כמעט 20 שנה אחרי: מעריצי סיינפלד דרוכים לקראת הופעתו בארץ

פוסטרים של ג'ורג' וקריימר תלויים להם על הקירות, ערבי בינג' הפכו לחלק מחייהם, הם כבר מזמן הפסיקו לספור את הפעמים שבהן צפו בפרקים, וחלקם מחזיקים מקדש קטן ופרטי עם מוצרי הסדרה ממש באמצע הסלון. לכבוד הגעתו של ג'רי סיינפלד לישראל לשתי הופעות בשבת הקרובה, פגשנו את הגרעין הקשה של מעריצי "סיינפלד" בישראל, כדי להבין מה יש בסדרה שמצליח לארגן סביבה מועדון נלהב שכזה, גם כמעט 20 שנה אחרי שירדה מהמסך.

"כשהכרתי בזמנו את בעלי לשעבר, השאלה הראשונה ששאלנו אחד את השנייה היא 'האם את/ה אוהב את 'סיינפלד''", משתפת חלי אורן (47) מנס ציונה.

"תמיד אעדיף להיות עם מישהו שמתחבר לסדרה, כמוני", היא אומרת. "אני בהחלט יכולה להיות מוגדרת כמכורה כבדה. 'סיינפלד' היא לגמרי חלק בלתי נפרד מהחיים שלי; תמונה של כוכבי הסדרה משמשת כשומר המסך שלי, יש לי תמונה בבית של קריימר, אני חברה בכל קבוצה אפשרית של חובבי הסדרה, הילדים שלי מכירים את השיגעון לסדרה ומפרגנים לו. כל מקורביי מכירים את חיבתי לסדרה. אי אפשר שלא".
 

"בעלי הכין לי מקדש 'סיינפלד' קטן", מתוודה דנה סדריק (32) מחולון. "יש לי הרבה מוצרים - יש דמויות שלהם, את מארז הדי.וי.די, מרצ'נדייז, תמונה גדולה של קריימר וגם כל מיני מוצרים קטנים כמו סוכריות פז של טוויטי וסירופ שוקולד בוסקו, שזה הסירופ האהוב על ג׳ורג׳. אספתי את המוצרים לאורך השנים. זה נמצא בסלון, וכשבא אורח הוא ישר רואה את זה. אנשים מתלהבים. אני מכירה את הסדרה בעל פה, יש לי אותה באייפד, ברמה שאני שומעת את הפרקים בלי לראות ואני צוחקת, כי אני זוכרת מה היה שם".
 

"אני מתבייש להגיד אפילו כמה בינג'ים כבר עשיתי לסדרה, כי הרי כמה פעמים אפשר לצחוק מאותו הדבר? אבל אשתי עדה לזה שאפשר, בדרך כלל בעל כורחה", מוסיף יונתן הילינגר (38) מירושלים. "אני חושב שאסיים ואתחיל מחדש צפייה בסדרה במשך כל חיי. אני אוסף חפצים: סטיקרים וחולצות, תמונות בלתי נשכחות  - כמו הבוק של ג'ורג', הדיוקן של קריימר, וגם מאחורי הקלעים של צילומי הפרק האחרון בסדרה - יש לי על האוטו סטיקר של Vandelay Industry, שזה מקום העבודה שג'ורג' ממציא לעצמו, אז מי שמכיר את 'סיינפלד' מזהה. אנשים ראו את זה כשהחניתי, והם טרחו לבוא להגיד לי כמה זה הצחיק אותם. צריך להיות ממש הארד קור כדי לזכור את זה".

 
 

"כל הכתובות והכינויים ברשת בפורומים שונים שאני חלק מהם - אלה דברים שקשורים ל'סיינפלד'", אומר ארז שחר (29) מתל אביב. "המייל שלי הוא קוסמו.ק. יש לי סדרת די.וי.די של כל העונות, יש לי תמונה של ג'ורג' שבה הוא מצולם בפרק שהוא מפתח תמונות ותמונה של קריימר שהחברה של ג'רי ציירה אותו. יש לי גם את הספר 'הפילוסופיה של סיינפלד', שכתב פסיכולוג שהשווה בין הדמויות בסדרה לדמויות היסטוריות כמו אפלטון".
 

לחובבי "סיינפלד" הכבדים אין פרופיל ברור. מדובר בגברים ונשים מכל קצוות הארץ שחולקים אהבה משותפת לסדרת הקאלט. חלקם מבוגרים יותר וחלקם היו בכלל ילדים כשהיא ירדה מן המרקע. "התחלתי לראות 'סיינפלד' כשהייתי בן 5", נזכר שחר. "זה שודר בערוץ 3, היינו מקליטים הכל על קלטות וידיאו, היינו עושים מרתונים של כל המשפחה, בעיקר אני, אבא שלי ואחי הגדול. כשהייתי קטן עשינו תחרויות של מי יותר מעריץ וזוכר משפטים שלמים. זה מה שזכור לי מההתחלה. זה הגיע למצב שבו הייתי רואה את זה בכל ערב לפני השינה מהקלטות שהקלטתי. את האנגלית שלי למדתי מ'סיינפלד'. כשבאתי לשיעורי אנגלית, כבר ידעתי אנגלית".
 

