הפרק הרביעי של הישרדות נקרא: "נסים רז מתרסק" ועוזב את הפיליפינים. אז נכון שנסים רז הוא אישיות ססגונית בהישרדות 2017 והוא יותר דמות בפרודיה על הרקולס, מאשר הרקולס עצמו. הוא גם התגלה כאיש גדול בתורה שמכיר את הכתובים ואמרות השפר של חכמינו ז"ל וכשהוא סיפר לשבט על דוד הקטן שנתן לגוליית בראש עם הרוגטקה (למרות שלא הבנתי איך זה התקשר למשהו), הוא נשמע יותר כמו מורה ב"חיידר" מאשר הפרא, כפי שהוא אוהב להציג את עצמו. אולי יום אחד הוא יעשה הסבה משחקן כדורסל לשחקן במגרש החסידים בבני ברק ויטיף חוכמה לילדים קטנים עם פאות מסולסלות.

בסופו של יום, הרעב הכריע את האיש עם הריבועים בבטן ואפילו ריח התבלינים האקזוטיים שהקבוצה זכתה בהם לא הועילו, כי ממילא אף אחד לא הצליח להדליק אש, וגם אם היו מצליחים, מה הטעם באורז עם תבלינים, אם אין קצת שמן שיחדד את טעמם. מה לעשות שיש אנשים שלא משנה איזה פוזות של גיבורי על ילבישו על עצמם, כשהבטן מקרקרת מרעב הם חסרי אונים. ראו ערך "ברגותי אוכל בשירותים טורטית".

ייאמר לזכותו של רז שהוא מכיר את מגבלות גופו, ובמקום להיכנע ללחץ חברתי ולציית לקונבנציות חברתיות שמצפות ממנו להמשיך במשחק ויהי מה, הוא החליט להקשיב לגופו, ועם כל הכבוד לחברי הקבוצה, הגוף שלו חשוב יותר. אז הוא קם ועזב, כי רק הוא יחליט מה טוב לו, ולא אנשי הפקה וצלמים, גם אם יבטיחו לו שאם הוא ימשיך, הוא יהפוך אחרי התוכנית למיליונר רק מהקמפיינים. אז אמנם נתי כינה את רז בחביבות "מפגר", אבל בעזיבה הדרמטית של רז כבר בתחילת העונה, נרשם פרק שלם על שמו, כי אף אחד אחר בשום עונה לא העז לעזוב בשלב כל כך מוקדם. ובקשר לקמפיינים? אני משוכנעת שעם כל שלל הפרסומות שרצות בטלוויזיה על אוכל, נראה אותו בקרוב מרסק בין שיניו לואקרים מכל מיני צבעים.




רז ניסים. צילום: אוהד רומנורז ניסים. צילום: אוהד רומנו

אמנם רז נסים היה נושא הערב אמש, אולם מי שעשה את הכותרת הראשית היה אמיר והסוד הגדול שגילה רק לנו, הצופים, והסתיר מכל שאר המתמודדים. כאשר אמיר סיפר שבעצם הוא ערבי ישראלי מיפו שהסתיר כל חייו את זהותו הלאומית כי רצה לקבל הזדמנות שווה להצליח בחיים, אני התביישתי. התביישתי בשביל החברה שלנו. אם אדם מרגיש שבישראל של היום שהוא צריך לפחד שמא יצטרך להילחם על מקומו בגלל סטריאוטיפ "הערבי" שנדבק בו ולכן הוא עט על עצמו מסיכה ומתכחש למראית עין למי שהוא באמת, אז משהו מקולקל בחברה שגורמת לאנשים להרגיש כך.

אתמול גם הבנתי למה אמיר רצה לפרוס את חסותו על עדי והסביר בפרק קודם שהוא עושה זאת על מנת שיהיה לו לפחות מישהו שיהיה חייב לו ויחבור אליו. כמי שמרגיש בעל כורחו שהוא צריך לשרוד בתוך חברה שבקלות מדביקה סטיגמות לאנשים ומושפעת מהן, מה הפלא שהוא מלכתחילה מגיע לתוכנית כמו "הישרדות" עם רגש נחיתות שהוא שונה, ולכן אף אחד לא יתמוך בו בתוך סבך הבריתות שנרקמות מסביב. תגידו שזאת בעיה שלו והכל בראש שלו, תגידו שהוא סובל מפרנויה קשה, תגידו שהוא שקרן, תחמן ומניפולטיבי כמו שאמרה עליו טרינה. זה לא ישנה את העובדה שכבר מגיל 16, הבין אמיר שעליו לשנות את שמו האמיתי מוחמד, המסמל את השורשים עליהם צמח, ולהתחפש ליהודי. כבר אז הוא קלט שהוא חי בחברה שלא יודעת לקבל את האחר וההישרדות האמיתית שלו החלה הרבה לפני שהוא הגיע לפיליפינים.

הווידוי של מוחמד מעלה את השאלה מה הסיפור האישי שלו אומר עלינו, ויהיה מסקרן לדעת איך הוא ימשיך להיאבק במשחק כמי שמרגיש שהוא אווטסיידר. האם המילה אסטרטגיה כבר לא תיחשב בעינינו מילה גסה כאשר הוא ינקוט בה, כי נבין מאין זה בא?