הזוגות עולים על טיסה להונולולו בהוואי, ואני תוהה אם אין דרך אחרת לבטא את השמחה מאשר קפיצות באוויר ונפנופים בידיים. נראה לי שאם היו אומרים להם שהם נוסעים לאיזה חור באפגניסטן, הם היו מקפצים באותה מידה. הם נחתו ישר על חולות זהב וים של קטיפה, ובמקום להתקבל על ידי בנות המקום עם מחרוזות פרחים ומוסיקת רקע מקומית, נאלצו מיד להשתחל לתוך שמלת נימפה הדוקה ולזחול על החול החם והשורט כמו בת הים הקטנה. עוד אחת מאותן משימות שצריך להיות גאון משוגע בשביל להמציא אותן.
שוב רצים ממשימה למשימה ואין לזוגות אפילו רגע ליהנות מיפי המקום, השלווה והרוגע. באחת המשימות, אלן מתייאשת לגמרי ואומרת לרגב שהיא רוצה לחזור הביתה. "מה אני עושה פה"? היא שואלת, והוא עונה לה: "טוב, אל תסתכלי עליי, אני לא אמרתי לך לצאת למסע המטורף הזה". בכל העונות יש את אלה שנשברים ורוצים לחזור הביתה, והאמת היא שנדרש אומץ לעשות את הצעד הזה ולצפצף על הכול. זה גם יכול היה להוות טוויסט מעניין בעלילה שהכול קורה בה, ובעצם שום דבר חדש לא קורה בה. לנו רק נותר לקוות שרגע הפרישה שלהם לא יתקרב ושמהמשימה הזאת הם רק יעלו למעלה.
מיתר ועדי מפגינים פתיחות יתר
אחד הדברים שאני אוהבת במירוץ למיליון הוא שהישראליות על כל גווניה באה לידי ביטוי ומקפיצה את התרבות המקומית שלא רגילה לגינוני הפתיחות של הצברים. כמו למשל החיבוקים המלאכותיים והמוגזמים שמעניקים החבר'ה שלנו למקומיים שמחזיקים ברמז. עדי, חברת הילדות של מיתר, מעבירה אצבעותיה בשערו של הצעיר המקומי שהנחה אותם כיצד לבצע את המשימה בים. "וואו, איזה בלורית" היא אומרת לו, ואני רק חיפשתי לי מקום להתחפר עמוק יותר בכורסא מהבושה. נכון, הפתיחות הישראלית נחמדה ומחממת את הלב, אבל יש גבול.
או כמו ירדן, שיותר ויותר מסתמן שהיא לא באה להשיג את המיליון, אלא לעשות את הסטאז' שלה בתחום השדכנות. בת זוגה אן, משמשת כשפן הניסיונות שלה, ובכל מקום שנמצא איזשהו חתיך בשטח היא משכנעת אותה (בנוסף לרמזים עבים שהיא שולחת גם לעברו) שהם זוג משמיים. מביך למדי וממש לא מצחיק.
נישואין זה לא משחק
ובחזרה לאינטרקציה בין הזוגות האהובים שלנו. במירוץ למיליון כמו במירוץ, נחשפים סדקים וקשיים בזוגיות של הנשואים למיניהם. ואני אומרת שנישואין זה לא משחק, ואם לזוג אין בכלל בעיות, כנראה שמשהו שם לא מסתדר. אוולין וטוהר למשל הם זוג נורמטיבי לחלוטין על אף חילוקי הדעות ביניהם בנושא תחרותיות. הוא שואף לנצח בכל מחיר, היא - פחות. אוולין היא אף לא מתביישת להודות שטוהר לא מגלה מספיק רגישות והבנה כלפיה וכלפי היכולות שלה לעמוד במשימות. היא התחילה את המירוץ עם הרבה חיוכים, אורך רוח וסבלנות כלפי הבעל האמביציוזי, וככל שהמשחק מתקדם היא מתחילה לאבד אותם אך תמיד בגבול ההיגיון והטעם הטוב. הם בהחלט זוג מעניין ומעורר אהדה.
לעומתם, אלן ורגב הוד, לא כל כך יורדים לאחרים טוב בגרון, כי הם לא ששים להתחבר איתם. זכותם המלאה. אולם הם קצת מגזימים כשהם חושבים שכולם רק רוצים ברעתם ועושים להם דווקא.
זוג הפסנתרנים הם "חננות" כפי שמכנים אותם חבריהם, אבל כמו שמישהו פעם אמר, שגם בשביל להצליח בספורט צריך אינטליגנציה ונמרוד ויונתן הם ההוכחה לכך.
אני מקווה שעם הזמן, אצליח לפענח מה נטע, האחות של עומר, בכלל אומרת, או למה היא מתכוונת, ואף מקווה בשבילה שסוף סוף תלמד היכן שמאל או ימין כשמסתכלים מהצד.