“חיים חדשים", רשת, ערוץ 2, מוצאי שבת

חיים חדשים", תוכנית הריאליטי החדשה של ערוץ 2, עושה פרצוף של תוכנית מכובדת. כאן לא “הישרדות" או “האח הגדול". לא דוחסים כמה טיפוסים קצת עקומים לבית ונועלים את הדלת. לא יוצרים סיטואציית חיים מזויפת. כאן רחמנים וקשובים, הולכים אל הבטן של עם ישראל. אל הצרות שהוא מכיר וחווה בעצמו.

למשפחת אבא מתל אביב, מיקי וענת, אין כסף. יש, אבל לא מספיק. שניהם עובדים אבל כמה שהם מתאמצים, האובר גדל במהירות מפחידה. יוקר המחיה, שכר הדירה, בטח שקל להזדהות עם משפחת אבא. אצל מי האובר לא גדל? מי לא מרים טלפון להורים מדי פעם בתחנונים שיציפו אותו מעל המים?

ואחרי שהגדרנו את הבעיה (האנושית), מגיע הזמן להשתעשע במשפחת אבא. מכניסים אותם למשאית הובלות, אומרים להם תגידו ביי ביי למקצועות שלכם - גרפיקאי עצמאי ומנהלת שיווק בעיתון - והיידה, מבית בקומת קרקע בתל אביב עם חצר וגינה אתם עוברים לדירה בבניין קומות בקריית מוצקין. וגם עבודות חדשות אנחנו מסדרים לכם, בובות נחמדות על חוט שכמוכם.

ומשפחת אבא מסכימה. לפחות לעשות את הניסוי הזה למשך שבוע. תהרגו אותי, איך זה שיש אנשים שמוכנים להשתתף ככה בתוכניות טלוויזיה. מילא חולי פרסום, כאלה שחושבים שיהיו יותר מאושרים אם יראו אותם על המסך - לאלה תמיד חשבתי שאפשר לסייע בעזרת טיפול רפואי מסור.

אבל משפחה שפויה יחסית, אינטליגנטית יחסית, כמו משפחת אבא, אבא מיקי, אמא ענת ושלוש הבנות, ללכת ולהתפשט ככה מול המסך, על כל הקושי, הוויכוחים, למה הם עושים את זה? מה מניע אותם לעשות את זה? מישהו יכול להסביר למה הם מסכימים לעשות את זה?

אבל כך או אחרת, הם מסכימים לעשות את זה, ויש חברת הפקה שבאה עם הרעיון ורוצה לצלם אותו, והנה לכם תוכנית ריאליטי. עוד תוכנית ריאליטי. תהיו בטוחים שברגעים אלה ממש יושבים מאות חכמים בלילה ומנסים להגות את רעיון הריאליטי הבא - דוחה יותר או פחות, והוא יהיה דוחה, שלא יהיה לכם ספק בכך, ועוד שנה פחות או יותר נראה אותו על המסך. תמיד יהיו די מוזרים שיסכימו לעשות את זה.

תמיד יהיו מוזרים שיסכימו לעשות את זה. יוצרת "חיים חדשים", ציפי ברנד. צילום: יח"צ

בר רפאלי מתחתנת

מדינה שלמה התחרפנה. כל יום פרטי פרטים בכתבות בתקשורת: איך תיראה ההזמנה, מי הוזמן, מי לא הוזמן, מה אומרת הסבתא, מה תגובת הכלב, מה קרה במסיבת הרווקות, מה לא קרה, מה יקרה. וואלק, די! את מי מעניין כל זה? מה הכמויות האלה? אפשר לחשוב שראש הממשלה מתחתן (שוב).

ביום שישי שעבר נשבר השיא עם הדיווח על כך שהמרחב האווירי מעל אזור הכרמל, שם תתקיים החתונה, ייסגר ביום האירוע כדי למנוע גודש, סכנת התנגשות באוויר, וכמובן הפרה של זכויות צילום האירוע שנמכרו מראש. כלומר, אם פרצה דליקה בכרמל, או חדר מל"ט של חיזבאללה, או סתם התרחשה תאונת דרכים מרובת נפגעים הנדרשת לפינוי אווירי, ייאלצו כל אלה להישרף ולדמם בסבלנות, עד שבר אמרה איי דו, עדי שבר את הכוס, האורחים רקדו, אכלו את העוף והקינוחים והלכו הביתה עם סידור הפרחים. רק אז יוכלו כוחות ההצלה והביטחון להיכנס לשטח.

ותודה באמת לשר התחבורה ישראל כץ שעזב את כל עיסוקיו כדי להתערב בסוגיה ולבטל את האיסור.

בר רפאלי, אגב, ממנפת היטב את האירוע ומתדלקת את המדורה מדי יום דרך אינסטגרם וטוויטר. זו השיטה המסחרית הקבועה שלה ביומיום, שעובדת ומשמרת את העניין חסר הפרופורציה בה, ולבטח משיגה לה חוזי צילום. אז למה שלא תעשה את האקסטרה מזומנים גם עכשיו, ביום חתונתה?

