שמעון פרנס: "קיבלתי לא מעט הצעות לריאליטי, אך זה לא מתאים לי"

כשאומרים מוזיקה יוונית עולים בראש טברנה, אוזו וגם ושמעון פרנס אחד. בשלושת העשורים האחרונים פרנס והמוזיקה היוונית הפכו לשמות נרדפים. הרבה בזכות אהבתו של פרנס אליה, המוזיקה הזו הכתה שורשים עמוקים בלבו של הקהל הישראלי והפכה למוסד שבו יש לפרנס זכויות רבות.

"מי ש'אשם' במשיכה האינסופית שלי למוזיקה היוונית, הוא לא אחר מיהודה פוליקר", חושף פרנס. "אי שם בשנות ה־80, כשעבדתי ברשת ג', הגיע לידיי האלבום של יהודה פוליקר, 'עיניים שלי'. כשרק הנחתי את התקליט והאזנתי לתו הראשון, חטפתי הלם תרבותי: השילוב המיוחד הזה בין הרוק למוזיקה היוונית, פשוט הפנט אותי. אמרתי לעצמי: 'רגע, אם זה נשמע כל כך טוב בעברית, איך זה נשמע בשפת המקור?'. התחלתי להעמיק במוזיקה הזו, ואז גיליתי אמן בשם יורגוס דאלארס, שבארץ פחות הכירו אותו, והתאהבתי בצלילים. מאז ועד היום, החיידק לא עזב אותי".

"הנכדים מכורים ליוונית"

פרנס (64), מהג'ינג'ים הבולטים במקומותינו, גדל דווקא על מוזיקת פופ־רוק, בעוד שבבית שמע אביו מוזיקה ערבית. "זה מעניין. כשהייתי ילד, נמשכתי בעיקר למוזיקה הפופולרית ופחות התעניינתי בשירים שאבי נהג לשמוע. כשהתבגרתי, התחלתי לחזור לאותם שירים שהזכירו לי את אבי, והיום אני נהנה מאוד ממוזיקה ערבית. אגב, גם בנותיי היו בהתחלה הרבה פחות בקטע של יוונית. היום בת אחת מאזינה הרבה ליוונית, והשנייה מורדת ופחות מתחברת. הנכדים, כמובן, מכורים ליוונית".

את פרסומו ברדיו קנה פרנס כשהחל להגיש את התוכנית "אגן הים התיכון", ולחשוף את הקהל למוזיקה היוונית שהייתה הרבה שנים בשוליים. בהמשך הגיש בערוץ 1 ובערוץ 2 את התכנית "בטברנה", שזכתה להצלחה היסטרית, ובמקביל הפך לאחד הראשונים שארגנו טיולים מודרכים ליוון, לצד מופעי טברנה בארץ ובחו"ל.

"הפעם הראשונה שבה ביקרתי בטברנה אמיתית הייתה ב־1991", נזכר פרנס ומוסיף: "אומנם לפני כן התאהבתי בתרבות היוונית, וידעתי אותה על בוריה, אבל הפעם שבה אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות את הצעד ולהיות בטברנה יוונית, הייתה באותה שנה, וזו אכן הייתה חוויה עוצמתית עבורי. מאז לא נגמלתי".

בימים אלה, לצד ההופעות והטיולים, מגיש פרנס תוכנית רדיו שבועית בגלי צה"ל, "על החתום", וגם משמש בשש השנים האחרונות כיועץ המוזיקלי של פסטיבל "מדיטרנה" באשדוד, שייערך השנה בתאריכים 7־14 ביוני. בפסטיבל יוצגו סרטים, מוזיקה, תערוכות וקולינריה ממדינות הים התיכון.

"בפסטיבלים הראשונים דאגנו ללכת בעיקר על הקו הים־תיכוני, להיצמד למסורות מוזיקליות ופחות ללכת על דברים מודרניים ועל שילובים. הפעם החלטנו להציע מגוון רחב של אמנים מארצות הים התיכון, ולשלב מוטיבים מודרניים של פופ, רוק, פלמנקו, שירת פאדו וכו'", מסביר פרנס ומוסיף: "אנחנו משתדלים להביא לפסטיבל דברים שעד היום לא היו בארץ. אנו משתדלים לחדש ולהביא ראשוניות, ולא למחזר בפסטיבל. זה הקו העיקרי שמנחה אותנו. בפסטיבל העכשווי יש לא מעט מופעים שלראשונה מגיעים לישראל".