״מאלדר, זו אני, אתה מוכן?״ (ג׳יליאן אנדרסון פונה בטוויטר לדיוויד דוכובני, 24 במרץ 2015)
לשקוע עמוק בתוך הספה. לחבק בחוזקה את הכרית. לפעור עיניים. לכסוס ציפורניים. להרגיש איך הלב הולם במהירות. לחוש בטיפות זיעה צוננות זולגות במורד הגב. ואז, מתוך המסך שממול, יהדהד לו אות הפתיחה. יהבהב איזה פנס במרחק. מכונית תיעצר בחריקת בלמים. נקישה על הדלת. קולות ריצה. חבטה עמומה. וצרחה תישמע בחלל. האם זה הגיע משם? מאי שם? לא, אנחנו אלה שצורחים. ומזנקים לעבר התקרה. מרוב פחד. או עונג. או טשטוש חושים. מאלדר וסקאלי חזרו אלינו.
האמת נמצאת אי שם, מעבר לקיץ. אחרי תום הצילומים של עונה חדשה לגמרי, סדרת המתח המיתולוגית ״תיקים באפלה״ תפציע בטלוויזיה שלנו לשישה פרקים ותתמוסס לה באטיות כמו חייזר שטובע בביצת אקונומיקה. 13 שנה אחרי שיצאה לגמלאות והותירה אותנו גלמודים, נואשים ומסתפקים במועט (בואו לא ניזכר בסרט ההמשך מ-2008, למשל), דיוויד דוכובני וג׳יליאן אנדרסון, מבוגרים יותר, מנוסים יותר, ויש שיאמרו יפים יותר, ישובו להציל את העולם מפני
אלה הזוממים להשמידו ואולי סוף סוף יפענחו כמה תיאוריות קונספירציה מטרידות.
הנה 10 סיבות טובות מדוע אנחנו רוצים כל כך ש״תיקים באפלה״ תחזור אלינו:
1. בגלל המתח המיני
ב-1993 הייתה ״תיקים באפלה״ סדרה פורצת דרך. פוקס מאלדר, הסוכן הציני, הגברי, ייצג את החלק שבנו שמאמין לכל, כולל עב״מים, ערפדים, חייזרים ושלל יצורים בלתי מתקבלים על הדעת. בעוד שדיינה סקאלי (ג׳יליאן אנדרסון), הג׳ינג׳ית החדה, הנחושה, שיקפה את ההיגיון, את השאיפה לרציונליות בכל עת ובכל מצב. הגישה השונה לעולם יצירה מתיחות בין השניים, גם משום שמאלדר היה בטוח, בצדק גמור אגב, שסקאלי עוקבת אחריו. אבל קשה היה שלא להבחין במראה המצודד של שניהם. אנדרסון הייתה רק בת 25 ודוכובני 33. את המתח (המיני) אפשר היה לחתוך בסכין.
הצופים השתוקקו כמובן שמשהו יקרה ביניהם, רצוי שגם במציאות, ולפני שלוש שנים היה נדמה שקיבלו את מבוקשם, כשאנדרסון נפרדה מבן זוגה מארק גריפיתס, ומי אם לא דוכובני השרמנטי, נטול טיאה ליאוני, אוזכר כחבר החדש שלה. האם הפעם, אחרי שבסרט הקולנוע כבר היו לזוג נשוי, הסקס יהיה חלק מרכזי ועקבי בחיבור בין השניים? השמיים לא יכולים לחכות.
השתבח עם השנים. דיוויד דוכובני ב"קליפורניקיישן". צילום: באדיבות הוט
2. בגלל דיוויד דוכובני
הוא כבר בן 55, למען השם. ובכל שבע העונות של הסדרה הסקסית, השנונה, הפרועה לעתים, ״קליפורניקיישן״, הוא רק הלך והשתבח. גם במשחק וגם במראה. רק נזכיר שדוכובני החל את דרכו כסוכן שנוהג ללבוש בגדי נשים בסדרה האלמותית ״טווין פיקס״ וכמספר נוכח בסדרה הסמי-אירוטית ״יומן הנעל האדומה״.
באמצע העשור השישי לחייו, רעב ובהיר, אחרי שעזב את הסדרה בתום שמונה עונות, מותר להניח שהדמות של מאלדר תהיה עמוקה יותר, מרובדת יותר, מציעה להביט בצדדים חדשים שלא הכרנו, כמו גם קמטים נוספים שרק יהפכו אותו לאנושי יותר ומושך יותר, ראו הוזהרתן. כן, גם את, סקאלי.
3. בגלל ג׳יליאן אנדרסון
האישה שהוכתרה ב-96' כסקסית ביותר בעולם, לא פחות, היא כיום אישה בשלה מתמיד, יפה מתמיד ומוערכת מתמיד על תפקידה כקצינת המשטרה סטלה גיבסון בסדרה הבריטית המשובחת ״The Fall״. היא עצמה הגדירה את גיבסון כנשית הרבה יותר מסאקלי. למיני סדרה שתצולם בקיץ היא מגיעה אפוא בטוחה יותר, נינוחה יותר ומשפיעה יותר.
4. בגלל דמויות המשנה
מתגעגעים לוולטר סקינר הקשוח, שהיה זה שפיקח על מאלדר וסקאלי? האם ג׳ון ג׳יי דאגט ישוב ויפריע למאלדר? מי תהיה מרגיזה כמו מוניקה רייז המאמינה? ואלו דמויות יהיו מפתיעות, או מרתיעות, כמו מיסטר איקס, גרון עמוק, האיש בעל הציפורניים המטופחות, שלא לדבר על העננה המובטחת בתוך דמותו של האיש המעשן, שהכיר, לפני שנים, את אביו של מאלדר. ובכלל, האם נקבל מתח מיני בין סקאלי ומאלדר לנשים ולגברים שונים, לאו דווקא בסדר זה?
