הסט של “חוק וסדר: מדור מיוחד" הוא כל מה שאפשר לדמיין, וגם כל מה שלא. האנגר עצום בגודלו שממוקם בצ'לסי פירס, בקצה המערבי של מנהטן. הוא מתפצל לעשרות מסדרונות, חללים, חדרים, אולפנים ואז עוד קצת מסדרונות, חללים, חדרים ואולפנים. גם כעיתונאית טלוויזיה שביקרה על סט אחד או שניים בחייה, לא היה לי מושג שככה זה נראה במציאות - אחרי שאת צופה בסדרה, על כל 16 עונותיה (עכשיו כבר 17), את מגבשת לעצמך איזו תמונה כללית של איך הדברים אמורים להיראות במציאות, כך שברור למדי שבסופו של דבר הם לא ייראו ככה בכלל.

הגעתי לכאן כדי לערוך סיור עיתונאי מודרך מאחורי הקלעים. זו לפחות הסיבה הרשמית. הסיבה הפחות רשמית היא שהגעתי עד הנה כגרופית מושבעת–על–סף–מופרעת של הסדרה, עוד מראשית ימיה על המסך, אי שם בשנת 1999, וכגרופית מושבעת עוד יותר של הכוכבת הראשית, מרישקה הרגיטאי, שמגלמת את הבלשית אוליביה בנסון.
 

“מדור מיוחד" נחשבת לסדרת הבת המצליחה ביותר של ספינת האם המיתולוגית, “חוק וסדר" ולאחת מסדרות הדגל של רשת NBC. היא עוסקת בעבודתם של בלשי המדור המיוחד, שחוקרים פשעי מין, אלימות במשפחה ופשעים נגד קטינים, או במילים פשוטות יותר - את כל הזוועות שיש לניו יורק להציע להם. העלילות מושאלות לא פעם מתרחישים אמיתיים, כל פרק עוסק במקרה אחר, ורשימת הכוכבים האורחים הולכת ומתארכת משנה לשנה (כמעט כל שחקן ושחקנית שתעלו על הדעת קיבלו תפקיד אורח בסדרה, ביניהם גם ישראלים כמו מילי אביטל, אלון אבוטבול ואודיה רש). 
 

בשלב האבולוציוני הנוכחי שלה, “מדור מיוחד" היא בחזקת מוסד טלוויזיוני. אף על פי שבימים אלה משודרת בארה"ב עונתה ה–17 (בישראל משודרת כרגע בערוץ הראשון העונה ה–15), השנה היא בכל זאת קטפה כמה תארים מרשימים: למשל, את טייטל סדרת הדרמה הוותיקה ביותר בפריים טיים, ואוליביה בנסון נבחרה לדמות הטלוויזיונית האהובה ביותר על פי סקר שערכה חברת הבידור TRAILER PARK בספטמבר. נתוני הרייטינג לעונה הזו מרשימים למדי ועומדים על ממוצע של יותר משמונה מיליון צופים לפרק, וזה על אף שהיא מתחרה במפלצות רייטינג כמו “אימפריה" ברשת FOX. ברגע כתיבת שורות אלה, עדיין לא ידוע אם "מדור מיוחד" תחודש לעונה ה־18, אבל הצפי הוא שגם היא, כמו סדרת האם, תשרוד לפחות עד העונה ה–20. 

מכונה משומנת

הביקור שלי נערך שבועות ספורים לפני שההפקה המשומנת הזו, על שלל שחקניה, כותביה, מפיקיה ועובדיה, יצאה לחופשה השנתית שלה. באנגלית הם
קוראים לזה Hiatus, אצלנו זה כנראה היה נקרא פגרה. זו למעשה החופשה הכמעט יחידה של ההפקה, שצילומיה נמשכים כתשעה עד עשרה חודשים בשנה (בתקופת חג ההודיה והחגים הם יוצאים לחופשה קצרה נוספת) וניכר שכולם פה כבר סופרים את הימים.
 