"אני זוכר שראיתי את הפרק הראשון, שבו ג'ורג' וג'רי יושבים ומקשקשים בבית הקפה, והיה משהו, אפילו אז, שאמר לי ששווה להמשיך איתם עוד כמה פרקים", מוסיף הילינגר. "בעונה השנייה הם כבר פרעו את השטרות בגדול. החיוכים הפכו לצחוק מתגלגל, וכל כך הרבה פעמים של 'זה קרה לי!' ו'זה כל כך נכון!'”.

 

"זה התחיל כשהייתי בת 22־23. 'סיינפלד' שודרה בכבלים כשהם עוד היו בחיתולים", נזכרת אורן. "ממש מההתחלה התחברתי לסדרה והתחלתי לראות באדיקות את כל הפרקים, וזה התגבר ככל שחלפו העונות. הסדרה הצליחה כי ההומור בה פשוט גאוני, היא על־זמנית. היא פונה לאנשים אינטליגנטים, ולכן רוב האנשים האינטליגנטים אכן אוהבים אותה מאוד. גם אחרי 20 שנה היא עדיין מצחיקה אותי ולגמרי עומדת במבחן הזמן. 'סיינפלד' היא לגמרי חלק ממני ומההומור שלי, וזה מתבטא בהרבה תחומי חיים שלי".
 

ואכן, נראה שאין עוד סדרה בהיסטוריה של הטלוויזיה שהצליחה להישאר רלוונטית ולשמור על עדת מעריצים אדוקה גם שני עשורים לאחר ירידתה מהמסך. ואם שואלים את הגרופיז, "סיינפלד" גם לא תאבד מהרלוונטיות שלה לעולם. "הסדרה הזו מאפשרת להסתכל על היומיום שלנו ולמצוא בו את הטפל, את הכלום, את ההיאחזות בדברים הקטנים שמעצבים לנו את השגרה", מסביר עידן גדות (28) מתל אביב.

"זה מה שהופך את הסדרה לעל־זמנית ואלמותית ולהבדיל ממה שאנשים חושבים, מכוונת למכנה האינטלקטואלי הגבוה ביותר, כי היא מאפשרת לראות את הכלום, להרגיש את הריק ולחיות את השום דבר", הוא אומר. "למשל, באחד הפרקים בסדרה יש ויכוח של ג'רי ואיליין מול פקידת חברת השכרת רכבים, שלא השכילה לשמור את הזמנת סוג הרכב שג'רי ביקש. לאחר שהתייעצה עם המנהלת, אמרה שאין מה לעשות בנידון ושג'רי ייאלץ להסתדר עם רכב אחר. השתלשלות האירועים הנלווית לאירוע קטן ופשוט לכאורה מעצבת את המשך חיינו ומשפיעה עליהם כמו דומינו".

ניואנסים מהחיים 
 

"אני חושב שמקור ההצלחה של הסדרה הוא שבבסיס שלה יש ארבע דמויות שרחוקות מלהיות הדמויות המושלמות שכל סדרה או סרט בתעשייה מנסים להציג. אנשים כמונו - קריימר קצת פחות, אבל הוא היה האקסטרה - שעוברים את מה שאנחנו עוברים בחיי היומיום ובחיים בכלל, ובוחרים לצחוק על הכל", מוסיף הילינגר. "זה מכלול שמתעלה על מגבלות הזמן, כי זה נכון תמיד. זה חלק מהחיים, ולא משנה באיזה זמן או אזור אתה חי. איפשהו כולנו היינו כמהים לקחת את החיים בקלות כמו ג'רי, אבל כולנו מתנהגים כמו ג'ורג' הרבה פעמים, וזה ההפך הגמור. השילוב הזה של כמיהה והזדהות הוא שילוב מנצח".
 

"ההערצה ל'סיינפלד' קשורה יותר לקונספט הכללי של הסדרה, ולא בהכרח מתבטאת בחומריות, אלא יותר בהשקפת עולם, תפיסה של חיים ופנאי ומעצבת אישיות", מסכם גדות. "בכל חבורה היה דיון איזו סדרה טובה יותר, 'חברים' או 'סיינפלד'. מעריצי 'סיינפלד' בדרך כלל סולדים מהשאלה הזו, כי זה פשוט לא בר־השוואה. הם בכלל לא יהיו שם. מעריצי 'סיינפלד' יהיו חברים של מעריצי 'סיינפלד' אחרים, כי מעבר לשיח משותף וחידוני טריוויה הכוללים שאלות כמו איך קוראים לאמא של קריימר, 'סיינפלד' מאפשרת לקהילה מצומצמת להתחבר דרך הניואנסים של החיים. אני חושב שלהבדיל מסדרות אחרות העוסקות בנושאי מאקרו, הגדולה של 'סיינפלד' היא לראות את השגרה המשותפת של בני האדם בחיים מערביים, לצחוק על שגרת היומיום, הקומדיה שנמצאת בפרטים הכאילו לא חשובים, אבל מעצבת אותם".