בישראל 2017 יש מספיק שנאה לכולם. יהודים שונאים ערבים, ימנים שונאים סמולנים, מזרחים את האשכנזים, גברים את הנשים וחילונים את החרדים – שנאה שמפעפעת לשני הכיוונים. "בית שני חרב בגלל שנאת חינם", אמרו חז"ל, ואנחנו משננים את הפסוק וממשיכים לשנוא. "שנאה היא לא בהכרח דבר רע. לעתים יש בה תועלת להתנעת תהליכים חברתיים ולהגשמת אידיאולוגיה. השאלה היא היכן עובר גבול חופש הביטוי, המאפשר ביטויי שנאה כה חריפים", אומר הסופר ישי שריד.
השנאה על היבטיה השונים ניצבת במרכז המשדר "עיין ערך שנאה" – מסע בעקבות שורשי השנאה בישראל, שישודר הערב - בהנחיית העיתונאית אפרת שפירא־רוזנברג והסופר ישי שריד.
המשדר מורכב מסדרת מפגשים שערכו השניים עם דמויות מהחברה הישראלית, ובהם המשורר שלומי חתוכה, הצל (יואב אליאסי), ח"כ תמר זנדברג (מרצ), מזכ"ל ש"ס אשר מדינה, בועז נקי מהפלג החרדי הירושלמי של הרב אוירבך, מנחם בומבך, ראש המדרשה החסידית, הטוענת הרבנית בתיה כהנא־דרור, קובי אריאלי ועוד.
"השנאה אינה זרה לי", אומר שריד. "כילד קטן, זכורים לי הטלפונים נוטפי הקללות והאיומים על אבא שלי (יוסי שריד ז"ל) ועל המשפחה בנוסח: 'נשרוף את המשפחה שלך', 'נהרוג אותך'. אולי זה יישמע נורא, אבל זה היה חלק מהחיים שלי", אומר ישי.
שריד הבן דווקא מתחשבן במשדר עם אשר מדינה, מזכיר סיעת ש"ס, על ההסתה הפרועה נגד אביו שהוביל הרב עובדיה יוסף בדרשותיו. כמו בפורים 2000, כשעודד את מאמיניו להוסיף ל"ארור המן" את "ארור יוסי שריד" והצהיר שיש לתלות אותו עם בניו, כפי שתלו את המן ואת עשרת בניו.
"מדינה ואחרים אומרים לי שזה היה חלק מסגנונו הצבעוני של הרב עובדיה יוסף, סוג של אנקדוטות וסטנד־אפ", אומר שריד. "אני לא חושב כך. זה היה מוטו בדרשותיו של עובדיה יוסף. אומנם אבי ידע להחזיר לרב עובדיה, ועשה זאת בסטייל ובשכנוע פנימי כשאמר: 'אם הוא (עובדיה) גדול בתורה - אוי לתורה. אם הוא גדול הדור - אבוי לדור'".
בניגוד ליחסו של שריד לראשון לציון, עם הצל (יואב אליאסי), שעמוד הפייסבוק שלו נמצא במקום הראשון במדד הפצת שנאה ברשת, קרה לשריד דבר מעניין: "האיש ששמאלני שווה בעיניו לפסולת אנושית, שינה את הטון ברגע שנודע לו שאני בנו של יוסי שריד. במעמד הזה שמעתי מפיו לראשונה את הסיפור על ילדותו הקשה, על האב שישב בכלא, ואיך כשמשפחתו נקלעה למצוקה, הם פנו לאישי ציבור רבים בבקשת סיוע, אבל היחיד שנרתם לעזור להם היה יוסי שריד, על כל ההבדלים שהיו ביניהם. אני מודה, זה עשה לי משהו חם בלב".
סחי השנאה
ח"כ תמר זנדברג (מרצ) היא אחת משלוש הנשים בישראל שסופגות את השיח האלים ביותר ברשת. "בנוסף לשנאה העזה בשל היותה שמאלנית, היא סובלת ממיזוגניה, שנאת נשים – בשל היותה אישה צעירה, משכילה, בעלת דעות עצמאיות ולא פופולריות, וגם נראית טוב", אומר שריד. "אגב, גם איילת שקד נמצא במקום טוב בדירוג ביטויי השנאה המופנים אליה".
בניגוד לעבר, היום אנחנו שונאים יותר?
"כיהודי מבוגר בן 52, אני זוכר את אירועי העבר, את מפגני השנאה כלפי שמעון פרס בבית שמש ב־81', את מה שאבא שלי חטף במלחמת לבנון הראשונה, את רצח אמיל גרינצוויג ואת רצח רבין. אלא שהיום, בגלל פייסבוק, הכל מונח חשוף ושותת לפנינו, מה שמעצים ומלבה את השנאה שנובעת ממעמקים עמוקים של קושי, טראומות ותחושת קיפוח".
