הפתעה הגדולה שסיפקה עונתה השישית והאחרונה של סדרת הריגול "האמריקאים" אינה בהתפתחות העלילה וגם לא בפרק הסיום, שעליו גמרו המבקרים את ההלל פה אחד; אלא במידת הרלוונטיות שלה, בהתחשב בעובדה שהיא מתרחשת בשנות ה־80 המוקדמות. הלבוש, התסרוקות, פס הקול המשתנה מעונה לעונה תואמים באופן מופתי ולא רברבני את התקופה ההיא. אבל כשיצאו לדרך, לפני חמש שנים, סוכן ה־CIA לשעבר ג'ו וייסברג שיצר את הסדרה, והמפיקים, לא העלו בדעתם שדווקא העונה האחרונה, העוסקת בניסיון הרוסי להכתיב את הנעשה בוושינגטון, תהיה רלוונטית מתמיד, אחרי מערכת הבחירות האחרונה.

כמה מילים על הסדרה האינטליגנטית, המאופקת והמלהיבה הזו שלא רבים מאוד צפו בה, אך מעריציה הפכו לקבוצה מאוחדת ונחושה. "הרעיון היה לבחון את כל הקונספט הזה של 'האויב'. בואו נתבונן בגרוע שבהם - הקג"ב - ונציג אותו באנושיותו", אמר וייסברג בעבר. במרכז העלילה עומדים זוג סוכני

קג"ב, פיליפ (מתיו ריס) ואליזבת (קרי ראסל) ג'אנינג, המתגוררים בארצות הברית שנים רבות, מדברים במבטא מושלם, מעורבים בחיי הקהילה בפרבר של וושינגטון, מנהלים סוכנות נסיעות ומגדלים בן ובת אמריקאים למהדרין שלא יודעים דבר על המולדת של הוריהם. אלא שיום אחד עובר לבית השכן סוכן FBI, סטן בימן (נואה אמריך) עם משפחתו, והמתח בין שתי המשפחות, שני הבתים, ובעיקר בין שני הגברים, הופך בתהליך עדין ומחושב לחברות עמוקה.

אבל כפי שיודעים מעריצי הסדרה, כוח המשיכה המרכזי שלה הוא דווקא חיי המשפחה, ובעיקר היחסים בין פיליפ לאליזבת. לא לחינם אמרה קרי ראסל ש"זו סדרה על נישואים". תנאי היסוד הם שהופכים את הנישואים האלו למרתקים: פיליפ ואליזבת לא הכירו זה את זה לפני שנשלחו בגיל צעיר מאוד לארצות הברית. אליזבת היא אידיאולוגית נוקשה וחסרת פשרות, תוצר סטנדרטי של החינוך הסובייטי. פיליפ הוא אופורטוניסט שנחלץ מחיי עוני ואלימות בזכות הצטרפותו לקג"ב.

כשהצופים פוגשים אותם לראשונה, הם עדיין רק מראית עין של זוג נשוי. גם ילדיהם, אהובים ככל שיהיו, נוצרו כדי לחזק את סיפור הכיסוי שלהם. לאנשים כמותם, עשרות ואולי מאות מהם פזורים ברחבי אמריקה, קוראים ב־FBI "הבלתי חוקיים". כל דבר באורחות חייהם הוא שקר ואחיזת עיניים, והם נתונים למרותם המוחלטת ופיקוחם של שולחיהם. חוסר השליטה הזה על חייהם מגובה במנה גדושה של שליטה עצמית. הזיוף, אחיזת העיניים, התחפושות הרבות - כולם מגובים בכנות הדדית ברוטלית. אין להם משפחה, האנשים הקרובים אליהם הם המפעיל המתחלף שלהם מ"המרכז", ושכנם, סוכן FBI העובד ביחידה לריגול נגדי, סטן.




בין הגרוטסקי לנשגב

הפרק הראשון מתחיל (מיד אחרי סצינת פעולה אינטנסיבית) בתמונה כלל־אמריקאית. אליזבת עומדת מול הכיור, פניה אל החלון הצופה אל הכביש, ופיליפ ניגש אליה מאחור ונושק לה. היא מסתכלת עליו במבט חמור ושואלת לכבוד מה נישק אותה. את אשתי, פיליפ משיב לה, למה לא. ואליזבת חמורת הסבר, המחייכת רק כשהיא מחופשת לדמות אחרת, אומרת לבעלה, כן, אבל לא באמת. ופיליפ קופא לרגע, ואיתו הצופים שאין להם כל מושג מי הזוג הזה ומה המשמעות העמוקה של דבריה.

