יש ארץ אחת, אור לגויים, תושביה מספרים לילדיהם בלא מעט גאווה כיצד היו אלה הם שתרמו לעולם את החוקים הסוציאליים הראשונים. בארץ הנפלאה הזו, המדינה קיימת למען אזרחיה ואזרחיה אינם עבדים שלה. היא אינה עושקת אותם. אם מתעוררת בעיה כלשהי, מעשית וגם חוקתית, למשל כמו זו שתוארה השבוע בסדרת הכתבות בחדשות "כאן" בעניין השימוש בזרע מוקפא של מת להפריית רעייתו או פונדקאית לטובת הבאת ילד לעולם שיגדלו הוריו - מיד מתגייסת למענם המדינה ולא עושה להם את המוות במשך שנים.


ואם יש צורך, מקימה המדינה ועדה שבה יושבים רופאים ופסיכולוגים ואנשי רוח כדי להגדיר את הכללים, כדי לא לעשות את המוות לאנשים המחכים להפריה כזו. יש אכן ארץ כזו, אור לגויים כזו, אבל לא הארץ הזו. אולי ניו זילנד. אבל בטח לא ישראל.

"החיים אחרי המוות", ימים א'־ד', כאן