“אני אפילו לא יודע כמה פרקים עוד נשארו לנו לצלם לעונה ה־16, ואז אנחנו מצלמים שלושה פרקים מהעונה החדשה. אני פה כבר ה–ר–ב–ה זמן", נאנח אייס טי, הראפר שאתם אולי זוכרים מלהקת בודי קאונט. הוא מגלם את בלש פין טוטואולה, שועל הרחוב והנרקוטיקה הוותיק, מאז העונה הראשונה של הסדרה. “זה כיף, אל תביני אותי לא נכון. כולם בתוכנית הזו נחמדים, ואני חושב שכשיש לך מספיק מזל להופיע בסדרה שנמשכת כל כך הרבה זמן, היא פשוט מתפקדת כמו מכונה משומנת. כולם יודעים את העבודה שלהם, והכל מתחבר יחד לדבר הזה שאתם רואים על המסך וכדי שתוכלו ליהנות ממנה".

צוות הסדרה, צילום: יח"צצוות הסדרה, צילום: יח"צ

 

איך זה לעבוד באותה סדרה 16 שנה? 

“טלוויזיה היא העסק היחיד שבו אתה יכול לעבוד עד המוות. יש אנשים, כמו ריצ'רד בלייזר שגילם את השותף שלי לשעבר, שהם חכמים מספיק כדי לעצור בזמן ולהגיד, אני רוצה לעצור כדי להריח את הפרחים, נמאס לי לקום בחמש בבוקר ולעבוד בימי צילום של 14 שעות. 16 שנה עוברות ככה. זה מדהים, במיוחד היום, כשאני פוגש אנשים צעירים, בני 18. נפגשתי לא מזמן עם חבר מהזמנים ההם, כשעברתי לעיר וחיפשתי פה דירה, והיינו מסתובבים הרבה. עכשיו יש לו פתאום שני ילדים בוגרים, וחשבתי לעצמי: וואו, זה עובר כל כך מהר. כשאתה צעיר, אתה רוצה שהזמן יעבור מהר, כדי שתוכל להיות מבוגר, לקנות שתייה, לעשות מה שבא לך. ואז פתאום עוברים לך בלוקים של חמש שנים, ואתה אומר לעצמך: מה? לאן זה הלך?".
 

אייס טי הוא כנראה היחיד על הסט הזה שלא מנסה למכור קלישאות, ואומר את הדברים כמו שהם. אחרים יספרו איזו מתנה מופלאה זו לקבל תפקיד קבוע בסדרה ותיקה כל כך, כמה מדהים להיות חלק מזה וכן הלאה. הוא עצמו רובץ על הספה האדומה בחדר ההלבשה שלו ולא מתכוון לצאת מגדרו כדי להיות נחמד או ייצוגי, בטח לא בשביל עיתונאית מישראל. כשאני שואלת אותו אם יש לו תקוות בנוגע לקווי עלילה אפשריים עבור הדמות שלו, הוא מגחך. “אני לא מחבר את מה שקורה כאן למציאות. זו עבודה מבחינתי, ואני לא כותב בסדרה הזו, אז אני לא מגיע בבוקר ואומר: ‘תנו לפין לעשות ככה או ככה'. אם פתאום פין יזכה בלוטו בסדרה, זה לא באמת יקרה לי בחיים. זו רק סדרה. אני בנאדם שאוהב לעשות את התפקיד שלו ואת מה שאומרים לו, וכרגע התפקיד שלי הוא לתמוך באוליביה בתור הבלש השני הוותיק ביחידה ולתת לה גב. 
 

“בשנה הבאה הם יכולים לכתוב את הסדרה כך שלפין יהיו כל מיני עניינים ובעיות, אם זה מה שהם ירגישו לנכון. העניין בנוגע לפין הוא שהוא לא באמת בלש של מדור מיוחד. הוא הגיע מפלילים. בניגוד לאוליביה, שנולדה כתוצאה מאונס והכל אצלה מאוד רגשי, אצל פין זה לא ככה".

אבל בכל זאת, החומרים שבהם הסדרה עוסקת הם לא פשוטים לעיכול.  

“זה נעשה קצת יותר קל. כשרק הגעתי לכאן והתחלתי לקרוא את התסריטים, חשבתי לעצמי ‘וואו'. זה היה חתיכת וואו. גם היום הם מדהימים אותי לפעמים עם העלילות שהם מוצאים. אבל כשאנחנו מצלמים את הסדרה, אני לא מרגיש את זה, כי אנחנו מספרים בדיחות כל הזמן, כולם קומיקאים כאן. זה אולי יהיה ספוילר להרבה מעריצים, אבל אנחנו מאוד מקלילים את האווירה כאן על הסט, ואז כשמדביקים את הכל יחד בעריכה, זה נראה מאוד דרמטי. אני לא מרגיש את זה, עד שאני צופה בפרק וחושב: וואו, זה כבד. יש סיבה לזה שאנחנו מקלילים, דווקא בגלל הנושאים.
 