רביב טל, מנהל חברת Vigo המנטרת תנועתיות (טראפיק) ברשת, קובע כי "כמות השנאה שמציפה את הרשתות בישראל, יוצאת דופן בעוצמתה ובכמותה בהשוואה לעולם. מאות אלפי ישראלים חיים יום ולילה בסחי השנאה. השאלה היא האם ומתי הם יוציאו אותה לפועל".
הרשת אינה הזירה היחידה לטיפוח השנאה, אבל לא תמיד היא מנצחת. למשל, מנחם בומבך, חרדי מבית"ר עילית שסופג איומים פיזיים, גידופים והתנכלויות מצד הציבור החרדי, בשל רצונו ומעשיו להביא השכלה לחרדים. "עד גיל 20 הוא דיבר רק יידיש, וחי בסגירות מהעולם החיצוני שנחשב טמא ופסול, עד שהבין את הנחיצות בקיומו של שיח עם הצד השני והפצת חזונו הסובלני. יצאנו ממנו אופטימיים", אומר שריד.
לעומתו, שלומי חתוכה, המשורר והפעיל החברתי בנושא חטיפת ילדי תימן, אינו בשל לשיתוף פעולה עם אשכנזים, ודחה את בקשתו של שריד להשתתף במסיבות/ חפלות של חברי "ערס פואטיקה" בטענה ש"הם אינם מזמינים אנשים כמותו", כלומר אשכנזים.
"שלומי מדבר מתוך כאב ובתקיפות, מציב גדרות גבוהות המונעות שיח או פעילות משותפת, כדי לתקן את העוולות שבעטיין נוצר קרע כה עמוק", אומר שריד. "המזרחים אינם השכבה המקופחת ביותר בישראל. חלק מהטייקונים הם ממוצא מזרחי (יצחק תשובה, חיים סבן, קובי מימון, צדיק בינו). יש מקופחים מהם: אתיופים, נשים ממגזרים שונים וערבים".
ואם כבר מזכירים את הערבים, שהשנאה הגועשת בינם לבין היהודים אינה חלק מאירועי תשעה באב העוסקים בשנאת אחים, קיומו של הראיון עם שריד על רקע אירועי הר הבית אינו מאפשר הצבת "מגנומטר" שיחסום את מה שיש לשריד - שהוא גם מחברו של "השלישי" (בהוצאת עם עובד), ספר עתידני על בית המקדש השלישי וחורבן ממלכת יהודה – לומר על המצב.
"מובן מאליו להגיד שכולנו משחקים באש. על הר הבית נמצאים הסמלים הכי דליקים ליהודים ולמוסלמים. בספר שלי פתרתי, כביכול, את בעיית הר הבית. עלילתו מתקיימת 25 שנה אחרי הורדת המסגדים, ובמקומם נבנה בית המקדש השלישי שהופך למרכז החיים הלאומיים והקרבת הקורבנות", הוא אומר.
כבר לא צריך מגנומטרים?
"מגנומטרים זה עולם ישן. בספרי יש 'גלאי יהדות', צ'יפ המוכנס מתחת לשכמה של כל תינוק יהודי, שמצפצף ומעיד על יהדותו". לפני שנתיים כשהספר יצא, אמרו לי: 'את מי מעניין הר הבית?'. הוא מעניין. הרי בשנים האחרונות הציר שבו הולכות הציונות והישראליות מוביל להר הבית".
המקדש מרבה שנאות?
"בעבר התייחסו אל שוחרי בית המקדש כאל הזויים. היום הם כוח משפיע, כמו סגנית שר החוץ, ציפי חוטובלי, ח"כ יהודה גליק ואחרים. חלקם מעוניינים ללבות את השנאה, ולא אכפת להם שיישרף וייחרב גם הבית השלישי. אני ואפרת, נכדתו של הרב גורן, שאלנו את עצמנו: האם נותרנו האחראים היחידים בתוך הזירה המופקרת, ללא מנהיג אחראי?".
ראש הממשלה שותף לליבוי השנאה?
"נתניהו משתמש בשנאה ככלי פוליטי משפיע ואפקטיבי. נראה שאצלו שורשי השנאה כלפי אנשים ומגזרים שונים נטועים בבית שבו גדל, עם אב שנחשב אויב מפא"י ונאלץ לעזוב את הארץ. ביבי מאחד את שורות תומכיו ומוביל אותם אל הקלפי באמצעות השנאה. כן, ראש הממשלה שונא חלקים נרחבים בעם, גורם לשסע עמוק ונורא: הורס את הסולידריות שלנו".
מה יוסי שריד היה אומר?
“אבא שלי היה רואה שחורות. הוא חשב שאנחנו הולכים בכיוון נוראי, קשה ושחור. אמרתי לו: 'תן איזו קרן אור, תקווה', והוא אמר: 'אין'. אבל אני, בנו, מנסה בכל זאת למצוא את אותה קרן אור. זו החולשה שלי” .
"עיין ערך שנאה", הערב (שני), 21:00, כאן 11