כשאומרים מוזיקה יוונית עולים בראש טברנה, אוזו וגם ושמעון פרנס אחד. בשלושת העשורים האחרונים פרנס והמוזיקה היוונית הפכו לשמות נרדפים. הרבה בזכות אהבתו של פרנס אליה, המוזיקה הזו הכתה שורשים עמוקים בלבו של הקהל הישראלי והפכה למוסד שבו יש לפרנס זכויות רבות.

"מי ש'אשם' במשיכה האינסופית שלי למוזיקה היוונית, הוא לא אחר מיהודה פוליקר", חושף פרנס. "אי שם בשנות ה־80, כשעבדתי ברשת ג', הגיע לידיי האלבום של יהודה פוליקר, 'עיניים שלי'. כשרק הנחתי את התקליט והאזנתי לתו הראשון, חטפתי הלם תרבותי: השילוב המיוחד הזה בין הרוק למוזיקה היוונית, פשוט הפנט אותי. אמרתי לעצמי: 'רגע, אם זה נשמע כל כך טוב בעברית, איך זה נשמע בשפת המקור?'. התחלתי להעמיק במוזיקה הזו, ואז גיליתי אמן בשם יורגוס דאלארס, שבארץ פחות הכירו אותו, והתאהבתי בצלילים. מאז ועד היום, החיידק לא עזב אותי".

"הנכדים מכורים ליוונית"

פרנס (64), מהג'ינג'ים הבולטים במקומותינו, גדל דווקא על מוזיקת פופ־רוק, בעוד שבבית שמע אביו מוזיקה ערבית. "זה מעניין. כשהייתי ילד, נמשכתי בעיקר למוזיקה הפופולרית ופחות התעניינתי בשירים שאבי נהג לשמוע. כשהתבגרתי, התחלתי לחזור לאותם שירים שהזכירו לי את אבי, והיום אני נהנה מאוד ממוזיקה ערבית. אגב, גם בנותיי היו בהתחלה הרבה פחות בקטע של יוונית. היום בת אחת מאזינה הרבה ליוונית, והשנייה מורדת ופחות מתחברת. הנכדים, כמובן, מכורים ליוונית".

את פרסומו ברדיו קנה פרנס כשהחל להגיש את התוכנית "אגן הים התיכון", ולחשוף את הקהל למוזיקה היוונית שהייתה הרבה שנים בשוליים. בהמשך הגיש בערוץ 1 ובערוץ 2 את התכנית "בטברנה", שזכתה להצלחה היסטרית, ובמקביל הפך לאחד הראשונים שארגנו טיולים מודרכים ליוון, לצד מופעי טברנה בארץ ובחו"ל.

"הפעם הראשונה שבה ביקרתי בטברנה אמיתית הייתה ב־1991", נזכר פרנס ומוסיף: "אומנם לפני כן התאהבתי בתרבות היוונית, וידעתי אותה על בוריה, אבל הפעם שבה אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות את הצעד ולהיות בטברנה יוונית, הייתה באותה שנה, וזו אכן הייתה חוויה עוצמתית עבורי. מאז לא נגמלתי".

בימים אלה, לצד ההופעות והטיולים, מגיש פרנס תוכנית רדיו שבועית בגלי צה"ל, "על החתום", וגם משמש בשש השנים האחרונות כיועץ המוזיקלי של פסטיבל "מדיטרנה" באשדוד, שייערך השנה בתאריכים 7־14 ביוני. בפסטיבל יוצגו סרטים, מוזיקה, תערוכות וקולינריה ממדינות הים התיכון.

"בפסטיבלים הראשונים דאגנו ללכת בעיקר על הקו הים־תיכוני, להיצמד למסורות מוזיקליות ופחות ללכת על דברים מודרניים ועל שילובים. הפעם החלטנו להציע מגוון רחב של אמנים מארצות הים התיכון, ולשלב מוטיבים מודרניים של פופ, רוק, פלמנקו, שירת פאדו וכו'", מסביר פרנס ומוסיף: "אנחנו משתדלים להביא לפסטיבל דברים שעד היום לא היו בארץ. אנו משתדלים לחדש ולהביא ראשוניות, ולא למחזר בפסטיבל. זה הקו העיקרי שמנחה אותנו. בפסטיבל העכשווי יש לא מעט מופעים שלראשונה מגיעים לישראל".




