לילה ובוקר דרמטיים של בחירות בארצות הברית. גם במהדורות בישראל נערכו לשידורים חגיגיים, חדשות כאן, חדשות 13 וחדשות 12, כשמכל האפיקים והאפשרויות בחרתי לצפות בערוץ 12 בניצוחה של יונית לוי בגלל מהדורה מושקעת וחגיגית במיוחד.
מצאתי סקרנות ועניין גדולים בגודל האירוע, ומתוך דאגה, כי הרי ישראל מושפעת מהמתרחש בארה"ב וכמובן מייחלת לבחירתו של החבר הטוב ביותר שלנו, הנשיא דונלד טראמפ.
קשה היה לי להתרכז בדברים שנאמרו על המסך, כשכל מה שמשך את תשומת ליבי, הן התנועות המוזרות שעשתה יונית לוי עם פיה ושפתיה במהלך השידור.
תחילה חשבתי שאולי נתקעה לה בשיניים איזו פסולת מארוחת הערב, עלה פטרוזיליה קטנטן שתקוע עמוק בין החותכות הקדמיות, ממנה היא מנסה להיפטר, אבל עד מהרה התבהר כי לוי לועסת לה להנאה מסטיק. כן, כן, מה ששמעתם. מאחורי דלפק החדשות המהודר לוי לועסת מסטיק או אולי מוצצת סוכריית טיק טוק או סוכריות ורסט אורגינל הנפוצות בשיאו של השידור החגיגי והחשוב הזה.
אני לא אומרת את הדברים מתוך ביקורת. נהפוך הוא, זה פשוט הפתיע ואפילו שעשע לראות את השדרנית הוותיקה המוקפדת והרצינית מאד, הופכת לאחד האדם ויודעת גם להתענג על איזה ממתק.
אני לא מתכוונת לדבר על הרגלי האכילה של יונית לוי, למרות שבכל זאת מדובר במשהו חריג לכל הדעות, אלא להתעכב על דרך הגשתה את מהדורת החדשות.
לכל אחד יש את ההעדפות שלו בתחומי העניין השונים. יש כאלה שמעדיפים זמר מז'אנר כזה או אחר, או תוכנית טלוויזיה מסוימת. הדבר חל גם על שדרני חדשות.
אני נמנית על אותם צופים, שנהנים לשמוע במיוחד את מגיש החדשות המופלא דני קושמרו. קשה בדיוק לשים את האצבע על תכונה אחת ספציפית שהופכת מגיש חדשות כמו קושמרו לאטרקטיבי במיוחד. קיימות כמה סיבות. הוא משדר ביטחון עצמי ושקט פנימי, יש בו משהו מאד אבהי, הוא לא קמצן בחיוכים, הוא אפילו מעניק לנו הצצה לעולם המחשבות שלו תוך כדי מעורבות אישית בנושאים שעל הפרק, כמעט מבלי שנרגיש שהוא מביע דעה נחרצת לכאן או לכאן, לטובת תומכי השמאל או הימין, כי כמנחה החדשות, הוא אינו יכול לקחת צד, כפי שעשתה בזמנו אושרת קוטלר וחטפה כהוגן ואף נאלצה לפרוש מתפקידה הנחשק. בדרכו הנעימה ומבלי לעורר אנטגוניזם, הוא מסוגל לאתגר את אורחי האולפן או את הפאנל הקבוע, בשאלות נוקבות שהופכות כל שיח למעניין, ענייני ומרתק.
