ירון לונדון הוא איש מגוון מאוד שלובש כמה כובעים: עיתונאי, קריין, פזמונאי, חובב השירה, מתרגם ומגיש תכנית האקטואליה היומית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10. במרץ האחרון ראה אור ספרו החדש "קרנבל החיות" המשותף לו ולאבנר כץ. כשאני שואל אותו איזה חוויה רגשית ומנטלית עבר בזמן כתיבת ספרו הוא משיב: "אני לא מסוגל לתאר את חווית הכתיבה במונחים כאלה. כתיבה היא, בראש ובראשונה, עבודה שקודה וקפדנית".
"לפעמים כותבים בסערה, אבל תמיד נדרשים להגיר הרבה זיעה עד שיוצא טקסט משביע רצון", ממשיך לונדון, "בלזק אמר משפט שאני לא זוכר במדויק, אבל תוכנו הוא זה: אני מזיע בשעת הכתיבה ואחר כך מזיע כדי למחות את אגלי הזיעה. הוא התכוון לכך שכתיבה טובה נראית ככתיבה בלתי מאומצת. אני לא סופר ולא משורר, אלא בעל מלאכה די מיומן".
הווירטואוזיות של הנגנים
ב-24.10 יגיע לונדון להנחות אירוע תרבותי יוצא דופן: קונצרט "קרנבל החיות" שיתקיים באולם מועצת העיר ירושלים בכיכר ספרא. זו לא תהיה הפעם הראשונה שהוא מעורב באירוע כזה. יש כמה יצירות מוכרות של מוזיקה קלאסית, שבהן משולב טקסט ופעמים לא מעטות הוזמן לונדון למלא בקונצרטים את תפקיד הקריין. בין היצירות: "תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי, "חלום ליל קיץ" של מנדלסון, "מעשה בחייל" של סטרווינסקי וגם "קרנבל החיות" של קמי סן-סאנס - יצירה פופולארית מאוד שמרבים להשמיע פרקים מתוכה.
"אני אוהב מוזיקה, למרות שאין לי חינוך מוזיקלי, ועבודתה של תזמורת טובה מפליאה אותי. מעקב אחרי הווירטואוזיות של הנגנים, התיאום ביניהם, הפרשנות שהמנצח מעניק ליצירה מהנה אותי מאוד וההזדמנות לעבוד עם תזמורת העניקה לי מעט הבנה בתחום שאני לא בקיא בו".
מה תוכל לספר על גרסת הטקסט החדשה של קרנבל החיות שכתבת למבוגרים?
"קרנבל החיות הוא משלים מחורזים בקפדנות, מעין מסות פילוסופיות זעירות על בני אדם המחופשים לחיות, או על חיות המתנהלות כבני אדם. בסוף הספרון הוספתי אפילוג שהוא מבט על גבי מבט, מחשבות על מחשבות, הרהורים על מה שכתבתי. הטקסט נועד להוסיף עוד ממד למוזיקה הנהדרת, אבל אני מקווה שהוא גם עומד לעצמו".
"לא עושה משהו שמשעמם אותי"
לונדון מספר שהוא עושה רק מה שמעניין אותו ומוקדי העניין שלו רבים ומתחלפים. והוא מתקן: "לא תמיד אני עושה רק מה שמעניין אותי, אבל איני עושה מה שממש משמעם אותי. העובדה שאני מצליח להתפרנס מתחביביי לא מפסיקה להתמיה אותי".
כשאני שואל אותו איזה ספר טוב קרא לאחרונה, הוא משיב: "בימים אלה אני קורא את ספרו של אביעד קליינברג 'האל החושני', שעוסק בתיאולוגיה הקתולית. אף פעם לא הצלחתי להבין איך הקתולים מבינים אלוהים יחיד שיש לו שלושה מופעים - האב, הבן ורוח הקודש. משהו מזה קיים גם במיסטיקה היהודית שגם אותה אני לא מבין. מהי השכינה, מיהו השטן, מיהם 'אלוהים אחרים'? אולי אבין יותר כשאגיע לעמוד האחרון בספר".
כמי שגדל בתל אביב וראה אותה בזמנים אחרים, אולי תמימים יותר, האם אתה אוהב את מה שנהיה ממנה?
"אני לא נוסטלגי. אני גר במרכז העיר וחושב שתל אביב היא עיר נפלאה".
מה היא עבורך ירושלים? האם היא מעוררת בך התרגשות?
"גרתי בירושלים בין 1960 ל-1968 ואהבתי את שנותיי בה, אבל היום אני חש כלפיה זרות גמורה. הסיפוח האידיוטי של מזרח העיר ובנותיה, העימות המתמיד בין תושביה, התחרדותה הגמורה, פולחני המקומות הקדושים, עוניה, התמוטטות מרכז העיר, שינו לגמרי את אופייה הנעים שזכרתי מימי מגוריי בה. היא לא מעוררת בי התרגשות, אלא כעס ודחייה".
אולם מועצת העיר ירושלים יהפוך ב-24.10 לערב אחד לאולם קונצרטים שם מארחת את לונדון תזמורת הרחוב הירושלמית כקריין. "כל האשראי מגיע למנצח הצעיר עידו שפילטניק, מנהלו של האנסמבל תזמורת הרחוב הירושלמית. הוא יזם את הקונצרט הזה בעקבות שיתוף פעולה קודם בינינו בבצוע 'מעשה בחייל'. כל כך נהניתי מהעבודה אתו עד שממש התחננתי בפניו לעשות עוד משהו במשותף. מאד הופתעתי כאשר בישר לי שהעירייה תארח אותנו באולם מועצת העיר".
האירוע ייערך באולם מועצת העיר בכיכר ספרא (קומה 6) ביום שלישי, ה-24.10.2017, הכניסה חופשית.
הכתבה המלאה תתפרסם ברשת "מקומוני מעריב", בסוף השבוע.