"מחוברים+", עונה 7, הוט 3


אני לא מקל לרגע בבעיותיה האישיות של טל טלמון. אין ספק שהן מכאיבות לה. אפילו למדתי שג'ורדי קרויף של מכבי תל אביב הוא הטיפוס המבריז. היה חבר של טל, שהיא שחקנית. זכרתי במעורפל שג'ורדי היה חבר של מישהי בארץ, אבל לא ידעתי ולא התעניינתי של מי. וגם בכלל לא ידעתי שיש טל טלמון בעולם. הנה למדתי משהו. מי אמר שריאליטי זה דבר רע.  

 
וגם למדתי דבר נוסף מ"מחוברים+", עונה 7: שמלאך מסתובב בינינו. אומנם בשר ודם אבל מלאך. רימה היא ללא ספק מלאך. אם הייתה לי אחת שמתגוררת על הווריד, מבעבעת וחונקת מאהבה ומחרדה, כמו רעייתה של רימה, ציפי רומנו, הייתי רץ. רחוק. אל המדבר. אל מעבר לים. לאן את הולכת, רימה (לאמבטיה), למה את לא הולכת, רימה (לרופא), תבדקי שוב, רימה (תעשי פיפי על מקלון בדיקת ההריון). למה, כמה, איפה, שמה - ורימה בסבלנות מלאכית ו/או חמושה בעור בעובי חמישה סנטימטרים מחייכת, אוהבת בחזרה. 

אולי בעצם זה הסיפור של מלאכים: פלדה פוגשת פלדה. עור פלדה אלסטי. הכל עובר על המלאכים והם ממשיכים להישאר רגועים. גם כשדרקון אוהב עם ציפורני פלדה כמו ציפי רומנו מרחף סביב.

המחוברים האחרים, ניר פרידמן ושחר רוזנצוויג, שגרים עם שתי בנותיהם ביישוב חד נס מעל הכנרת, עושים מאמץ לחזור לתל אביב המיתית, המטאפורית. וישנו גם אורן ברזילי ממופע הארנבות של דוקטור קספר, ותומר ירוחם מבית"ר ירושלים והציירת שלו מתל אביב. תל אביב ושוב תל אביב. תל אביב כמושג. תל אביב כטיפוס. תל אביב כקלישאה. "מחוברים+" תקועה שוב בבעיה השגרתית שלה. חיים איכשהו בתל אביב. אנשים שונים שהם אותו איש. 

האתגר הגדול ביותר הניצב בפני מי מהם הוא זה של טל טלמון: האם להתפשט בפני מצלמה? מי יודע, אולי אם גופה העירום יוצג בפני תבל ומלואה היא תיקרא "שחקנית". אולי אפילו ג'ורדי קרויף יחזור אליה. 

רק דנה פאן לוזון חורגת משורת החיילים הממושמעת, מעוררת רצון להמשיך לצפות בה, לעקוב אחר מסעה במעלה העונה. לוזון רבת רבדים, חושבת, אדם בעשייה. בארץ הייתה בעלת מכון פילאטיס. כשבעלה גיא לוזון זכה במשרה נחשקת כמאמן קבוצת הכדורגל הבלגית סטנדרד ליאז', סגרה בכאב לב את המכון ונסעה בעקבות הקריירה שלו. הצורך שלה בעשייה, שאינו מוצא מנוח, הניע אותה לחשיבה ולפיתוח תוכנית הטלוויזיה על נשות הכדורגלנים הנודדות בעקבות בעליהן, שנחלה הצלחה, נרכשה לשידור בבלגיה וגם בישראל (ראיתי. אחלה סדרה). וכשהכל נראה שוב מצפצף ושורק, גיא פוטר וקיבל משרת אימון בליגה השנייה באנגליה.

דנה נקרעת בין הרצון לשמר את הישגיה, לפתח את הקריירה האישית שלה, לבין הצורך לשמר את משפחתה כיחידה נורמלית, ולא ככזו הנזקקת לטיסות כדי להיפגש. הניסיונות שלה לחלוק עם גיא, בעלה, את הדילמה הקשה שהיא שרויה בה, שקולים לניסיונות לדבר עם הקיר. גיא נראה כאדם שאינו בנוי לייצר משפטים ארוכים משלוש מילים. רגשות מבחינתו הם חומרים המתקיימים, כך נדמה, רק על מגרש כדורגל, ואם אשתו נקרעת מבפנים זו בעיה שלה. ממילא הם לא מתגוררים באותה מדינה. במערכה הזו דנה בודדה. הזוגיות בין גיא העצור לדנה היא חידתית ומעוררת סקרנות יותר מכל הקונפליקטים שנראים בינתיים על המסך בעונה החדשה של "מחוברים+". 