כשקלי גידיש, השחקנית שמגלמת את השותפה החדשה שלי, הגיעה לכאן, אמרתי לה חד וחלק: תיהני מהקטעים הקלים, מהצחוקים שעושים על הסט, כי תכף תהיה לך סצינה שבה תצטרכי לבכות ולהשתגע. זה מגיע אל כולם בשלב זה או אחר, וחוץ מזה, תזרמי, אל תהיי מפונקת. זה חשוב להיות מסוגל להיות חלק מהדבר הזה, לאף אחד אין סבלנות לדיוות". 

תכנים קשים ואפלים, צילום: יח"צ.תכנים קשים ואפלים, צילום: יח"צ.

 

אין כאן דיוות

אף אחד כאן הוא לא דיווה, אפילו לא מרישקה הרגיטאי בת ה–42, בתה של הכוכבת המנוחה ג'יין מנספילד ושל אלוף העולם המנוח, מיקי הרגיטאי. היא נחשבת היום לכוכבת שנושאת את הסדרה על כתפיה. עד סוף העונה ה–12 היא חלקה את הנטל עם כריס מלוני, שגילם את השותף שלה, אליוט סטייבלר. הסדרה נשענה ברובה על היחסים המורכבים שבין סטייבלר לבנסון, אבל אז הוא עזב ולרגע לא היה ברור אם היא תמשיך. הרגיטאי לקחה את האתגר בשתי ידיים והפכה לדמות המרכזית. לצד ההתקדמות הפיקטיבית של דמותה - אוליביה בנסון טיפסה במעלה הדרגות בעונות האחרונות - גם הרגיטאי עצמה הפכה לאחת המפיקות בסדרה ובפרקים מסוימים, כאמור, גם לבמאית. 
 

“כולנו קצת חששנו בהתחלה", אומר אייס טי. “הסדרה הזו היא מכונה משומנת וקשה לביים אותה. אלה ימי צילום של 14 שעות, קשה לשחק בה, אז גם לשחק וגם לביים אותה? ראיתי במאים מפשלים כאן, לא עומדים בזמנים, לא מצליחים להוציא את השוט כפי שרצו וגורמים להפקה כולה להתעכב ולאחר. ראיתי לחץ. אז דאגתי. אבל היא הייתה מוכנה ועשתה את זה כמו גדולה, וגם היה לנו כיף. אחרי הפעם הראשונה חשבתי, אוקיי, היה לה מזל, אבל אז היא ביימה עוד פרק, וחשבתי שהיא פאקינג משוגעת. ושוב, היא הייתה מדהימה". 
 

למען האמת, הסיקור הזה לא אמור לעסוק בהרגיטאי, אלא בסדרה עצמה, אבל איכשהו קשה מאוד להתחמק מכך. הנוכחות שלה שזורה בכל מקום: היא מגלמת את הבלשית אוליביה בנסון כבר מהפרק הראשון. נכון להיום היא נחשבת לאחת השחקניות המרוויחות ביותר על המסך הקטן - שכרה מוערך ב–800 אלף דולר לפרק. אפשר לזהות את הנוכחות שלה כבר מהשנייה שנכנסים למשרדי ההפקה, הממוקמים גם הם בהאנגר הענק הזה - תמונות חתומות שלה מפוזרות באלגנטיות בכל פינה, ובצדי המסדרונות קולבים ארוכים, מלאי חליפות שאליהן מוצמדת התגית עם השם “אוליביה בנסון". וכך גם בנסון עצמה הפכה לאייקון של כוח נשי (חתולתה השנייה של טיילור סוויפט קרויה על שמה, מה שעזר לה לחלחל גם לתודעה של בני הדור הצעיר יותר). 
 