יונית לוי, אישה יפה וייצוגית ועוברת מסך נפלא, רהוטה ואינטליגנטית, בעלת ידע בשפות ודוברת אנגלית שיכולה לעורר קנאה גם אצל חלק מחברי הכנסת, שמביכים את עצמם כשהם מתנסחים בשפה הבינלאומית. אפרופו, שמעתי את הריאיון שהעניקה יונית לרשת סי אן אן לרגל יום השנה ה-25 לרצח רבין, והוא היה ללא דופי. אפשר אולי לחלוק על תוכן הדברים. למשל, היא תלתה את הסיבה לקיפאון הקיים בסכסוך הישראלי פלסטיני ברצח רבין, כי אחריו לא קם מנהיג אחר נחוש מספיק להגשים את החלום. רק חבל שהיא שכחה את האינתיפאדה בתקופת ערפאת, שבה חווינו טרור נוראי ואוטובוסים מתפוצצים שהרסו כל סיכוי לשלום, עד שאנשים, אפילו מהשמאל, התפכחו בבת אחת. אולם באופן כללי, הראיון היה מוצלח ויונית בהחלט הציגה גישה מכובדת ומושכלת, באנגלית עם מבטא אוקספורדי.
יחד עם זאת, כמגישת חדשות, בניגוד לקושמרו, היא מצליחה לעורר לפחות בי סוג של אי שקט. היא חמורת סבר, מדברת בקצב מהיר ובטון שנשמע לפעמים תוקפני ונזפני למרואייניה, כשהיא מביטה בהם מהצד בהטיית ראש ומבט מלחיץ. היא כל כך דואגת לתקינות מקצועית וקורקטית ולעולם לא תרשה לעצמה להיכשל בלשונה, עד שזה נשמע לא טבעי. היא גם לא מאפשרת לצופה הצצה סקרנית לעולם הפנימי שלה, ולכן זכתה בגאון בתואר "מלכת הקרח". בעוד קושמרו משדר חום ורוך, היא משדרת קור וריחוק. אל תבינו אותי לא נכון. מדובר רק בחזות חיצונית. יש לי חברה שמשדרת קור מקפיא עצמות, אבל בתוך תוכה, היא טובת לב מאין כמוה.
הלילה, בשידור המיוחד של הבחירות בארה"ב, והמשכו הבוקר, זכינו לראות את לוי נינוחה יותר, חייכנית, מתבדחת, אולי זה השעות המאוחרות והתשישות שהוציאו ממנה את האותנטיות והצדדים היותר נעימים שלה. לוי דאגה להחליף את החליפה שלבשה במהדורה המרכזית בחליפה לבנה וחגיגית המשדרת רוגע, ונתנה עבודה עד השעות הקטנות של הלילה ובשעות הבוקר המוקדמות, מבלי להראות אף סממן לשקיות שחורות מתחת לעיניה.
עם קאסט מרשים של משתתפים, כמו אילנה דיין שכינתה את האווירה באמריקה "הנרמול של הטרלול", יקי דיין, קונסול לשעבר בארה"ב, עמית סגל, ניצן הורוביץ, דנה ויס, ועוד אורחים שהתחלפו במהלך התוכנית, התנהל שיח בתרבותיות שמזמן כבר לא הורגלנו אליו. תארו לכם את אופירה אסייג מנהלת את הדיון הארוך הזה לתוך הלילה כשהיא צועקת בקול מחריש אוזניים לעבר כל אחד מהמשתתפים: איזה ציון אתה נותן לטראמפ וביידן? לא מעניין אותי שום דבר אחר, אני רוצה ציון, מה הציון? תן ציון. כפי שהתעקשה בראיון עם אלירז שדה, כאילו שעל חודו של ציון, ייחרץ גורל המדינה.
לוי הפגינה ידעה רב בכל הקשור לפוליטיקה האמריקאית ובהחלט הורגש שהיא שוחה היטב בחומר ובכל הנושאים שהעלו המקצוענים בשולחן.
הפתיעה בהופעתה נועה תשבי שרואיינה היישר ממקום מושבה בארה"ב והפגינה כשרון ורבלי מרשים כשהיא באופן אבסורדי ישראלית אך תומכת נלהבת של ביידן, וכמעט הצליחה לשכנע אותי לתמוך בו.
אמרתי, כמעט. כבן אדם ברמה האישית, טראמפ לא ה"קאפ אוף טי" שלי, אבל ישראל היא על הפרק, ולא אני, ובואו נודה על האמת, לא היה מעולם נשיא אמריקאי שפעל ללא מורא ופחד עבור האינטרסים שלנו, וכולי תקווה שיבחר לקדנציה נוספת.