לפני כמה שבועות, ברגע של תשישות מנטלית, כשכל תא במוחי זועק "הצילו", נזכרתי בסדרה קומית ששמעתי עליה טובות. הסדרה עוסקת בפוליטיקה של וושינגטון וגיבורתה היא סגנית הנשיא, שמנצחת על אנסמבל שחקנים שכמותו לא ראיתי בטלוויזיה האמריקאית זה שנים. ג'וליה לואיס־דרייפוס, איליין מ"סיינפלד", הביאה איתה את הקווים האבסורדיים של דמותה ובעזרתם עיצבה את סאלינה מאיירס, סגנית הנשיא הצעירה והפעילה מינית שלא מסוגלת לעשות צעד אחד נכון ושאינה מובילה אף מהלך חוקתי מהסיבה הנכונה.

באופן מפתיע למדי, בניגוד מוחלט למקבילה הטלוויזיונית הגברית שלה, פרנק אנדרווד, ובלי שתהיה לה כל נגיעה לכך, שרשרת האירועים מובילה לכך שהנשיא מתפטר ומאיירס זוכה בתפקידו. הסצינה שבה זה נודע לה היא זהב קומי טהור, עשרים וארבעה קראט. היא כוללת התקף צחוק בלתי נשלט, אובדן שליטה על סוגרים ודימום מהאף, וצריך לראות אותה יותר מפעם אחת, פשוט בגלל שקשה להבחין בכל הפרטים מבעד לדמעות הצחוק ושאגותיו.
 

בהתחלה מאיירס מעוררת בצופה את התקווה הנכזבת שהפעם תתנהג באופן אצילי שיהיה אפשר לכבד לשם שינוי. ואכן, היא מאזינה לדבריו של ראש הצוות שלה ואז באלגנטיות ובקור רוח שאינם אופייניים לה כלל היא צועדת לעבר שירותי הנשים. העוזר האישי שלה - רוח הרפאים הצמודה אליה בכל רגע, שאוהב אותה יותר משהוא אוהב את בני משפחתו ויש להודות על האמת, נמשך אליה מינית - רץ אחריה לשירותים ומאיירס מנסה להסביר לו שהיא הנשיאה החדשה של ארצות הברית של אמריקה.
 

בסוף 2016 אפשר להניח במידה גדולה של ביטחון, הילרי קלינטון תתבשר באותה הבשורה. לאחר מסע בחירות מתיש, לאחר שהצליחה לגבור במאמץ על קשיש יהודי שהלהיב את המצביעים הדמוקרטים שעייפו מהקלינטונים ומקשריהם עם וול סטריט, ועל איש עסקים וולגרי שסחף את המעמד הבינוני־נמוך שנפגע מהמשבר הכלכלי בצורה אנושה, היא תוכל להגיד לעצמה בסיפוק ובחלחלה שהיא הנשיאה הראשונה בתולדות אמריקה.

"אני לא מתמודדת כאישה"

 

"מתי תהיה לארצות הברית נשיאה", שאלה לוחמת צעירה למען זכויות הנשים בשם ליליאן רוק את אלינור רוזוולט בתוכנית הרדיו השבועית של הגברת הראשונה ב־1934. לאחר מחשבה ארוכה השיבה הגברת רוזוולט: "אינני חושבת שזה יהיה בלתי אפשרי למצוא אישה שתהיה נשיאה, אך אני מקווה שזה לא יקרה בעתיד הקרוב. ישנן נשים יוצאות מן הכלל, בדיוק כשם שישנם גברים יוצאים מן הכלל, אך רק גבר יוצא מן הכלל יכול להיות נשיא מצליח ומועיל. אומנם נשים עושות יותר ויותר ומוכיחות מדי שנה בשנה שהן מסוגלות לקבל על עצמן אחריות בתחומים שנחשבו לפנים זרים להן, אך אינני חושבת שכבר הגענו לנקודה שבה רוב הציבור יסכים לקבל את מנהיגותה של אישה נשיאה ולסמוך על שיקול דעתה. ושום אישה לא תוכל להצליח כנשיאה, בדיוק כשם ששום גבר לא יצליח כנשיא, ללא האמונה והביטחון של רוב האומה".
 

דברי הגיבורה של הילרי, אלינור רוזוולט, הדהדו באוזניה כשעשתה את הצעד הנועז הראשון בתחילת 2007 והכריזה על כוונתה לעשות היסטוריה. "אני לא מתמודדת כאישה", אמרה כחודש לאחר שהצהירה על כוונותיה, "אני מתמודדת כיוון שאני חושבת שאני בעלת הניסיון והכישורים הטובים ביותר לנשיאות". 