אף על פי שלא הורשיתי לראיין אותה, מי שכן התראיין, לא הפסיק לדבר עליה. אולי בצדק - הרגיטאי הפכה את הסדרה הזו למפעל חייה ונתנה לתפקיד לזלוג גם אל החיים האמיתיים. כשהיא לא מגלמת את בנסון, היא עומדת בראש קרן הצדקה שלה, JOYFUL HEART, שמסייעת לקורבנות של תקיפה מינית ואלימות במשפחה כבר יותר מעשור. ובשאר הזמן היא מפרגנת לחברים שלה על הסט. כך למשל, חדר ההלבשה של דני פינו, מי שמגלם (זהירות, ספוילר) עד סוף העונה ה–16 את השותף החדש שלה, ניק אמארו, מלא בבלונים בצבעי כחול–אדום–לבן, לכבוד יום הולדתו - אפילו על זה מרישקה אחראית. “כן, פשוט נכנסתי בבוקר לחדר ההלבשה ומצאתי אותו ככה", פינו מחייך. “זו מרישקה". 
 

אחר כך הוא ממשיך לתאר כמה זה נהדר כשהרגיטאי לוקחת לידיה את המושכות בסדרה: “אני מאוד נהנה כשמרישקה מביימת. אני חושב שהיא שילוב מדויק בין בימוי למשחק, הדרך שבה היא מסדרת את הקומפוזיציה של הסצינה ומה שהיא יודעת להגיד לשחקנים כדי להוציא מהם את המיטב שלהם. היא באמת מצוינת בזה". 
 

בדיוק באמצע המשפט הזה נפתחת הדלת לחדר ההלבשה של פינו, ודרכה פורצת מי אם לא הרגיטאי בכבודה ובעצמה, שקפצה לתת לקולגה שלה מתנה ליום ההולדת (הבלונים לא הספיקו). היא לבושה בבגדי אוליביה בנסון, מוכנה לצילומים, מציגה את עצמה בנימוס וקוראת בהתלהבות “ישראל!" כשאשת היח"צ מסבירה את שמי המוזר לאוזן האמריקאית. אחרי 30 שניות היא כבר שוב מחוץ לחדר. מיותר לציין שדופק הלב שלי לא שב לסדרו מאותו הרגע. 

“מרישקה נמצאת ב–90 אחוז מהסצינות בסדרה", אומר פינו. “וכשהיא לא מצטלמת, היא בישיבות הפקה או בדברים אחרים שקשורים לסדרה. איך היא מצליחה גם לגדל שלושה ילדים ולנהל קרן צדקה - אין לי מושג". 
 

כולם, כולל פינו ואייס טי, לקחו חלק בקמפיין NO MORE שיזמה הרגיטאי במסגרת הקרן שלה, להעלאת המודעות נגד אלימות במשפחה. אייס טי, שבחייו הפרטיים דווקא מתנהל הכי רחוק שאפשר מהעולמות האלה ועד לא מזמן כיכב יחד עם אשתו, קוקו, בסדרת ריאליטי טראשית בערוץ E! מסביר שיש מאחורי זה לא מעט היגיון: “מרישקה היא מיוחדת. היא לא רק בסדרה הזו, היא אימצה הרבה מהחלק האקטיביסטי של הסדרה. יש כאן הרבה נושאים שקשורים לנשים. בעיני זו סדרה לנשים בהרבה מובנים. אם לא הייתי בה, אני לא חושב שהייתי צופה בה. זו סדרה שנועדה לנשים, היא על נשים. גברים שצופים בסדרה הזו הם כנראה פסיכופתים שרוצים לחבר את הנקודות". 
 

איך הרגשת כשהיא הפכה פתאום לבמאית? 

“כל מי שיודע משהו עלי, אני מאה אחוז לגבי לעשות מה שאתה רוצה לעשות. בגלל זה אני עושה מוזיקה, בגלל זה אני כותב ספרים. אם יש לכם אופציה לעשות, תעשו, אני תמיד אומר את זה לאנשים. היא רצתה לביים ואני מסיר בפניה את הכובע. לי אין שום רצון לביים את הסדרה הזו, יותר מדי לחץ. הייתי רוצה לביים סרטי אינדי, סרטי אימה, כאלה". 


