תקציר: הוגו, רקדן וחשפן, משתחרר מהכלא אחרי שבע שנים בעזרת עורכת דינו טריאנה, ומחכה למשפט חוזר על הרצח שאותו לא ביצע. בינתיים הוא מחפש אחר הרוצח האמיתי ותשובה על השאלה מדוע הוא היה זה שהופלל. סוף תקציר. סוף תקציר גם מכיוון שלא תמצאו ב"טוי בוי" כל אירוע, דיאלוג, בכי, ובעצם כל התרחשות המתרחשת בקיצור.
“טוי בוי" היא סדרה ארוכה. מאוד ארוכה. אפשר היה לסיים אותה אחרי שלושה פרקים, אבל יוצריה משכו אותה בלי סיבה של ממש - מלבד אולי התאווה לפרסומות - ל־13 פרקים. שלוש פעמים, לא פחות, נפרדים הוגו וטריאנה מקצועית ורומנטית (בטח שיש רומן) ושבים אחד לזרועות השני. ואת הגירעון שתיצור הקורונה במאזן התשלומים של מדינת ישראל אפשר יהיה לפתור אם נקבל שקל על כל מבט עגום שעולה על פניו של הוגו (ראשו מושפל. הוא מביט הצדה. שפתיו משתרבבות. ואז הוא מתגבר על צערו וחוזר להביט בטריאנה - זה עובד אצלו על אוטומט. אחרי הפעם ה־600 הוא כבר לא צריך לחשוב על זה). וזה חוזר עוד ועוד ועוד.
הנה התעלומה נפתרת, כבר יש עד לחפותו של הוגו, ואז העד נעלם, נרצח, נופל לצלחת מרק עוף ומבושל - בחרו אתם את האפשרות הנוחה לכם, היא בוודאי מופיעה בסדרה. ושוב הוגו חשוד. ושוב חפותו מוכחת. ושוב הוא חשוד. ומה שהתחיל כסדרה לא איכותית במיוחד עם סיפור שיכול להחזיק צופה מול המסך, הופך לאופרת סבון מתמשכת ומעוררת צער על הזמן שבוזבז עליה. שומר נפשו ירחק.
"טוי בוי", נטפליקס