אמש היה אחד הפרקים היותר מוצלחים של "משחקי השף", רגע לפני חצי הגמר וסיום העונה.
בעצם, חגיגת הקולינריה שהתרחשה לנגד עינינו המריירות, הייתה הומאז' גם לטבחים, אך בעיקר לשלושת השפים: אסף גרניט, מושיק רוט ומאיר אדוני. שלושתם הציגו את "האני מאמין" האישי שלהם, כל אחד בדרכו הוא ובעזרת הטבחים המוכשרים שלו שרקחו את התבשילים והקינוחים עם הרבה תשוקה ואנרגיה מחשמלת. זה היה קרנבל אוכל שיכול היה לשמש אפילו כפרק קרשנדו חגיגי של סיום העונה.
אומרים שאוכל עושים מאהבה. הפרק של אתמול היה מפגן של אהבה לא רק לאוכל אלא גם לאנשים שמסביבך, גם אם הם מתחרים ויריבים. לצד המנות המרתקות שעל חלק ממרכיביהן לא שמעתי בחיים, היו גם מנות של חיבה גדולה, עם נגיעות עדינות של ידידות נפלאה שנרקמה בין המתחרים במשך חודשי התחרות האחרונים. מורן, לוחמת מג"ב לשעבר אמרה שאור, חברה לקבוצה, ידע להגיד לה בדיוק מה שצריך על מנת שתחזור לעמוד על רגליה, אחרי שהתמוטטה והתעלפה מהמתח שלקראת ההדחה.
בפעם הראשונה, לא נבחרה קבוצה מנצחת שתהיה חסינה מפני הדחה, צעד מתבקש בתחרות שבה נשארו מעט מתחרים. במקום קבוצה חסינה, השף של הקבוצה המנצחת צריך היה לבחור את מי שייכנס אוטומטית לחצי הגמר. הקבוצה המנצחת הייתה של גרניט ואז קיבלנו עוד מנה של חברות נפלאה בין שני הטבחים שלו, כאשר דן וויתר בעצמו על מקומו בחצי הגמר למען נופר.
אתמול נפרדנו מיעל שהוכיחה שגם פולניות יכולות לעשות אוכל טעים ומשובח והחזירה כבוד לעדה שלי. המודח השני היה סאלח שהגיע מהמטבח הערבי העשיר ולאורך העונה כולה הפגין חביבות, נעימות, ג'נטלמניות ועיניים טובות וחייכניות.
אהבתי את שיתוף הפעולה בין הטבחים, את הדבקות במטרה וההתלהבות מהמשימה, אך במיוחד נהניתי משיתוף הפעולה בין שלושת הטנורים מושיק, אסף ומאיר שכל אחד מהם עזר לשני הקולגות, להגיש בעצמם את המנות לטועמים מתוך פרגון, כבוד הדדי וחברות. חברות שאולי תוליד בעתיד כפי שרמז מושיק רוט, יוזמה מקורית לפתוח מסעדה משותפת של שלושת השפים שיבטיח מטבח במיטבו מהטובים בתחום, והכול על אותו שולחן של סועדים.
כבר ראיתי בעבר תחרויות בישול זרות ואף אחת מהן לא קרובה כהוא זה ל"שמחת בית השואבה" כפי שהיא באה אמש לידי ביטוי במטבח של "משחקי השף". החל מהמנה המרשימה של קבוצת מאיר אדוני שבמרכזה היה מונח לו במלוא תפארתו דג אצילי ומבריק עם תוספות של פרחי קישואים ממולאים וקוויאר ישראלי. בהמשך, ריזוטו מגרה עם כמהין שחורות והרבה גבינת פרמז'ן ממטבחו של מושיק, וכלה בקינוחים כיד המלך מהמטבח של אסף, שפוזרו בבלגן מאורגן על פני נייר כסף פרוש לאורך כל השולחן, קרוב לסועדים ולמול עיניהם המשתהות.
הפרק הזה לימד אותנו שתוכנית ריאליטי יכולה לגרום הנאת צפייה גם אם היא לא מספקת ריבים, תככים ומזימות רעות, אלא גם כאשר היא מציגה חברות אמיתית מהי ואהבת הזולת.