מה יש לנו: שוב תחרות ריקודים, שוב אנה ארונוב, שוב אסי עזר מספר בדיחות לא מצחיקות כי הוא פשוט לא יודע להצחיק. אבל למה להתאמץ יותר אם הצופים ממשיכים להגיע? בדרך לערוץ אחר עצרתי בלי להתכוון בערוץ 2. על המסך געגע אסי עזר בצחוק ורותם סלע געגעה אחריו. איש צעיר אחד רקד, והשופטת אנה ארונוב השמיעה קולות של גסיסה מרוב התרגשות. רציתי לרוץ ולהנשים אותה, אבל נזכרתי שלא מדובר בשידור חי וכנראה הכל בסדר עם אנה ואבן נגולה מעל לבי.



התחלתי להתעמק בפרטים, והשאלה הראשונה שקפצה לי לראש הייתה לצופים. שוב תחרות ריקודים. שוב אנה ארונוב (שתהיה בריאה). חשבתי כמה פעמים אפשר לחמם את האטריות הקרות האלו? איך אפשר פעם אחר פעם אחר פעם להישאר מול המסך?





כנראה שגם בטדי הפקות, שיצרו את הפורמט הנוכחי, הבינו שצריך שינוי, אז החליטו ליצור דגם קליל יותר. למשל דיאלוגים משעשעים בין המנחים, עזר וסלע. אלא שעזר הוא לא אדם מצחיק. הוא לא יודע לייצר הומור. הוא חסר יכולת אמיתית לאלתר ו/או לראות מצבים באופן שונה. הוא קיבל את הג'וב רק משום שיש לו הפנים של אסי עזר. גם רותם סלע לא יודעת לייצר הומור איכותי. דחקה הורסת מבחינת שניהם היא לשבש שם של מתמודד. התוצאה היא שהם פולטים בסדרתיות משפטים סתמיים ומתגלגלים מצחוק מזויף כאילו יצפאן קפץ לאולפן והרביץ חיקוי שמפיל מהכיסא.



רק רוצים לרקוד. צילום מסך: ערוץ 2



גם השופטים, שכאן נקראים מנהלי להקות, אמורים לשתף פעולה בפוזה הקלילה יותר. הם קמים מהכיסאות, מסתובבים באולפן, אנה ארונוב מופיעה מאחורי הגב של אסי עזר ורותם סלע בדיוק כשהם מרכלים עליה. למות מצחוק, נכון? מאוד אהבו כשהייתי עושה כאלה בכיתה ב'.



גם יצירת חומר קליל היא מלאכה שדורשת תכנון, תרגול ואיכות ביצוע. קלילות היא לא משהו שנוזל מהשרוול רק משום שהפורמט לא קשיח. ב"רק רוצים לרקוד" שולחים צוות בינוני ומטה לאלתר, והתוצאה, כצפוי, נלעגת. ולמחרת בטח התפרסם שהיו לתוכנית 21% צפייה. אבל צודקים טדי הפקות וצודק ערוץ 2. שיטת מצליח עובדת להם. עדר הצופים נוהר, אז למה לנקוף אצבע כדי להשתפר?



"רק רוצים לרקוד",


ערוץ 2, יום ב', 26.6