באותם ימי הקמפיין הייתי בניו יורק ושוחחתי עם כמה ידידים על מערכת הבחירות. "הוא לא ייבחר, לצערי", אמר לי אמן יהודי, "אובמה נשמע קרוב במידה בלתי נסבלת לאוסמה". אנשי הקמפיין של קלינטון ניסו להפיק משורשיו המוסלמיים את המיטב, דונאלד טראמפ בתפקיד אורח קטן תבע ממנו להציג את תעודת הלידה שלו, אבל גם הם ידעו שהעניין בסוגיה זו יגווע במהרה. 
 

כשחזרתי ארצה כתבתי כי "בהנחה שמידע חדש ומרעיש לא יתגלה לפתע, כל מה שאובמה צריך לעשות הוא להמשיך לשייט בנינוחות על גליו של המומנטום שצבר במידה רבה בזכות העובדה שאמריקה ככל הנראה אינה קרובה לקבל אישה בתפקיד הנשיא יותר משהייתה ב־1934, כאשר אלינור רוזוולט אמרה שהיא מקווה שאישה לא תיבחר כל עוד ההבחנה המגדרית שלטת וכל עוד מדברים באמריקה על הקול הנשי. על פי הערכת אסטרטג מטה הבחירות של הילרי קלינטון, נשים הן המפתח להצלחתה והן, כך נראה, מפתחות התאהבות ילדותית בברק אובמה ותחושת מאוימות כלפי קלינטון. אבל גם אם הילרי לא מצליחה להתעלות מעל כל הבחנה מגדרית כפי שהייתה רוצה, וגם אם זו עלולה להיות לה לרועץ, אין ספק שעצם ההתמודדות מעניקה השראה ותקווה לנשים בכל רחבי ארצות הברית. אמריקה מוכנה לראות שחור בבית הלבן; אמריקה לא מוכנה לראות אישה בתפקיד הנשיא.

מאבדת שליטה בסוגרים ומדממת מהאף כשהיא מגלה שמונתה לנשיאה, מאיירס ב"וויפ,. צילום: יח"צמאבדת שליטה בסוגרים ומדממת מהאף כשהיא מגלה שמונתה לנשיאה, מאיירס ב"וויפ,. צילום: יח"צ

 

מה השתנה בינתיים? ובכן, הייתי רוצה להאמין שהפוליטיקה אינה מגדרית כפי שהייתה, אבל אני חושבת שאחד הדברים שסייעו לבוחר האמריקאי לדמיין את קלינטון בתפקיד הנשיאה הוא שחדל לדמיין אותה כאישה. "ויפ" מדגישה את החולשה הזאת וסוחטת ממנה את מלוא העסיס הקומי במשך ארבע עונות. למאיירס יש מחזור. טמפונים ותחבושות הגייניות מופעים ברגעים הכי מביכים. היא נכנסת להריון לא רצוי, היא מנהלת קשר מיני קולני למדי עם מאמן הכושר שלה, היא נדלקת על גברים וגברים נדלקים עליה. אתם באמת רוצים שהאישה הזאת עם החמוקיים והשדיים והפעילות ההורמונלית הגעשית תהיה זו שתענה לטלפון האדום?

"לעטות עור של פיל"

פינת היסטוריה: כאשר ביל קלינטון הכריז חמישה ימים לאחר שהושבע על הקמת כוח משימה נשיאותי לעריכת רפורמה בשירותי הבריאות בראשותה של הגברת הראשונה, הוא קיים בזה את הבטחתו לבוחריו שהם יקבלו "שניים במחיר אחד". אולם האופן שבו ניהלה הילרי את העניינים לא מצא חן בעיני האמריקאים, והעסקנים בוושינגטון הערימו עליה קשיים. בביוגרפיה שלה, "לחיות את ההיסטוריה", מודה קלינטון: "לא הערכתי נכון את ההתנגדות שאעורר כגברת ראשונה הממלאת תפקיד של קובעת מדיניות". הרפורמה נכשלה, וקלינטון ספגה מתקפות ישירות על אופייה. אלה הסתיימו רק עם סופה המביש של כהונתו של בעלה. טענו נגדה שהיא עצמאית מדי, שאפתנית מדי, חסרת יכולת להפגין חום אנושי, יהירה ומרוחקת, מעושה ואינה נחשפת בחולשותיה, או במילים אחרות - שאינה מתנהגת כפי שמצפים מאישה להתנהג. 
 