עד כמה ישראל מפותחת בכל הקשור למוזיקה ים־תיכונית, ביחס לעולם?
"תשמע, כשאומרים בארץ 'מוזיקה ים־תיכונית', מתכוונים לרוב לפופ ים־תיכוני, או במילים אחרות למוזיקה מזרחית. אבל כשמדובר במוזיקה המושפעת מארצות הים התיכון, יש אמנים מדהימים בארץ שיוצרים מוזיקת פולקלור אתנית נפלאה כמו מארק אליהו או יסמין לוי. הם אומנם זוכים להערכה בעולם ומופלאים, אבל בקרב הציבור הרחב בארץ, הם נתפסם, למרבה הצער, כשוליים. ככאלה שטרם פרצו את קו המיינסטרים ולא פרצו מספיק חזק לטלוויזיה וכו'. לישראל יש היצע רחב של מוזיקת ים־תיכונית, ואני מקווה שהיא תקבל יותר ביטוי".

בפסטיבל יופיע פרנס עם עליזה אביב במופע "ימי אריאנה העליזים", שבמרכזו מוזיקה וסיפורים מימי הזוהר של המועדון המיתולוגי שבו הופיעו אריס סאן, טריפונס ומיטב אמני הז'אנר. "במופע אנחנו חוזרים למוזיקה היוונית והים־תיכונית של אותן שנים; אבל לא רק. גם אל שירי הפופ והרוק שבלטו אז. זהו מסע במנהרת הזמן אל ימיהם הקסומים של מועדון אריאנה, תיאטרון החמאם ועוד".

יש לך הסבר מדוע המוזיקה היוונית חדרה ללב הקונצנזוס הישראלי?
"תשמע, במשך שנים רבות המוזיקה הזו הייתה בשוליים. אמנים כמו טריפונס ואריס סאן אומנם הצליחו, אבל עדיין לא הושמעו ברדיו. אריס סאן, למשל, הצליח כי הוא היה גאון שיווקי, וברגע שהתחיל לשיר בעברית, הוא הניח את אבן היסוד של המוזיקה הים־תיכונית. זה אומנם התחיל אצלו, אבל התפוצץ שנים רבות אחרי כן. אני חושב שהקהל התחיל לאהוב את המוזיקה הזו דרך שדרני רדיו שונים - ואני ביניהם - שהשמיעו אותה ללא הרף והפכו אותה לעובדה קיימת".




במה שונה היחס שאמנים ותיקים זוכים לו ביוון לעומת בישראל?
"היחס לאמנים הוותיקים בישראל מחפיר ומבייש. יש אמנים שהם עמודי תווך בתרבות שלנו, ולא מקבלים את ההערכה שלה הם ראויים. ביוון או בארצות הברית, שירים של אמנים ותיקים זוכים להשמעות רבות ברדיו. ברור שזמנים משתנים, ודור צעיר צריך לפרוח, אבל אסור להזניח את הוותיקים, ואני מאוד מקווה שהמצב ישתנה. אני אישית מכיר אמנים ותיקים שחיים מהיד לפה בגלל המצב".

הרדיו עוד מרגש אותך?
"הרדיו היה ועודנו אהבת חיי הגדולה. כל עוד אנשים מעוניינים להאזין לי, אני אמשיך לשדר עד יומי האחרון".

ומה עם הטלוויזיה? מתי נראה שוב את זיו פניך על המסך?
"שאלה טובה. האמת היא שאני בימים אלה מבשל משהו. אני רק מקווה שאנשים יאהבו וירצו לראות אותי גם על המסך".

היית הולך לתוכנית ריאליטי?
"ממש לא. קיבלתי לא מעט הצעות, אבל זה לא מתאים לתדמית שיצרתי לעצמי ולאישיות שלי".

יש חלום שטרם הגשמת?
"אני חי את החלום מדי יום ביומו, אבל אם יש לי חלום, זה להקים ולנהל תחנת רדיו משלי שתמזג בין מוזיקה פופולרית למוזיקה שאינה תלוית רייטינג ותגיש איכות". 

שמעון פרנס ועליזה אביב – "ימי אריאנה העליזים", 10־13 ביוני, 22:30, תיאטרון יד לבנים, אשדוד