"המרוץ לכוכב לכת B", יס דוקו, יס VOD
עזבו אתכם מפאנלים על אוקראינה וסיפורי נוכלים, וצפו בסרט מקסים על אנשים טובים שמחפשים עבורנו את הכתובת של הכוכב הבא שיש עליו חיים
הנה סוד, או תגלית המיועדת לצופה הטלוויזיה בימים אלה: מותר לא לעקוב בלי הפסקה אחר המצב באוקראינה. אפשר להציץ לדקה כדי לקבל מושג מה קורה ולנטוש לטובת הדרמה הטורקית האהובה עליכם. ממילא אחר כך מתחילים הפאנלים ומתחילות החפירות. ממילא אחר כך לא מקבלים מידע ששווה עוד דקה של צפייה. הנה גיל תמרי עם קפל"ד על איזה גג. וואו. הנה אוהד חמו עם קפל"ד ברחוב בקייב מדווח על הקרבות שבפרברי קייב. דאבל וואו וכיפאק היי. שקול פחות או יותר לכתב זר שמדווח בהתרגשות מרחוב דיזנגוף בתל אביב על חילופי אש בעזה. איזה אומץ נדיר. איזו עיתונות מצטיינת.
כדי לתאר את עומק הבטלנות שמולידה את השעמומונים האלה אפשר לחפש אחר דיווח של מגיש צעיר ולא מוכר מכאן 11 (לא חיפשתי את שמו. גם אני בטלן) שהציג בהתרגשות וידיאו המציג כתב CNN הצמוד ליחידה רוסית שכבשה שדה תעופה אוקראיני מספר דקות קודם לכן. “תראו כמה הכתב צמוד לחיילים הרוסים", זעק הינוקא הישראלי, “מדהים! מדהים ממש!".
תגיד, ינוקא, עלה בדעתך לבקש מהממונים לעשות עיתונות על באמת ולהצטרף ליחידת לוחמים כזו בעצמך? ולהפוך שולחן על הממונים שלך אם הם מסרבים לעיתונאי שהרצון להביא את הסיפור מהשטח בוער בכל עצמותיו? לחבוש על ראשך קפל"ד ולא רק לשם הדאווין? על כריסטיאן אמנפור למשל שמעת? על בוב סיימון בווייטנאם? אפילו אילנה דיין שלנו שפתחה צירים עם המארינס באפגניסטן. אתה חולם עליהם בלילה או שהחלום העיתונאי הגדול שלך הוא יום אחד לצרוח בפאנל ביום שישי?
ואחרי אוקראינה מקרינים ראיון עם נוכל הטינדר. אוי אלוהים, שוב נוכל הטינדר? כמה נוכל טינדר אפשר לדחוף לאנשים לראש? איפה רחמיך על בניך? הבנת ד'ה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף? איפה האדמה שתפער את פיה ותבלע את האולפן על יושביו, כמו שנהגת לסגור עניינים חד וחלק בזמנו? אנא, ה', אם הם במהדורות איבדו כל רסן ואמת מידה, תוכל אתה לדאוג שיהיה די עם נוכל הטינדר? עם אתי כרייף? עם אמסלם?
או שאפשר, מי שמעדיף לא להסתמך על עזרת הקב"ה, להימלט בבעתה מערוצי החדשות לכל מקום שלא יהיה על השלט שאין בו נוכל הטינדר. אני למשל הרחקתי עד ערוצי המדע והטבע, עקפתי את רודפי העב"מים, מחפשי האוצרות, מוכיחי ההשערות שהיטלר עדיין חי בתוך בלונדינית עסיסית מגולגלת בתוך שטיח בבורקינה פאסו, ובלי להתכוון נפלתי על פנינה. לא פחות מזה: פנינה.
שמו של הסרט: “המרוץ לכוכב לכת B", ובמקור “The hunt for planet B". נושאו הוא טלסקופ החלל ג'יימס ווב, שהוא הגדול והיקר ביותר ששוגר אי־פעם לחלל. הטלסקופ שוגר בשנה שעברה לחלל, התייצב בימים האלה בנקודה שבה הוא אמור לפעול, במרחק מיליון קילומטר מכדור הארץ, יעבור כיולים ובדיקות בחודשים הקרובים ובקיץ הקרוב יתחיל להעביר תמונות לכדור הארץ. ג'יימס ווב כה חזק, עד כי ביכולתו לזהות - מכדור הארץ - את חתימת האנרגיה של גוף דבורה המצויה על הירח. בעיקר הוא מוכוון לסייע למדעני נאס"א והאיחוד האירופי בחיפושיהם אחר סימני חיים ביקום.
אלא שהדבר שעושה את הסרט לכל כך מופלא ויוצא דופן היא בחירת הבמאי נתניאל קאהן לספר את הסיפור דרך עיניהם וחייהם האישיים של המדענים הבונים ומתפעלים את הטלסקופ, ובחירה זו מחזירה תועלת לצופה כל דקה ודקה בסרט. בזה אחר זה, כשעיניהם ונשמתם מופנות למעלה, אל הכוכבים, מתארים בגילוי לב המדענים והמדעניות את המשמעות שהם מייחסים לעבודתם, את חלומותיהם עוד מגיל צעיר לגעת אי־שם רחוק ביקום, וקו עדין אחר קו עדין הולכת ומצטיירת אחת ההרפתקאות האנושיות הגדולות ביותר אי־פעם, ולצופה נותר רק להתמוגג. האנשים החכמים והטובים האלה יביאו לנו - בתקווה - את כתובתו של כוכב הלכת הבא שיש עליו חיים. מהרפש של נוכל הטינדר כבר היה לנו די.
לראות או לוותר: לראות. חובה. עוד לא אבדה תקוותנו לסרטי טלוויזיה יפהפיים.