משהו משחרר בלכתוב סדרה שיושבת על האנך הביוגרפי שלך. היכולת לשחזר סצינות מחייך, לפתור קונפליקטים, אולי אפילו להתנקם בכל החארות שעשו לך רע בחיים. אם ליהקת את עצמך לדמות הראשית - יש לך הזדמנות פז להציג את עצמך כאמזונה טהורה. אך לא כך בת חן סבג, יוצרת הסדרה "מטומטמת" שעלתה ב"הוט", שגם מככבת בה ומרשה לעצמה לתת דרור לנשיות גסה, מחוספסת, לכודה בעולם ישראלי מצ'ואיסטי קשוח, תל־אביבי, תובעני וחסר רחמים. סבג מצליחה לנער, לרענן ולשבור את שוק הסדרות הממחזר עצמו לעייפה.

"מטומטמת" היא סדרה נשית אותנטית, בועטת, עם דיאלוגים שבאופן פלאי עברו צנזורה. אלא שסבג עצמה מתכחשת לקשר בינה לבין שירי אזוגי, בת דמותה בעלת פה ג'ורה וקוצים, שמפזזת בתוך בובה של ציפור בקניונים כדי לשלם שכר דירה, וגוזרת את שיער המאהבת של בן זוגה.

עם וינסטון לייט ביד אחת ובמבה ביד השנייה, היא מנסה להציל את חייה. לא ברור למה. אולי כי היא אישה עצמאית עם חלומות שבורים, שמנסה לשרוד, איכשהו, בכאוס כפוי של עבדות מודרנית, בלי דירה, עבודה או כיוון.

שי קפון, במאי הסדרה, מבטיח כי מדובר בסדרה שלא נראתה עד היום על המרקע הישראלי. אם נשפוט על פי פרק הבכורה הסוחף, הקצבי, העשוי היטב - יש מצב. בתנאי שלא ייפלו למלכודת המוסרנות בעלילות המשנה; גם אם קפון וסבג כיוונו לדרמת פשע רומנטית, "מטומטמת" יכולה ליפול בקלות למלכודת "עניין של זמן - גרסת המציאות", ולהפוך לפרפרזה חצופה על סדרות נוער, במקום להיות סדרה לדור ה־Y, ולאובדנו.

זאת כמובן אם נתעלם מקשת הקללות אחת לשורה, החל ב"בן זונה", עד "החיים שלי תחת", פלוס סצינות סקס שיכולות בקלות להדליק נורות אדומות אצל ההורים. השורה התחתונה: רק בזכות הסקרנות יש סיבה לשקול להתחבר שוב לכבלים, בדיוק אחרי שהצלחנו להתנתק. אז דיר בלק.