב שמה שחשוב בהתאהבות זה המראה, הריח, ולא, הדיבור זה הדלק לקשר ארוך. וגם המסקנות שבאים איתן לפרק ב'. זה קודם כל לא לדרוש ולא לצפות. אצלי זה לא תמיד היה כך. פעם יכולתי לחשוב שמגיע לי. לא, לא מגיע לך כלום״.

ולא מפריעה לכם העובדה שהקשר הוא כל כך מסוקר, ומצולם על כל שעל?

״לא, אז מתלבשים לטיול בגינה קצת יותר יפה. אני יכולה להגיד לך שאני לא עושה מזה עניין, אם לא מגזימים. להיפך, אנשים רואים אותנו יחד ומחמיאים לדני על המוזיקה ומרעיפים אהבה, או שמחמיאים לי על משחק בהצגה״.

והתדמית של כל אחד בתקשורת לא היתה בשלב ההתאהבות?

״פעם שמעתי משפט מידידי, יהונתן גפן: 'התדמית היא התרמית'. כשנפגשים עם בן אדם, נפגשים עם האדם, לא עם התדמית. כל הדמויות האלה, הבועות, זה שטויות, זה לא נכון. למרות שנכון שכשפגשתי את דני מאוד עזרה לכימיה שלנו העובדה שאני מאוד אהבתי את המוזיקה שלו. זה בהחלט פיתה אותי״. •