עדיין אקטואליים

“מדור מיוחד" משתדלת לשאוב את העלילות שלה מתרחישים מציאותיים. בעונה ה־17 אפשר לראות קווי עלילה שמבוססים למשל על הרוצח הסדרתי רוברט דרסט (שעומד במרכזה של סדרת המופת הדוקומנטרית, “הג'ינקס") וגם על משפחת דאגר, משפחת הריאליטי, על 19 ילדיה. נוכחותם המוגברת של כל כוכבי ויוצרי הסדרה ברשתות החברתיות, במיוחד טוויטר, כולל לייב טוויטינג בעת שידור פרק, מוכיחה שיש ניסיון אמיתי לשמור על רלוונטיות ועל אקטואליות.
 

לפחות אחת לעונה אפשר לראות פרק קרוס–אובר עם הסדרות האחרות של האבא הגדול של “חוק וסדר", דיק וולף. נכון לעכשיו משודרות שלוש כאלה - "CHICAGO FIRE", "CHICAGO PD" ו"CHICAGO MD" - כן, זה נכון, וולף העביר את החזית מניו יורק לשיקגו. “מדור מיוחד תמשיך להיות משודרת כל עוד זה יהיה אפשרי פיזית", אמר וולף במסיבת עיתונאים ב–2014. הוא כנראה מתכוון לכך. 
 

הסיור על הסט הוא לא ארוך, אבל בהחלט ממצה: הנה חדר היחידה (או באנגלית, SQUAD ROOM), הנה חדר החקירות. הסט של בית המשפט מפורק כרגע לטובת מטרות אחרות. בקצה השני של ההאנגר יש גם סטים מתחלפים לפי הצורך - גן ילדים (עבור בנה התינוק של בנסון, שהפכה בעונה ה־16 לאמא), מסדרון בית חולים, עוד כמה חדרי חקירות וכן הלאה. כולם כאן לחוצים מאוד לתקתק עבודה, ובווידיאו ויליג' - החדר המרושת מוניטורים שבו צופים בהתרחשות על הסט מפיקים, במאים, תסריטאים וגם עיתונאית אחת מישראל - אסור כמעט לנשום. מוכרחים לשמור על שקט בזמן שהרגיטאי מצלמת סצינה עם ילד–שחקן, ותוך כדי כך גם לא מתאפקת מלביים אותו קצת ולעזור לו. הם חוזרים על הסצינה שוב ושוב, לפחות חמש פעמים, עד שהם מרוצים וכולם פורשים לארוחת הצהריים.

חדר היחידה, צילום: יח"צ.חדר היחידה, צילום: יח"צ.

 

אין ספק, “מדור מיוחד" היא מכונה משומנת ומהוקצעת. עשרות האנשים על הסט יודעים את מקומם ותפקידם וכולם מתזזים בחלל כמו דבורים חרוצות. בכל זאת, יש להם סדרת פריים טיים לייצר על בסיס שבועי. אף אחד כאן לא חושב על היום שאחרי, אם כי זה בלתי נמנע, במיוחד כשהם עומדים בפני סופה של עונה נוספת. “בסוף כל עונה אנחנו חושבים על זה", אומר אייס טי. “למשל בעונה הזו, הייתה לנו בהלה קטנה, כי 'אימפריה' עלתה לאוויר והיא פלשה לטלוויזיה כמו גודזילה. הם חרבנו לנו על הרייטינג לאיזו תקופה, חשבתי לעצמי, ‘לעזאזל, אני צריך לחפש עבודה'. אנחנו בטלוויזיה, טלוויזיה היא לא רק בענייני איכות הסדרה, היא גם בענייני רייטינג, רצועות שידור. יכולה להיות לך סדרה טובה אבל היא תשובץ בשישי בערב ותקבל רייטינג גרוע. היא תשובץ בשלישי בערב ותהפוך ללהיט. זה טיימינג מאוד סובייקטיבי. ואז באמצע הבלגן הוחלט שממשיכים לעונה ה־17. הייתי שמח לראות את הסדרה הזו מגיעה לעונה ה־20. אין לי תוכניות לעזוב אותה. הדבר הרע היחיד שיש בסדרה הזו, הוא שאי אפשר להשתתף בסרטים כשעובדים בה, כי עובדים עשרה חודשים בשנה. אבל באמת, זה החיסרון היחיד שלה". 


״חוק וסדר: מדור מיוחד״, ימי שני ב־23:00, הערוץ הראשון