"רק שלא תתחילי להשתכנז לנו עכשיו", אמר נהג המונית לשחקנית והחקיינית יפית אסולין, בסיום צילומי הסדרה "זגורי אימפריה". אם ננתח לעומק את כוונתו של נהג המונית, הרי שזה בדיוק מה שקרה לה. מאז שגילמה את תפקידה של מירי זגורי, האחות שמשתטחת על קברי צדיקים, עושה ספונג'ות וערבים; עושה אסולין, לאט אבל בטוח, את צעדיה אל לב המיינסטרים הישראלי; ובמקום להיתקע בטייפ קאסט ה"מזרחי" - כמצופה ממנה - היא משחקת ניצולת שואה ב"הדרך לאן", סרטה החדש של מיכל בת אדם; מתפקדת כמדבבת והחקיינית הנשית היחידה בסאטירה "מדינת הגמדים" (כאן 11); ובקרוב תגלם חברת כנסת מתנחלת ולסבית ב"שלטון הצללים" - סדרה פוליטית חדשה שתעלה בקרוב בכאן 11.

"שאלתי את נהג המונית מה זה אומר להשתכנז?", מספרת אסולין על המקרה ההוא. "הוא בעצם אמר לי, אל תתחילי עכשיו לדבר גבוהה־גבוהה. שאלתי אותו, רגע אחד, מי שמשכיל הוא משתכנז? מפני שאתה מזרחי, אתה צריך להיות שכונה? סליחה, אני מזרחית, ואני לא חייבת להיות שכונה".

אסולין לא הבינה מאיפה ההערות האלה באות לה. היא נולדה ביפו לפני 37 שנים ושלא כמו בת דמותה, מירי זגורי, מעולם לא נחסך ממנה דבר: היא הלכה לצופים, לחוגים ובגיל 16 נבחרה ל"קאמרי הצעיר".

"בעד זעקת החלשים", יפית אסולין, ב"זגורי אימפריה""בעד זעקת החלשים", יפית אסולין, ב"זגורי אימפריה"

סדרות כמו "זגורי אימפריה" או "מטומטמת" הצליחו בזכות שימוש בשבלונה של דיכוי מזרחים ודיכוי נשים. 
"אם אני הייתי כותבת סדרה על משפחה כמו 'זגורי', אני חושבת שהייתי מציגה אותה בזווית אחרת. אבל אני לא יכולה לשפוט אחרים. אני בעד זעקות של חלשים, אבל להגיד שאני לא מצליחה כי אני מזרחית, זה יכול גם לתקוע אנשים. אתה גם צריך לשאול את עצמך, אם אתה מספיק טוב".

"לא קורבן"
היא לא התקבלה לתיאטרון צה"ל ושירתה כצפ"טית (צופן פענוח טלגרף) והבינה שהיא מצחיקה רק כשהתקבלה, אחרי הניסיון השני, ללימודי משחק בסמינר הקיבוצים.

"גם בתיאטרון צה"ל וגם בכניסה לסמינר הקיבוצים, לא הייתי מוכנה", היא מסבירה. "כן, מאוד רציתי ומאוד התאכזבתי שלא התקבלתי. אבל אני לא מוכנה להגדיר את עצמי כקורבן בשום סיטואציה. אני מעדיפה להתרכז אך ורק במה שאני מביאה. אני מאמינה שאם אצליח, זה יהיה בזכות עצמי".

"מאוד נגע לליבי". יפית אסולין ב"הדרך לאן" "מאוד נגע לליבי". יפית אסולין ב"הדרך לאן"

לאסולין הוורסטילית אין קושי להחליק בין תפקידים, כולל תפקידי חקיינות, כמו שעשתה ב"נבחרת ישראל" (ערוץ 10), ועכשיו ב"מדינת הגמדים". שנתיים אחרי ש"זגורי" ירדה מהמסך, שבמהלכם הביאה אסולין לעולם עם בן זוגה, הבמאי ערן לאור, את גור, בן השנתיים וחצי, הספיקה לשחק בסרט "ישמח חתני", שהיה שלאגר היסטרי, ועכשיו היא חוזרת למסך ב"הדרך לאן", סרט לא שגרתי שמתאר רסיסי חיים קרועים של ניצולי שואה. לתפקידה בסרט - שוב כרווקה שמחפשת חתן - לוהקה אסולין בלי אודישן.

"האמת היא שאני לא יודעת אם מיכל בת אדם בכלל ראתה את 'זגורי אימפריה'", אומרת אסולין. "היא לימדה אותי משחק מול מצלמה בסמינר הקיבוצים, והחליטה לקחת אותי לסרט שלה. זאת מחמאה ענקית שמורה שלי לוקחת אותי לעבוד איתה אחרי הרבה שנים. היא אתגרה אותי והייתה נפלאה. את הדמות ביססתי על תחקיר שעשיתי מול מיכל. הרגשתי שהיא יודעת הכי טוב מכולם לאן היא רוצה לקחת את הדמות, ואיך לחבר אותה לתחושה הזו שיש לאנשים כשהם מגיעים לגיל מסוים, כל הזמן רוצים לחזור אחורה לילדות, ובלי זה הם מרגישים שהם לא חיים. זה מאוד נגע ללבי".

"לקחתי ממנה סממנים", מירי רגב"לקחתי ממנה סממנים", מירי רגב

ב"מדינת הגמדים", הסאטירה החדשה סטייל "החרצופים", מגלמת־מדבבת אסולין לבדה את כל הדמויות הנשיות: יונית לוי, שלי יחימוביץ', זהבה גלאון, מירי רגב, שרה נתניהו ועוד. לפעמים יוצא לה לדבב ארבע נשים שונות במערכון אחד. "יש רגעים שאני מתבלבלת בין הדמויות, אבל אני משתדלת לבוא מוכנה", היא מעידה. "אני שואבת מהמקור. לפעמים אני גם מוסיפה אינטרפרטציה. הדמות של מירי רגב, לדוגמה, הייתה צריכה להיות במקור מאוד דארקית. אפילו גותית. אבל באתי ואמרתי להם שהם מוציאים ממנה את כל השמחה והכיפיות, והם שינו את הבובה. בסדרה החדשה, 'שלטון הצללים', אני מגלמת דמות מורכבת של חברת כנסת ימנית קיצונית, וולגרית ומתלהמת. לתפקיד הזה בהחלט לקחתי סממנים ממירי רגב".

איזו דמות את הכי אוהבת לחקות?
"את מירי רגב ושלי יחימוביץ'. יש לי חיקוי מדהים של רונית אלקבץ, שלא הספקתי לעשות, והייתי רוצה גם לחקות את יעל פוליאקוב. אולי בעונה הבאה".