פלא רק שמוח מסחרי כמו שלה לא מייצר מוצרים נלווים כמו צעיפים עם תאריך האירוע מודפס עליהם, לבנים עם תמונת בני הזוג תחת החופה, וכיו"ב שטויות מייצרות מזומן. הפתאים ממילא אוכלים הכל.

יש לי עניין מסוים בבר רפאלי. אני חושב שמדובר בעניין ממוצע, בריא, של זכר בצביה יפה. לפעמים אני נעצר ליד תמונה שלה, קורא כמה שורות, וממשיך הלאה. לגבי היא אינה מושא פנטזיות. היא כמו פלקט חסר משמעות של שחקנית יפהפייה מהוליווד על עמוד מודעות. הסיכוי שתנטוש את כל הקריירה מאחוריה, ותבוא דווקא לכאן, לדלת הדירה שלי בתחנונים שאכניס אותה לחיי, הוא נמוך במספרים שאפילו המתמטיקה לא חשבה עליהם.

ואגב, אני גם לא מתעלף מבר רפאלי, זאת זכותי, אבל זה סיפור אחר. אז מכיוון שרפאלי לא משוחחת עם עדי הדומע ברגעים אלה ומודיעה לו על החלטתה הנחרצת לעזוב אותו ולעבור להתגורר עמי - כמובן אם אסכים - אני לא משחית זמן ושואף אל הבלתי מושג והבלתי אפשרי וחי בשלום פחות או יותר בקאסטה הנמוכה שלי.

הדבר נכון לשמונה מיליוני האזרחים הנוספים בארץ שאינם בר רפאלי ועדי עזרא, מה שלא מונע מאמצעי התקשורת לדחוף לנו לגרון כמויות פראיות של הזוג העאלק מלכותי, בהנחה שהם מייצגים איזו אגדה שהציבור צורך וזקוק לכמויות ממנה.

זה איננו נכון. זה כבר מזמן עבר את גבול ההפרזה השפויה, ועצם הרעיון לסגור את המרחב האווירי מעל יערות הכרמל במהלך החתונה הוא - אין דרך טובה יותר לומר את זה - שיאו של חירפון לאומי.

אגב, לידיעת כוחות הביטחון, גם אם חוסמים את הכבישים ואת המרחב האווירי, עדיין נותר המרחב התת-קרקעי. מוטב היה שייקחו בחשבון גם את האפשרות שיחידות של חמאס היו חופרות מנהרות בכרמל עד לחופה, שאותן היה מציף ברגע הנכון צבא מצרים שנשכר לטובת העניין הזה בלבד במים מהים התיכון. בהגיע הרגע הנכון, צוללות אישיות שנשכרו מקרטלי הסמים בדרום אמריקה, מאוישות בצלמים מרחבי העולם, עוד היו מפליגות אל מתחת רגלי האורחים ומתוכן היו מזנקים אמודאים ומצלמים, השם ישמרנו, בלי לשלם לבר קומיסיון. על הזוועה הזאת, חשבת, בר?

לאור כל החירפון הזה, הנה התחייבות רשמית מצדי: אני לא צופה. חלקי לא עמכם. כל ערוץ שמשדר ולו צפצוף אחד מהחתונה, על החתונה, מהסבתא של החתונה, מאבד אותי מיד לערוץ אחר. ממני לא תקבלו ולו צפצוף רייטינג בודד. לא סקירה מקדימה, לא בדיעבד, לא במקביל, לא מהאוויר, לא מהצוללת, כלום. נאדה. גורנישט. לא באותו יום, לא בשבוע שאחרי כן. ואני ממליץ לקורא/צופה לנהוג כמוני. לנסות חיים בלי בר רפאלי. בהתחלה יהיה קשה, אבל אחר תרגיש הרבה יותר טוב. אצלי זה כבר עובד מצוין.

איך מוח מסחרי כזה לא מייצר צעיפים עם תאריך האירוע. רפאלי. צילום: אינסטגרם

"וונטוורת'", הוט VOD

באמירה מקדימה, למי שנרגש משלל הכתרים והנזרים שהכתירו בהם את “וונטוורת'" - שישיב את סוסיו לאורווה, כמו שאומרים. אין סיבה להתעלף. אפלה, קודרת, מתוחכמת, מבריקה, "כתום זה השחור החדש" הבאה - הם רק חלק מהשבחים.

אז לא אפלה, לא מבריקה באופן יוצא דופן, בטח לא חדשנית כמו "כתום זה השחור החדש". סדרה. בסך הכל עוד סדרה. על נשים בכלא ונפתוליהן בשקשוקה. בטח לא "אוז".

אם כבר משווים, אז ראוי שההשוואה תהיה הגונה, ו"אוז" לוקחת את “וונטוורת'" בהליכה. סדרה. בסך הכל עוד סדרה. לא רעה, לא יותר. 

בסך הכל עוד סדרה. "וונטוורת". צילום: הוט