בכל העונות של "הישרדות" או "המירוץ למיליון", לא היה פרק של התבהמות ואובדן חושים כמו הפרק האחרון באמזונס שבו גוש גדול של בשר אנושי נדרס, נחבל ונפצע עד זוב דם על גבי רשת סבוכה ומפותלת, ורק בנס לא קרה שם אסון. לרונן כמעט הוציאו עין, בתיה נראתה כאילו קיבלה זעזוע מוח, ולא היה שם אף מנחה או איש הפקה שיעצור את הטרוף או יגיד: פוס, לא משחקים, זה מסוכן מדי. המחזה הזה של אנשים שקשורים אחד לשני ומוחצים ונמחצים היה כל כך מעורר חלחלה, שלא היה בו שמץ של תחרות ספורטיבית בריאה. הם נראו יותר כמו המון חסר שליטה שבמנוסתו דורך על אחרים שנופלים ואין אף אחד שיעצור את ההתדרדרות.



מי שגרם לאיבוד העשתונות הזה היה יהודה, שבמשימות מכלה את כל הזעם והתסכול שהצטברו בו בגלל ילדות עשוקה וחסכים למיניהם. במזל, נגמרו האריות בג'ונגל של האמזונס, אחרת אם היה נתקל באחד מהם, הוא היה קורע אותו לגזרים. תארו לכם את יהודה בהתקף אמוק רץ אחרי פוקימון ומפיל בדרך עוברי אורח תמימים העומדים בדרכו.



וזה בסדר אם יהודה הוא פנאט שרוצה להתאבד על משימות (כמו שהוא דחף בראשו חבית כבדה עם מים במעלה ההר - HELP) אבל למה לגרור איתך את האחרים לשם? אפילו רייקולס הענק השאיר מאחוריו את ה-קולס, ונשאר נטו ריי, נושם בקושי ונאחז בשארית כוחותיו באותה רשת הביזיון שתיזכר לשמצה.


מה שבטוח, שכאשר יהודה יעבוד בחברת החשמל אחרי שיסיים את לימודיו, שום עמוד חשמל לא יעז לגרום לתקלות כי יהודה ייכנס בו "ברבאק". סוף עידן הפסקות החשמל כשיהודה בשטח.



"בדם יזע ודמעות, הגעתם לדו קרב המכריע" מסכם מנחה התוכנית את טקס ההדחה של רונן. ואפרופו דמעות. מאיפה הביאו חבורת בכיינים כאלה? לי בוכה כי ליהודה הייתה ילדות קשה. רונן בוכה כי בתיה מזכירה לו את אימא שלו, ובתיה בוכה כי רונן בוכה. אפילו במשחק הטלוויזיה "הבנים והבנות", הילדים בני


ה-12 שומרים יותר על פאסון כאשר הם מודחים.



רונן קבע חד משמעית שיהודה הוא פסיכופט ושרדן סדרתי, ולכן הוא איש נאלח ומסוכן וידרוס כל מי שיעמוד בדרכו על מנת לשרוד. יהודה אמנם לקח את המשימה למקום מסוכן מדי עבור כל הקבוצה, אבל גם רונן הוא לא השלמות בהתגלמותה כמו שהוא חושב. נרקיסיסט מושבע, שלמרות שיהודה הקריב אותו, ואחרי שהשניים החליפו ביניהם קללות שכמותם לא נשמעו על המסך הקטן מאז שחנין זועבי עוררה אנדרלמוסיה בכנסת, אפילו אז, הוא מאמין שיהודה בליבו פנימה אוהב אותו וזקוק לו. האיש חי בסרט. רייקולס התחבק עם רונן המודח, אך בליבו חשב: "ברוך שפטרנו". ורק דודו הבסטיונר ממשיך בכנות העממית והדוגרית שלו ואומר מה שאחרים לא מעזים להגיד בקול, שהוא מעדיף שקבוצת אנקונדה תפסיד בדו קרב כי הם נהיו יהירים מדי.



משימת המים שהם היו צריכים להביא בתוך התחתונים ואחר כך לשכב הפוך על מגלשה כמו אישה בהריון על מיטת גניקולוג, כדי שכל המים יישפכו, הייתה אחת ההזויות אבר. אני תוהה מי הפרברט שממציא משימות כאלה ואחר כך יושב שם למעלה בדסק ומשתין מצחוק על הפראיירים האלה. אני גם לא מבינה את הערך המוסף של משימה כזאת ולמה בכלל קשרו אותם אחד לשני? מילא, אם היו מצליחים להעביר זהב בתחתונים ולעבור את הגבול מבלי שיגלו אותם, הייתי אומרת: סחטיין עליהם. אבל מים? ובמים האלה אחר כך יבשלו המקומיים את הזוחלים השמנמנים שבתיה תבכה מרות שהיא הולכת לאכול אותם ולהפר את חוקי התורה, כשהיא שוכחת שהיא גם הסכימה לישון צמוד ליד גברים. סורי, אבל אני לא מאמינה בלהיות חצי דתייה.



אתנחתא קומית בפרק שטוף דם ופציעות קרב, כאשר רותם מפחד שמא אחד הזוחלים שהוא בלע בעצם לא מת בטיגון אלא רק נרדם ואם הוא אוכל עצים שלמים בקלות, מה הבעיה שלו לאכול לרותם את כל מערכת העיכול שלו? תודו שאין הגיוני יותר מזה ואני הייתי חושבת בדיוק כמוהו בנסיבות הקיימות.