1. מביך לראות את בכירי הליכוד מדקלמים דפי מסרים בנוסח “ביבי או טיבי", שמונחתים עליהם, או נשלחים לתקוף בתקשורת את החלטת היועמ"ש מבלי שקראו ולו עמוד מתוכה. נתניהו מתגאה בכך שבכירי הליכוד נבחרו בפריימריז ולא בידי “יחצנים של משרד פרסום". אבל הוא מתנהל איתם בביטול מוחלט, ואף אחד מהם לא מעז לבטא מחאה.

2. "בוורלי הילס 90210" הייתה אופרת סבון לנוער. ולוק פרי, הכוכב שלה, היה שחקן בינוני עם מגוון מוגבל של הבעות. ועדיין, המוות שלו מטלטל את סביבתי הרבה יותר ממותו של כל שחקן איכותי שזכה בפסטיבל ברלין. האם זה מעיד על שטחיותו של העולם? או להפך, מדגים עד כמה ההבחנה בין “איכותי" ו"נחות" היא פיקציה?

3. "לעזוב את נוורלנד", הדוקו על הניצול המיני של מייקל ג'קסון בילדים, חוזר בסופו של דבר על טענות ישנות נגד זמר־העל. אבל הוא יוצא בעידן מבורך, שבו כסף גדול ועורכי דין חזקים כבר לא יכולים להסתיר אמיתות. ע"ע הארווי וויינשטיין, ביל קוסבי ואחרים. העובדה שג'קסון זכה ללגיטימציה כל כך הרבה שנים, למרות הטענות הגלויות, היא בלתי נתפסת.