ואף על פי כן, ספק אם אפנה זמן במיוחד כדי לצפות בסדרה. אם כבר אתגבר על הסבלנות הקצרה שלי לתוכניות הריאליטי, אתפוס קודם כל את האוטובוס אל "אחותי ג'קי". יש באישה הצעירה הזאת, באופן שבו היא מעמיסה את משפחתה הענקית על כתפיה, משהו שקונה אותי יותר מהשקשוקה של טל טלמון. נפתולי בית שמש מעניינים יותר מנפתולי תל אביב.
 

"פייסבוקיסטן", הוט 8, שבת, 26.3


אתם תאהבו מעט פחות - אולי הרבה פחות - את השיינע אינגלע הזה מארק צוקרברג שלנו, אחרי שתצפו בסרט "פייסבוקיסטן". אולי גם האצבעות ירעדו לכם בפעם הבאה שתיכנסו לפייס. כי אחרי הצפייה אתם עלולים לחשוב שהרשת החברתית הזו, שמאפשרת לכם לשוחח עם החברים והחברות מהיסודי, לצלם ולשגר תמונות בלייב מהטיול בלפלנד, וגם, קצת, אם חפצה נפשכם, להשתובב מעט מחדר השינה, היא מכונה חסרת רחמים שצוברת ואוגרת. וגם אם מעריכי התוכן של החברה - יש מאות כאלה - יצוו עליכם למחוק תכנים כתובים ותמונות, ויסגרו לכם חשבונות, במאגר הפנימי של פייסבוק שאליו אין לכם גישה דבר לא נמחק. הכל נשמר. א שיינע אינגלע המארק צוקרברג הזה שעשה לנו את הפייסבוק.

ולא ליום אחד נשמר המידע, כך לפחות לפי הסרט, אלא לעשרות שנים קדימה. כשאתם מצלמים תמונה ומעלים אותה לדף שלכם, נשמרים באופן אוטומטי אצל האח הגדול פייסבוק המקום שבו צולמה התמונה, המועד שבו צולמה התמונה, ואם תייגתם, נגיד, עשרה חברים המופיעים בתמונה, יוכל האח לספר למי שירצה שאתם ועשרת חבריכם הייתם ביום המסוים, במקום המסוים, שבו, נאמר, נערכה הפגנה פוליטית. ואת המידע הזה, נאמר, באופן התיאורטי ביותר, אם ירצה מי שירצה, אדם פרטי או ממשלה כלשהי, אפשר יהיה חלילה להעביר לו, תמורת, נאמר, תשלום מתאים. א שיינע אינגלע המארק צוקרברג הזה שעשה לנו את הפייסבוק.

פייסבוקיסטן. נסו למצוא את מספר הטלפון של פייסבוק ישראל. צילום: הוט 8

כמובן אפשר להתלונן בפייסבוק על האפשרות לאגירת מידע שעשוי בעתיד ליפול לידיים לא רצויות, אם רק היה יותר ברור איפה ובפני מי להתלונן. לפייסבוק יש שני מטות, באירלנד ובהודו, אבל אי אפשר להיכנס פנימה. יש לה מייל, אבל יוצרי "פייסבוקיסטן" ששלחו מיילים לא זכו לתשובה. הם ניסו להיפגש עם אחראי יחסי הציבור אבל קיבלו תשובה שעליהם לקבוע פגישה. הם ניסו לקבוע פגישה עם איש יחסי הציבור אבל לא זכו לתשובה ממנו. 

נסו, אגב, למצוא מספר טלפון של פייסבוק ישראל. ב־144 לא מצאתי. בטח ראש המוסד לשעבר שבתי שביט יודע. אחרת לא היה מקים בימים אלה ממש חברה שתאתר מעלימי מס דרך פייסבוק. 

אפשר למצוא, אגב, בעזרת חיפוש בגוגל, שגם לו עצמו יש מאגר מידע נכבד על אודותיכם, את מספר הטלפון של פייסבוק ישראל. אגב, מישהו טרח לאחרונה, כשהוריד איזו אפליקציה לנייד שלו, לשים לב לאן מבקשת האפליקציה גישה בטלפון? א שיינע אינגלע המארק צוקרברג הזה שעשה לנו את הפייסבוק.