וכך, באופן מפתיע ומקורי לגמרי הצופים עדים ללבלובה של אהבה ולהתפתחותה של מערכת יחסים בקרב זוג נשוי עם שני ילדים. לעובדה שריס וראסל הם זוג נשוי מחוץ לסדרה יש השפעה לא מעטה על העניין שחיי הנישואים של הזוג הטלוויזיוני מעוררים. הארוטיקה בסדרה די מפורשת, וחלק גדול מעבודתם דורש מהם לפתות את האנשים שמהם צריך לחלוב מידע או לגייס למטרותיהם. ההפרדה הגמורה המתקיימת בין העבודה, שבה מין ומוות משחקים תפקיד מרכזי, לבין חיי המשפחה והזוגיות היא מרחב רב להזיות על חופש ותהיות על מונוגמיה.

שאלת הנאמנות שמעסיקה רבים בכל הנוגע לנישואים עולה בסדרה בעוצמה מוגברת. נאמנות זה לזה, נאמנות למולדת, נאמנות עצמית, נאמנות לחבר. הנאמנויות בסדרה, כמו גם בחיים, סותרות זו את זו. כדי לשמור על אחת צריך לבגוד באחרת. ולבגידות האלו יש מחיר נפשי כבד. פיליפ חסר שקט. ככל שהוא מתאהב בחלום האמריקאי, כך הוא הולך ונעשה ביקורתי כלפי ערכי המולדת והתביעות הבלתי אפשריות של העבודה ממנו ומאשתו. אליזבת, לעומתו, חסרת ספקות. היא מאמינה בשלטון ובאידיאולוגיה הסובייטית, והקג"ב לא היה יכול לחלום על סוכנת מסורה יותר. המתח הזה מלווה את כל העונות, אבל בסופה של העונה הרביעית, כאשר זוג ידידים "בלתי חוקיים" שלהם נמצא יחד עם בתם חסרי רוח חיים בבית מלון, ובתום חקירה ארוכה מתברר להם שבנם הוא הרוצח בשליחותו של "המרכז", אליזבת ופיליפ קורסים ומשוחררים לחופשה ארוכה.



כמה פרשות, סיפורים, עלילות ועלילות משנה משתרגים לכל אורך שש העונות, תוך כדי נסיגות אל חייהם הקודמים של הגיבורים ותנועות מטוטלת בין רוסיה ובעיקר מוסקבה, לארצות הברית, בין אנגלית לרוסית, בין צבעוניות למונוכרומטיות, בין צרכנות לסיאוב בירוקרטי. לאסתטיקה של הסדרה תפקיד מרכזי, כמו לפסקול. היא אינה רק תקופתית, כלומר כזו המשחזרת בהצלחה את החפצים, הלבוש, המוסכמות והאירועים המרכזיים של התקופה. כיוון שהיא מתרחשת בשנות ה־80, היא גם מקבלת על עצמה את הכללים האסתטיים של הסדרות בשנים אלה. יש שיירתעו מזה, ויש (כמוני) שיימשכו אל האספקט הזה. הסדרות של שנות ה־80 היו שקטות יותר, אטיות ונאיביות באמצעים שלהן. לסיפור הייתה קדימות על הייצוג ולתוכן על הסגנון. היה משהו "סובייטי" בחומרה שבה התייחסו לעלילה אז, וסדרות עם סיפור דקיק וקלוש לא שרדו כמו היום, רק בזכות עטיפה ססגונית.

אחד הדברים הנועזים ב"האמריקאים" הוא היחס לתפקידים מגדריים מסורתיים. פיליפ הססן ורגיש, אליזבת חסרת סנטימנטים, ולכן יעילה ורצחנית יותר. כמי שמגובה בעיוורון אידיאליסטי היא עשויה ללא חת. פיליפ נמשך אל האמריקאיות. בעזרת שני דברים מרכזיים, שני מוסדות פולקלור אמריקאיים של התקופה, אנחנו נוכחים בעומק ההיטמעות שלו. הוא מצטרף לסטן בימן לסמינר של האסט, ארגון שקידם באמצעות מרצים כריזמטיים רעיונות עזרה עצמית, טרנספורמציה אישית, אחריות על גורלך והרחבת אופק האפשרויות. האסט נוסד ב־1971 והיה בשיאו בשנות ה־80, כשכלכלת שיפור החיים שגשגה.
התערובת הזו של זן בודהיזם, תורת הנסתר, עידן חדש ועבודה עצמית קוסמת לפיליפ, והוא מייחל לדרך האמריקאית של ביטוי עצמי. תמימותו מעלה חיוך של עצב, אבל הסצינה החוזרת על עצמה בדיוק וביופי מושלמים בעונה האחרונה - פיליפ, בתום יום עבודה מתסכל, כשחברת הנסיעות שלו שוקעת בחובות, לובש את בגדיו המתאימים, נועל מגפי בוקרים והולך למועדון של ריקודי שורות לצלילי מוזיקת קאנטרי - נעה בין המגוחך והגרוטסקי לבין הנשגב, כשחיוך של אושר מפציע על פניו המודאגים והוא מוחא כף, טופח על ירכיו וחג על צירו לפי הקצב. 


