יודעי דבר מספרים שארז טל לא מצליח לישון בלילה, שצביקה הדר מתהפך על יצועו, שגיא זו־ארץ מתהלך סהרורי, וזה שמנחה את "דה וויס", לא זוכר איך קוראים לו. מה שהולך לקרות ב־1 בנובמבר זה לא פיצול, זה פיצוץ ערוץ 2. חלום הבלהות של עולם הטלוויזיה המסחרית. ערוץ 2 לא היה רק אפיק, הוא היה סמל. כשמשה קצב צעק על גדי סוקניק "ערוץ 2", הוא התכוון "התקשורת", "הצהובה", "הריאליטי", "הפופולרית", זו שניסחה מחדש את החוקים שאחרי עידן הערוץ הראשון. אף אחד לא יצעק בעצבים במסיבת עיתונאים "אתם שם בערוץ 13"

ערוץ 13 או 12 או 14 לא יסמלו שום דבר, הם יהיו רק עוד אפיקים בשלט. לא סמל לישראליות. לא סמל לריאליטי, לא סמל לכלום. יש שתי תיאוריות פסיכו–טלוויזיוניות שיכולות לרמוז על התנהגות הצופה הישראלי ביום שאחרי. בשבתו על הספה בסוף יום העבודה, עם קולה ובמבה/לימונדה ובייגלה/בירה ופיצוחים, יהיו בפניו שתי אפשרויות: להתחיל את הזפזופ מערוץ 11 ואז לעלות מעלה עד הגיעו ל–14. או שמטעמי נוחות הפוכים, יתחיל את מסעו ב–14, כי ה–4 נמצא בדיוק מתחת ל–1, ואז ינדוד אחורה. קשה לחזות.

לא ברור מי ירוויח, או יותר נכון כמה כולם יפסידו מהמהלך שהולך להתרגש עלינו. אבל ישנן מספר שאלות קטנות, קשות ועדיין בלתי פתירות שיש לתת עליהן את הדעת: איך יוכל דוד ביטן להתראיין בשתי תוכניות בוקר במקביל? האם יפצלו אותו לשני ביטנים, ביטן "קשת" וביטן "רשת"? מה יקרה ביום שבו אהרוני יבשל משהו בשרי ב"מאסטר שף" ובמקביל יטעם משהו חלבי ב"גידי ואהרוני"? ומה יעשו במקרה של ריב בין אסי עזר לרותם סלע? הרי יש לפחות 322 תוכניות שבנויות על הדינמיקה הלגמרי רגילה שיש ביניהם.

הטור המלא, מחר ב"מעריב סופהשבוע"