רון פלדמן, השחקן הראשי בסדרה, היוצר והבמאי שלה, ממשיך לעונה שנייה, שבה חייו ממשיכים ללכת לשומקום. למי ששכח או לא ראה: רון בן 36, חי חיים אפורים ללא עבר או עתיד, מתגורר בדירה שהייתה של הסבתא, בלי אהבה או קריירה. מדי פרק הוא מסתבך באיזו צרה קטנה שתגרום לחייו להמשיך לדרוך באותו שומקום.

אפשר לחבב בקלות את רון כדמות וכשחקן. הוא לא מסתובב במבט של דפקו אותי, לא מבקש רחמים, הוא שלימזל מלידה שאין לו טענות לאף אחד. כשמזדמן לו להתיידד, עם נוירוטית תל אביבית שתויה ודוחה או עם ילדה בת 8 שאיבדה את דרכה ברחוב, הוא עושה את המאמץ בחפץ לב. הוא לא אשם בכישלון של ניסיונותיו - זה התסריט קשה הלב.

את התסריט אפשר לחבב פחות. בעצם, ברגע שהסיפור מתרחק מדמותו המוקפדת של רון ומתחיל לטפס במעלה הפרק, צוללת ההנאה בשניות כמו ממקפצה גבוהה למעמקי המים. מופרז, חסר מידתיות, משעמם - בחרו את הפרק, בחרו את שם התואר כרצונכם, תזדקקו לעזרה במהלך הצפייה. 


הצרות לא חייבות ליפול על ראשו או בסביבתו של לוזר מקצועני כמוהו. דייט לא מוצלח הוא דייט לא מוצלח. קרוב לוודאי שגם לביל גייטס ולצוקרברג היו כאלה. ללוזר טלוויזיוני מוכשר לא די בלהיכשל. הוא צריך להיכשל באופן מבריק. "רון" עשתה רק צעד אחד בכיוון: היא מצאה אחלה לוזר. כשהגיע הרגע להיכשל כמו שצריך, היא נכשלה.

"רון", עונה 2, כל הפרקים, הוט BINGE, הוט VOD