מראשית המאה ה־21 עלו מצרפת לישראל כ־40 אלף יהודים - אחוז זניח (6.6%) מתוך הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה, המונה 600 אלף בני אדם, מרביתם יוצאי צפון אפריקה. לא רק שזו אינה "עליית הצלה"; מדובר בעלייה מבוססת כלכלית ונטולת תלות ממסדית, כשלפחות 15% מהעולים לא נקלטו ושבו לצרפת.
העולים הצרפתים החדשים עומדים במוקד הסדרה התיעודית "הצרפוקאים" של היוצר והבמאי רון כחלילי ("ים של דמעות", "ערסים ופרחות – האליטות החדשות", "אכלו לי, שתו לי" ועוד). הפרק הראשון ישודר היום בכאן 11.
בשלושת פרקיה, הסדרה מפגישה את הצופה עם העולים הפזורים ברחבי הארץ - נתניה, אשדוד, נווה צדק בתל אביב, ירושלים, תקוע והתנחלויות נוספות, כולל גיחה לצרפת, תוך הפניית מבט השוואתי עם הישראלים הוותיקים יוצאי צפון אפריקה, שעלו אחרי הקמת המדינה.
"כמרוקאית שגדלה ביקנעם, שאלתי את אמא שלי למה לא עברנו לפריז", אומרת חן אלמליח, המפיקה, המלהקת והיועצת המוזיקלית של הסדרה. "אני מקנאה ביהודים הצרפתים, ולא רק בגלל הצלחתם כלכלית, אלא משום שהם גדלו עם דימוי עצמי גבוה. להיות יהודי צפון-אפריקאי בצרפת זה אומר שאתה רופא, אקדמאי, שאתה מצליח בתקשורת, בקולנוע ובספרות. אבא שלי נהג לצפות בלופ בקטעים של השחקן והקומיקאי גד אלמליח. אין בינינו שום קרבת משפחה, אבל בזכות השם, אבי חש שההצלחה שלו היא ההצלחה שלנו".
אחת הדמויות המובילות בסדרה היא נסים סלמה: צרפתי ממוצא תוניסאי שעלה לישראל בֺ־2003 - "ההימור הכי מוצלח שלי", מעידה אלמליח. "דליתי אותו מתוך שרשור בפייסבוק, ולא העליתי בדעתי איזה אוצר גלום בו ובמשפחתו. הוריו, אחיו, אחיותיו והדודים שלו הם דתיים, חרדים, חילונים, שמאלנים, ימנים ומתנחלים - מניפה של דמויות המייצגות באופן מדויק את כל הזהויות והמעמדות שמרכיבות את החברה שלנו, ואת כל הזוויות האפשריות של יהודים צפון־אפריקאים".
למה זה כל כך מפתיע?
"אילו הייתי שואלת ילדים בכל בית ספר בישראל מה אומר להם השם 'נסים סלמה', אני חותמת על התשובות הסטראוטיפיות שלהם: ספר, שחקן כדורגל, שוטר, או זמר מזרחי".
יש חשש שמא העולים החדשים מצרפת יתויגו כמזרחים החדשים?
"אחרי 70 שנה, גם העולים מצרפת פוגשים את הגזענות הישנה והמוכרת, שנודף ממנה ריח של צפון אפריקה. העובדה שהם הגיעו מלב התרבות האירופית הנערצת, עם הניחוח הצרפתי, לא ממש עוזרת להם. במחקר שערך הסוציולוג פרופ' שמואל טריגנו נמצא כי רבע מהישראלים הוותיקים רואים בעולים מצרפת 'צעקניים', 'ברברים', 'חוצפנים', 'דתיים', 'ציוניים', 'ימנים', 'לאומנים', 'נובורישים' ו'מזרחים'. וכמו שאומרת ללי דרעי בסדרה: 'אם היחס לא ישתנה, הם עלולים להיות המקופחים הבאים'".
הטריגר לעלייה היה הפיגועים והתגברות האנטישמיות בצרפת?
"כשהתחלנו לעבוד על הסדרה, היינו בטוחים שאובדן תחושת הביטחון של יהודי צרפת הוא המניע לעלייה. אבל במפגש עם שתי אחיותיו של נסים סלמה המתגוררות בפריז, שמענו מהן כי מבחינתן הפיגועים בצרפת הם פשעים נגד האנושות, והקורבנות אינם רק יהודים".
בהשוואה בין העולים הוותיקים מצפון אפריקה לצרפתים החדשים, אתם מתעלמים מהזמן ומהקונטקסט.
"זאת אחת השאלות החשובות בסדרה. איך קרה שמאותן משפחות, עם אותו מטען גנטי, היהודים שהיגרו לצרפת הגיעו להישגים מרשימים, והיהודים שעלו לישראל אכלו אותה בגדול. הממסד הסליל אותם לעיירות הפיתוח, הרחק ממרכזי כלכלה והשכלה. ילדיהם התחנכו בבתי ספר מקצועיים, שהכשירו אותם לעבודה במפעלים. עשו להם דה־הומניזציה.בעוד שכל בני משפחתו של סלמה בפריז הם אקדמאים שעוסקים במקצועות חופשיים, האחות של אמו מרמלה, שעלתה לישראל בשנות ה־50, עובדת 25 שנים בניקיון בבית ספר ובעלה עובד כמלגזן. אם תרצי, זאת כל הטרגדיה".
אלמליח (33) מתגוררת ביפו. היא די.ג'יי, פעילה תרבותית, מנהלת שותפה של בית הקפה "אלבי" בדרום תל אביב, ואם חד־הורית לראיי, תינוקת בת שבעה חודשים.
"הצרפוקאים" הוא הפרויקט השני שלה אחרי "אכלו לי, שתו לי" עם רון כחלילי. "רון מגדיר לי בכל פעם מחדש את המושג יצירה מזרחית", היא אומרת. לעבודה על הסדרה הגיעה אחרי פיטוריה כשדרנית בגלי צה"ל, בגלל פוסט שפרסמה בפייסבוק במהלך האירועים בכפר הבדואי אום אל־חיראן: "גם אני הייתי דורסת שוטר אם היו מפנים אותי מהבית", כתבה. בתגובה, מפקד גלי צה"ל ירון דקל פיטר אותה בטוויטר: "למי שמביע תמיכה בדריסת שוטר, אין מקום להימנות על שדרי גלי צה"ל וגלגלצ", צייץ.
הבטחת לסגור חשבון עם דקל ועם גלי צה"ל?
"היום אני מתייחסת לפיטורים מגלי צה"ל כאל מכה קלה בכנף. בשנה שבה הפכתי לאמא, הגעתי לפשרה עם עצמי. הבנתי שמעולם לא הייתי חלק מגלגלצ, תחנה שבה הגשתי פעמים בשבוע תוכנית מוזיקלית לטובת קבוצות וקהילות של מחוברות לתחנה. נפגעתי כשהותירו אותי לבד במערכה. זרקו אותי להמון הזועם".
"הצרפוקאים" – ימי רביעי (החל מהיום), 21:00, כאן 11 ובדיגיטל