האמריקאים . באאדיבות יסהאמריקאים . באאדיבות יס

הכל מתפרק

חמש עונות ארוכות התמסרנו ל"האמריקאים", והעונה השישית והאחרונה כבר בישרה על הסוף. חיי הריגול תובעים מחיר כבד מדי גם מאליזבת. ההישגים נופלים מהכישלונות, והתחושה שלהם היא שהמטרה כבר אינה מצדיקה את האמצעים. כל זה קורה במקביל להיערכות לפגישת הפסגה להפסקת המרוץ לחימוש גרעיני ובסופה של המלחמה הקרה. משהו קורה בברית המועצות, ואליזבת ופיליפ מוצאים את עצמם בתווך, זה נגד זה, ושניהם נגד סטן. מתברר ש"המרכז" רוצה בכישלון הפסגה ובסילוקו של גורבצ'וב, ואליזבת פועלת למען מטרה זו בבלי דעת. סוכן קג"ב לשעבר, דמות אהובה ומרכזית בשם אולג, חוזר מברית המועצות כדי לגייס את פיליפ לבלוש אחרי אליזבת. פרנויה, מאבקי כוח, חשדנות והתנגדות לשינויים מרכיבים את העונה הזו ואת הפרק הזה ביחסי ארצות הברית וברית המועצות.

הניכור בין בני הזוג, שהתחיל כשפיליפ פרש, מעמיק. בתם פייג' גדלה ועזבה את הבית. היא מתקרבת אל אמה ומתחילה את צעדיה הראשונים כשתולה. הנרי הצעיר ממנה לומד בפנימייה יוקרתית. החיים מתרוקנים מכל מה שהפך אותם לנורמליים והגן עליהם בזמנים האפלים. כל אחד מהם מקיים את שגרתו, הם מתרחקים מבלי משים, פיליפ עובר לחדר שינה אחר, ובפעם היחידה במשך חודשים ארוכים שהם עושים סקס, מתברר שאליזבת השתמשה בו כדי להשיג ממנו עזרה.

לכן פרק סיום העונה, שהיה לאירוע מדובר יותר מהעונה כולה, הוא פרידה מפוכחת, נוגה, טרגית, מסדרה אהובה ומגיבורים חד־פעמיים. הוא לא מפתיע, הוא הכרחי. במחשבה שנייה לא היה אפשר לסיים את הסדרה אחרת. ההכרחיות הזו היא שהופכת את הסדרה ל"אמיתית", כלומר מניחה את היסודות ובונה עולם שגיבוריו מצייתים באופן מושלם לכלליו, והצופים מקבלים אותו במלואו, כמו ברומן רוסי רב־דמויות. בנשימה עצורה (ובגרון חנוק) אנחנו מלווים את אליזבת ופיליפ במנוסתם. חייהם בארצות הברית הגיעו לסופם. ה־FBI עומד לעלות על עקבותיהם, סטן בימן נמצא צעד אחד לפניהם ומתעמת איתם כשהם בדרכם לקנדה.

לעימות הזה חיכו הצופים בלב הולם במשך שש עונות. בסצינה הזו חייהם של אליזבת ופיליפ תלויים בהחלטתו של שכנם, אבל בדרך משונה האופיינית לסדרה, גם חייו תלויים בהם: ההיאחזות בחברותם, בחיבתם ההדדית ("אתה היית החבר הכי טוב שלי", אומר סטן בגרון חנוק, "גם אתה היית החבר הכי טוב שלי", משיב לו פיליפ בדמעות, ובוחן את לוע האקדח המכוון אליו ואל משפחתו), היא חלק חיוני בזהותו של בימן, שבת זוגו החדשה היא בעצמה, על פי חשדות הצופים, סוכנת קג"ב. כל מה שנבנה במשך חיים שלמים, מתפרק. החלום האמריקאי והחלום הסובייטי קורסים זה אל תוך זה, כשפיליפ וסטן ניצבים זה מול זה, מובסים, מפוכחים מחייהם בשירות מדינתם.

הצופים יודעים כמובן שברית המועצות תיפול, שהמשטר הקומוניסטי יתמוטט, שרוסיה תשקע בדכדוך ותטבע בשחיתויות, ולבסוף הגעגועים לעבר יצמיחו שוב מנהיג אבסולוטי בסגנון הישן. הצופים יודעים שגם ארצות הברית חזרה לעבר אפל, ונשיאה נעזר, לפי החשד, בנשיא רוסיה כדי להיבחר. אבל זה נושא לסדרה אחרת. בינתיים האורות כבים על פיליפ ואליזבת המגיעים עם שחר לגבול וחוצים אותו הביתה; ועל סטן, המתבונן בבת זוגו הישנה וככל הנראה משלים עם היותה מרגלת רוסית.