הפופולריות שלה אם כן הייתה בשפל כשפרשת מוניקה לווינסקי התפוצצה. ההזדמנות לשקם את תדמיתה ולפתוח דף חדש ניתנה להילרי כאשר נראתה לציבור לראשונה בתפקיד הקורבן, הרעיה הנבגדת. התברר שדמות הקורבן "הייתה דמות אטרקטיבית יותר מהילרי עורכת הדין או הילרי האסטרטגית או הילרי הפמיניסטית או הילרי מושיעת מערכת הבריאות". כדי להשלים את התמונה, אנה וינטור, העורכת הראשית של המגזין "ווג", הזמינה את קלינטון להופיע בגיליון דצמבר. שירותיה של צלמת הסלבריטאים אנני לייבוביץ' נשכרו, והילרי, בשמלת קטיפה בצבע דם של אוסקר דה לה רנטה, קרנה על עמוד השער של המגזין, שבתחתיתו התנוססה הכותרת: "הילרי קלינטון המופלאה". מבחינתו של הציבור האמריקאי היא נולדה מחדש על השער של מגזין האופנה בתפקיד חייה: אישה.
 

 מאותו הרגע נאלצה הילרי קלינטון לזגזג בין ההכרח "לעטות עור של פיל", כפי שאמרה אלינור רוזוולט שיהיה על כל אישה שתתמודד על המשרה הבכירה ביותר במדינה לעשות, לבין ההכרח לעטות שמלת הוט קוטור מקטיפה ארגמנית. 
 

לא עוד. קלינטון איננה אישה במובן המבהיל של המילה. היא אישה רק בשייכות המגדרית ולא המינית. זה עוזר לה הפעם, כי בניגוד לגברים הרצים למשימות בכירות ומנסים להראות ויטליים ורבי און, נשים צריכות לשדר שהן נפטרו לגמרי מהמטען הביולוגי המטריד שלהן והן משוחררות לגמרי להתרכז במשימה הלאומית העומדת לפניהן.


צריכה "עור של פיל", קלינטון. צילום: רויטרסצריכה "עור של פיל", קלינטון. צילום: רויטרס

 

כדי להפוך את הצפייה ב"ויפ" למענגת במידה כמעט מסוכנת, הוסיפו לצוות השחקנים את יו לורי, השחקן הבריטי שהתחיל את הקריירה שלו כקומיקאי והפך לשם חם כששיחק את הרופא המרדן והמבריק ד"ר האוס. בתפקידו כסגן הנשיא לצד מאיירס בקמפיין הבחירות שלה הוא מאוזן, שפוי, חכם ואהוב על הבוחרים הרבה יותר ממנה.  הגבר המאפיר והנאה הזה, המדבר ביישוב דעת וסופג את כל עלבונותיה, הופך את מאיירס, בעזרתה האדיבה של לואיס־דרייפוס והבעות הפנים המשעשעות שלה הנעות בין חמדנות, ערמומיות, כסילות, אכזריות ואינפנטיליות, לבלתי בחירה. ואכן, העונה הרביעית נחתמת בתרגיל תסריטאי וחוקתי מפתיע למדי - זהירות, ספוילר! - הטורף את הקלפים.
 

מדוע אני מתלהבת בגלוי ובפומבי מסדרה שמציירת פוליטיקאית כחדלת אישים? כי הבדיחה היא על אמריקה ואני אוהבת מאוד בדיחות כאלו. הסדרה מתרחשת בשני מישורי מציאות שונים, זו כפי שמציגים אותה לצופים וזו כפי שהצופים רואים אותה מבעד לפריזמה של דעותיהם המוקדמות. כשהם רואים את סאלינה מאיירס מנסה לנווט את דרכה בחוסר כישרון הם רואים למעשה כיצד אישה נאבקת על קיומה במרחב הפוליטי הגברי והם רואים כיצד הם מתבוננים בה. 
 

אין ספק שבחירתה של הילרי קלינטון לנשיאה הראשונה של ארצות הברית תשפיע על יוצרי הסדרה. לפי שעה תאלץ קלינטון להמשיך במאבקיה עד סוף השנה, ואילו מאיירס חוזרת בעונה חמישית של "ויפ" ואין קץ לשמחתי.