5. בגלל הטכנולוגיה
פייסבוק. טוויטר. אייפון. אינסטגרם. יוטיוב. כל אלה לא היו קיימים ב-1993, ואף לא ב-2002, אחרי שהסדרה נפחה את נשמתה. מעניין להבחין כיצד, אחרי ששרלוק הולמס כבר עדכן את עצמו לדעת בסדרת המופת הבריטית (ד״ר ווטסון אפילו פתח שם בלוג), ישתמשו צמד הסוכנים הנועזים בכל אותם אינסטרומנטים, גאדג׳טים ורשתות חברתיות כדי למצוא את מה שמסתתר מאחורי מסכים של תודעה. ואיך יופיעו. ובאילו תחפושות. האם ידעו להיות בלתי נראים? מתוחכמים מאויביהם המשוכללים עוד יותר?
6. בגלל התסריט
כמה מהפרקים של ״תיקים באפלה״, סדרה עתירת פרסים, הוכתרו כרגעים גדולים ומשמעותיים בתולדות הטלוויזיה האמריקאית. מה הפלא אם נזכרים שבצוות הכותבים היו כישרונות ופיגורות כמו הווארד גורדון ואלכס גנזה, שביצעו את ״הומלנד״, ווינס גיליגאן, יוצר ״שובר שורות״, האחראי גם ל״סמוך על סול״ העדכנית, היה מפיק ובמאי בסדרה.
להפחיד זו אמנות. לא די בדמויות כעורות מבחוץ, או גרוע מכך מבפנים, וגם לא ביצורים שעדיף להימנע מהם בסמטה צדדית ואפילו לא ברחוב ראשי. תסריט טוב באמת הוא כזה שמאגד את כל הרציחות, האיברים, הפחדים וחוסר הידיעה למהלומה מטווחת היטב שמטלטלת את התודעה ומבלבלת את הצופה.
בשלה מתמיד, יפה מתמיד ומוערכת מתמיד. אנדרסון. צילום: רויטרס
7. בגלל הצרחות
רשימת מלאי מהפרק הרביעי בעונה השלישית (״מנוחתו האחרונה של קלייד ברוקמן״): מגיד עתידות שמנבא מוות. גופה בפח אשפה. עוד גופה בבוץ מתחת לגלגלי מכונית. מישהו חותך למאלדר את הגרון (טוב, זה רק בדמיון). סקאלי מחסלת רוצח. והחוזה מתאבד. וזה, אתם מבינים, רק בפרק אחד. הצרחות הן פורקן פיזי. הרגע שאחרי הוא החיוך של שביעות הרצון. אם אני יכול לנחש, צפויים לנו, בסדרה שנכתבת בעשור השני של המאה ה-21, לא מעט רגעים כאלה, מבהילים ומבעיתים מתמיד.
8. בגלל החייזרים
יותר מדי סרטי פרודיות, סדרות מצחיקות בטלוויזיה, ובמיוחד חוסר השראה בכתיבה הפילו עלינו, או הטילו לעברנו, שלל חייזרים נחמדים, טורדניים, מעצבנים, קשישים, מוכרים מדי, עלובים מדי, שלא באמת עשו עלינו רושם. דווקא השקט מקפיא הדם, ההיגיון שאולי נמצא אי שם, יכול להחזיר לחייזרים את כבודם, אחרי שהערפדים תפסו את מקומם בסדרות נעורים מדממות.
9. בגלל שזה מופרך
עבור רבים, הכיף האמיתי ב״תיקים באפלה״ היה אותו רגע שבו עולות כותרות הסיום, הגוף מאבד בבת אחת את המתח שהיה אצור בו והזיכרון מאותת לנו, רק כדי להרגיע אותנו, שזו רק סדרת טלוויזיה, שהדמויות בהפיקטיביות, שהאירועים מעולם לא קרו, שכל היצורים המבהילים הללו, שעלולים לחדור לחלומותינו ולהפוך אותם לסיוטים, אינם קיימים, ושהסיפורים, שנראים לפתע כל כך הגיוניים, על עברה של אמריקה, אינם אלא בדותות. או שלא?
10. ובגלל הפרודיות
בדצמבר 2014, שלושה חודשים לפני הבחירות, אחרי שחברו להם לצוות על, הרצוג ולבני היו לפתע מאלדר וסקאלי שלנו. נועזים, נחושים ומשחרים לקרב. מישהו אפילו ערך השוואה מפורטת, כמעט אמינה, בין שני הצמדים. רק שפה זה לא הוליווד. ושם, בטלוויזיה, כותבי מערכונים, סטנדאפיסטים ותסריטאים של תוכניות אירוח כבר מחככים את ידיהם בהנאה ומוכנים לפרק הבכורה, שבוודאי יספק להם שלל התבטאויות, יציאות, טיפוסים וסצנות שעליהן ובגינן יוכלו להשתולל, להצחיק ולהגחיך לדעת. הרי דוכובני עצמו דובב את מאלדר באחד הפרקים של משפחת סימפסון, סדרה שכזכור עדיין חיה וקיימת. גם שם אולי מחכים לאות הפתיחה, כדי להריץ עליו איזה פרק. או יותר.
״אנחנו זקנים, אין לנו אנרגיות לעונה מלאה״ (דיוויד דוכובני כבר מתבכיין)